אני לא מסוגל לסלוח לאשתי - מה לעשות?

כולנו רגילים להשוות את יום הכיפורים לפורים אבל מעניין מאוד לגלות שיום הכיפורים דווקא נמצא בהשוואה ליום אחר – ט"ו באב, כמו שכתוב: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה-עשר באב וכיום הכיפורים". תהיתם לעצמכם – למה זה? למה משווים דווקא את יום הכיפורים לט"ו באב שהוא יום האהבה? מה הקשר בין יום הכיפורים לאהבה ולזוגיות?

לא פשוט לחלוק חיים שלמים עם בן זוג

אני יודעת שיש על כך שלל הסברים אבל הרשו לי לחלוק אתכם הסבר משלי – הרבה פעמים האדם שהכי קשה לנו לסלוח לו הוא בן או בת הזוג. תראו, החיים הזוגיים מאוד צפופים – לגור עם אדם, לחלוק איתו גוף ורגשות ומצד שני גם חשבון בנק ומרחב פיזי – זה דבר לא פשוט. כל מי שקורא כאן את הטור ונמצא במערכת יחסים או היה במערכת יחסים יכול להבין על מה אני מדברת – דווקא האנשים הכי קרובים אלינו, האנשים שאנחנו הכי חשופים מולם, האנשים שהכי מכירים אותנו לפני ולפנים – יכולים הכי לפגוע בנו, בנקודות הכי רגישות, במקומות הכי עמוקים. וזה קשה לסלוח. קשה לתת אמון בחזרה.
וקשה גם לבקש סליחה. קשה לרכוש את האמון בחזרה.

למה קשה לבני זוג לסלוח אחד לשניה?

הרי אנחנו ביחד, אנחנו אוהבים אחד את השניה, אנחנו יודעים שבן או בת הזוג לא באמת רצו לפגוע בנו (כמובן מדברת על מערכת יחסים נורמטיבית), אנחנו גם יודעים שחוסר הסליחה תוקע אותנו במקום שלא טוב לנו ולא טוב לזוגיות. אז למה בכל זאת קשה לנו לסלוח? אני ממש מבקשת שתיקחו רגע לענות לעצמכם על השאלה הזו. האמת היא שאין לכך תשובה אחת נכונה, אצל כל אחד זה אחרת:

בן או בת הזוג פגעו בנו במקום מאוד עמוק ורגשי וקשה לנו להעביר על הפגיעה, אנחנו פוחדים שאם נסלח – אולי זה יראה שהפגיעה הזו לא באמת הייתה ביג דיל וזה יגרום לזלזול ברגשות שלנו, אנחנו חוששים שאם נסלח עכשיו הפגיעה תחזור על עצמה שוב ושוב ונמצאים במשבר אמון, אנחנו לא תמיד מרגישים שבן או בת הזוג באמת מבינים מה הם עשו וזה מקשה עלינו לסלוח.

למה קשה לנו לבקש סליחה?

גם כאן אני מבקשת שתיקחו רגע לענות לעצמכם על השאלה הזו, גם כאן מאמינה שאין תשובה נכונה ואצל כל אחד זה אחרת. קשה לנו להודות שאנחנו במו ידינו פגעו ופגמנו באדם שיקר ואהוב עלינו כל כך. הרבה פעמים אנחנו חושבים שסליחה היא הודאה בחולשה שלנו וזה נותן לאחר "פור" עלינו, אנחנו חוששים מדחייה – אולי בקשת הסליחה שלנו לא תתקבל? אנחנו חוששים שאם נבקש סליחה זה אומר שאנחנו אחראים על כל הפגיעה כולה והרי גם לצד השני יש את האחריות שלו. אנחנו חוששים שאולי בקשת הסליחה הזו תחזור אלינו כמו בומרנג, קשה לנו להודות בטעות שלנו, ביקשנו סליחה בעבר וזה לא צלח וכו' וכו'.

ואחרי כל זה נשאלת השאלה – אז איך אפשר באמת לבקש סליחה ולסלוח אחד לשניה? אני חושבת שבסוף, כמו בהרבה דברים בחיים – זה מתחיל ונגמר אצלנו. אנחנו לא מבינים לעומק מה פירוש חזרה בתשובה ובקשת סליחה. אנחנו חושבים שסליחה היא מעשה או פעולה, לחצתי על כפתור וזהו. אבל סליחה היא בעצם תוצאה. של מה? של הכרת החטא, עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד.

סוחבים את הכאב שלנו כמו שק תפוחי אדמה מקולקלים

כשקשה לנו לסלוח זה בגלל שלא הייתה הכרה בכאב שלנו, לא הייתה הכרה מבן או בת הזוג שפגעו אבל יותר מזה – לא הייתה הכרה שלנו בכאב שלנו. קשה לנו לסלוח כי אנחנו במקום מסוים לא מכירים בכאב הגדול שנוצר בעקבות הפגיעה. בטח אתם קוראים ואומרים: זה ממש לא ככה, אני כן מכיר/ה בכאב שנוצר אצלי, מי שפגע בי לא מכיר. ואני רוצה לומר שכל עוד נהיה במקום שתלוי בהכרה של האחר – לא באמת נגיע לשלווה שאנחנו מחפשים. כי לסלוח זה לעשות חסד עם עצמנו, בראש ובראשונה – לשחרר את עצמנו מהכאב ולא לתת לפגיעה לפגוע בנו פעמיים – גם בכאב הראשוני של הפגיעה וגם אחר כך לסחוב את הפגיעה אצלנו בלב. כאשר אנחנו לא סולחים אנחנו סוחבים אצלנו את הפגיעה ונותנים לה מקום ואנרגיות כמו שק של תפוחי אדמה מקולקלים.

בקשת הסליחה לא שוללת את ההכרה בכאב

כשקשה לנו לבקש סליחה – זה כי לא הכרנו בכאב של האחר. אנשים טובים אנחנו, אני מאמינה שבטבע שלנו ובאופן הבריא שלנו פנימה אנחנו רוצים לבקש סליחה ולהצטער. ורק אם באמת היינו מכירים בכאב שפגמנו, אין מצב שלא היינו מבקשים סליחה. בטח אתם קוראים ואומרים: דווקא בגלל שאני מכיר/ה את עומק הפגיעה שלי, אני לא מבין איך אפשר לבקש סליחה? האם יש משהו שיכפר? אז התשובה היא שכן. זו בדיוק המהות של הסליחה – שברנו, חזרנו בתשובה שלמה, מה ששברנו חוזר לתיקונו. זה נשמע הזוי, אבל כך בדיוק הקב"ה ברא את העולם. לבקש סליחה זה לא אומר שלא כואב. ברור שיש דברים שעדיין כואבים למרות שביקשנו סליחה, יש צלקות. לסלוח פירושו לתת מקום לתיקון ולצמיחה.

פתחנו בשאלה מה הקשר בין יום הכיפורים לבין ט"ו באב? אני מאמינה שרק זוגות שמגיעים למצב של בקשת וקבלת סליחה באמת - זוכים למקפצה אדירה בקשר ביניהם. חיבור של אמת. חיבור של אהבה. ותאמינו לי, אין דבר טוב יותר מזה.

בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.