בעלי אוהב אותי אבל לא מבין אותי

הפער בין התקווה לבין המציאות כואב נורא ולפעמים אפילו מייאש, ולו רק בשל כך שכל עוד החלום לא פוגש את המציאות יש למה לקוות, אבל ברגע שהמציאות כבר חיה וקיימת, לרוב, אין לי דרך לשנות אותה

בת חן וייל 31/05/22 10:38 א בסיון התשפב

בעלי אוהב אותי אבל לא מבין אותי
צילום: shutterstock

"תשמעי, זה לא שחשבתי שכשאתחתן כל הבעיות שלי יפתרו" כך אמרה לי השבוע אורית, נועצת שלי. "אבל לפחות קיוויתי שלא אהיה לבד כמו שהייתי בעבר. שיהיה כאן עוד מישהו שיעבור איתי את זה". 

"ומה גילית?" שאלתי.

"גיליתי שבמקום מסוים, כמה שזה כואב להודות, הפכתי בודדה הרבה יותר, וגם עצובה יותר".

"למה?" תהיתי. 

"כי כשהייתי רווקה, נכון שהייתי לבד, אבל הייתה לי התקווה שמתישהו אתחתן ולא אהיה לבד, עכשיו אין לי שום תקווה להיאחז בה - עכשיו אני מתמודדת עם כל מיני דברים אבל אני לבד. זה לא שבעלי לא אוהב אותי", היא מסייגת, "הוא כן. אבל לא תמיד אני מרגישה שהוא מבין אותי, לא תמיד אני מרגישה שהוא יודע איך לעזור לי, וזה נורא מתסכל".

אורית צודקת. זה באמת מתסכל לחלום על משהו ואז לפגוש את המציאות השונה לגמרי ממה שחלמנו. הפער בין התקווה לבין המציאות כואב נורא ולפעמים אפילו מייאש, ולו רק בשל כך שכל עוד החלום לא פוגש את המציאות יש למה לקוות, אבל ברגע שהמציאות כבר חיה וקיימת, לרוב, אין לי דרך לשנות אותה.

איך מגשרים על הפער בין החלום, התקווה, הציפייה לבין המציאות?

ביירון קייטי בספרה המופלא "לאהוב את מה שיש" טוענת שהסיבה לכך שאנו סובלים בפער בין החלום למציאות היא שיש לנו אמונות ומחשבות איך דברים אמורים להיות, וכשזה לא קורה - אנו מתאכזבים. לכולנו יש דעות ברורות איך חיי זוגיות אמורים להיות, איך אישה טובה אמורה לנהוג ואיך בעל טוב אמור להיראות, אבל האם לרגע עצרנו ושאלנו את עצמנו - מי אמר? מי אמר שמה שאנחנו חושבים זה מה שחייב להיות?

נדגים לרגע על דבריה של אורית- היא הגיעה לחיי הנישואין מתוך מחשבה שאמנם לא כל בעיותיה ייפתרו אך יהיה מי שיישא בנטל איתה. היא לא תהיה בודדה ולא תאלץ להתמודד לבד, יהיה מי שיספק את צרכיה. זו מחשבה מתוקה ומאוד רומנטית, אבל ברגע שהמחשבה הזו, או הציפייה הזו פגשה את המציאות - היא חוותה תסכול וסבל גדול.

אז מה את מציעה, בת-חן, שלא לצפות כדי לא להתאכזב?

ממש לא. אין בעיה לצפות (וזה אפילו טוב במובנים מסוימים) כל עוד הציפייה לא גורמת לנו לתסכול כאשר היא לא מתממשת. ציפייה שמשאירה אותנו בהתרגשות, בסקרנות, במתח במובן החיובי של המילה, יכולה להוסיף המון לחיים. אבל ציפייה שמשאירה אותנו מרוסקים נוכח אי הגשמתה יכולה להיות הרסנית.

ולכן ההצעה שלי היא לנסות להבין את מקור הציפייה, את הצורך העומד מאחוריה, את הבקשה הבלתי מילולית ולנסות למלא אותה בעצמנו.

אני יודעת שהמחשבה הזו של מילוי צרכי עצמי בעצמי נשמעת מאוד לא רומנטית, אבל בסופו של דבר היא זו שתאפשר לזוגיות ולבני הזוג מרחב של צמיחה והתקדמות. למה המשל דומה? נניח ששני בני זוג יוצאים למסע צלילה בין האלמוגים ובידיהם בלון חמצן אחד עבור שניהם - האם לדעתכם הם יוכלו להעמיק במסעם וליהנות מנוף האלמוגים? רוב הסיכויים שהם יהיו עסוקים בהתחשבנות או בחשש מי לקח שאיפה יותר גדולה מבלון החמצן, שהרי שניהם זקוקים לו.

לעומת זאת, אם לכל אחד מהם יש את בלון החמצן האישי שלו, לו הוא דואג באופן פרטי - שניהם יכולים להמשיך במסעם, להעמיק בו וליהנות מהדרך הנגלית אליהם.

זו גם הסיבה שהברכה הכי גדולה לזוג היא "איש ואישה זכו - שכינה ביניהם", זאת אומרת שכאשר האיש עומד בפני עצמו, מופרד, בלתי תלוי, והאישה עומדת בפני עצמה, מופרדת, בלתי תלויה - ויש ביניהם מרחב - השכינה יכולה להיכנס. האור יכול לגדול.

בת-חן ווייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר