סיכום מסע על אף המציצנות "טיפול זוגי" הצליחה ליצור אפקט חיובי

התרומה העיקרית של הסדרה היא בעידוד זוגות לקבל עזרה חיצונית לשיפור הזוגיות שלהם, בין אם לפני שצצות בעיות, ועל אחת כמה וכמה אחרי שהן בוקעות. דרושים אומץ וחכמה גדולים כדי לזהות שנמצאים בדינמיקה הרסנית, לעצור אותה, ואז ללכת למסגרת בטוחה ומכילה ולהתחיל סוף סוף לתקשר

שירה לב-ציון 06/01/22 10:13 ד בשבט התשפב

הדס וליאור, צילום: באדיבות כאן 11
הדס וליאור, צילום: באדיבות כאן 11

הסדרה הדוקומנטרית "טיפול זוגי" של תאגיד השידור הציבורי הגיעה השבוע לסיומה לאחר 12 פרקים. אז מה היה לנו? קליניקה מטופחת (כולל חדר המתנה), גברים כעסניים, נשים רגישות, מהלומות הדדיות. ומה עוד?

למי שלא מכיר/ה את הסדרה – מוזמנים לטור הקודם שלי, שפורסם כאן עם פתיחת הסדרה. בקצרה: הסדרה מביאה לסלון שלנו טיפול זוגי אמיתי בן חצי שנה של ארבעה זוגות, מרקע ומסגנונות שונים, שבחרו לשתף אותנו בניסיון שלהם לשקם את מערכת היחסים שלהם - על קשייה ואתגריה.

בין אם אתם בין אלה שמחרימים את הסדרה מטעמים מצפוניים, ובין אם אתם מהסקרנים שמתים לראות זוגות אחרים עם בעיות הדומות לשלכם – אי אפשר להישאר אדישים לנוכח הסדרה "טיפול זוגי" שהסתיימה השבוע. 

שירה לב-ציון

שירה לב-ציון צילום: שירה כהן

אני עצמי חצויה בשאלה הזו, ולכן היה לי קשה לכתוב עליה את הטור הזה. מצד אחד, עצם החשיפה של התהליך הטיפולי לעיני המצלמות הוא "חילול הקודש" בעיני. ויחד עם זאת, כמי שעוסקת בתקשורת מקרבת (NVC), שמציעה מודל לתקשורת ולמערכות יחסים, אני חושבת שגם ניתן ללמוד ולקבל הרבה תובנות מהתכנית הזו לחיים של כולנו.

נדמה לי שהתרומה העיקרית של הסדרה היא בעידוד זוגות לקבל עזרה חיצונית לשיפור הזוגיות שלהם, בין אם לפני שצצות בעיות, ועל אחת כמה וכמה אחרי שהן בוקעות. ההשקעה בזוגיות היא משימת קודש.

לבוא לתהליך זוגי אצל גורם חיצוני זה למעשה לעשות "פוס משחק", במטרה, קודם כל, לנסות ולהרגיע את הרוחות. דרושים אומץ וחכמה גדולים כדי לזהות שנמצאים בדינמיקה הרסנית, לעצור אותה, ואז ללכת למסגרת בטוחה ומכילה ולהתחיל סוף סוף לתקשר. במקום לצעוק, להלום, להדוף ולברוח – פשוט לדבר.

"פשוט" זה לא. אין זה פשוט לדבר, במיוחד אם כבר עלינו על רכבת הרים (ובסדרה נשמעו ביטויים קשים שצוטטו על ספת הטיפול). צריך לפעמים עזרה של איש/אשת מקצוע שתעזור לנו לעצור את הרכבת ולהקשיב זה לזו. להקשיב לא רק למילים של כל צד, אלא גם למנגינה, למה שמונח מתחת למה שנאמר או שלא נאמר.

כך לדוגמא (אזהרת ספוילר), יכולנו לשמוע איך כשתמר יורדת על האופן שאגמון מסדר את הארונות, ומבקשת ממנו שפשוט לא יגע בהם ושישאיר לה לעשות זאת, באופן שמשפיל אותו. מה שנמצא עמוק מתחת לזה הוא הצורך שלה בשייכות לתא המשפחתי. במיוחד כשהיא עובדת כמתמחה ימים ולילות מחוץ לבית, והילד שלה מביא ציור משפחתי שבו היא נמצאת מחוץ לקן.

נטלי, שאומרת למושיקו שהיא מעוניינת להתגרש (מה שאירע במהלך הסדרה ואיים לעצור את התהליך הטיפולי), כי רק אז הוא מתעורר ומגלה כלפיה אהבה. זו הדרך שלה לבטא את הצורך שלה בתשומת לב, ביחס, בהערכה;

עמנואל, שמדבר עם רינת באופן שמרחיק וסוגר אותה, כשמה שהוא בעצם רוצה ומבקש באופן הדיבור המסוים הזה הוא למרבה האבסורד את הקרבה והפתיחות. ליאור, שבכל הזדמנות מאיים שילך, באופן שמטריף את הדס כל פעם, כי מה שהוא בעצם כל כך זקוק לו הוא עצמאות.

כשנפתחים מצליחים לשמוע את הכאב האמיתי

ואז, כשמקשיבים באופן המיוחד הזה למה שמעבר למילים, קורה דבר נפלא. נוצרים אמון וקרבה שמאפשרים להיפתח גם במקומות הקשים והפגיעים הכמוסים שלנו. אותם מקומות שאנחנו מתביישים בהם, מדחיקים ומרחיקים מהתודעה שלנו. וכשנפתחים, מצליחים לשמוע את הכאבים האמיתיים של עצמנו ושל מי שמולנו-הרבה פעמים הם ביטויים לטראומות מהעבר, כפי שעלה אצל כל הזוגות.

ומה אז? מה עושים עם זה? ראינו בטיפול שכשמושיקו מקשיב לבכי הלב של נטלי – הוא אולי יכול להקשיב לה בלי להתמוטט; כשרינת עדה לסערה שמתחוללת אצל ליאור – היא מסוגלת לעמוד איתנה ולדעת שהסערה אצלו, ולא אצלה; כשתמר לא בורחת לחדר השני כשאגמון משתף אותה במה שמפריע לו, הם מסוגלים לראות את מה שבעבר היה "קטסטרופה" כגל קטן. כשאנחנו מקשיבים האחד לכאב של השנייה, אנחנו חודרים את חומת הבדידות, ומייצרים קירבה וחיבור.

בסדרה הזו אנו נוכחים לגלות גם את תהליך ההתפתחות האישית בתוך המערכת הזוגית. במיוחד נגע בי המבט החדש של נטלי על אימה הסכיזופרנית. מתפיסתה את אימה כל חייה כאישה חלשה וחולה, לתפיסה שלה כאישה חזקה וכמתמודדת עם אתגר בריאותי. כמו גם תפיסתה של נטלי את עצמה.

היופי בתהליך הזוגי ניכר בכך שהוא מאפשר לא רק צמיחה זוגית, אלה גם ובמיוחד - צמיחה אישית.

נסו את זה בבית!

שירה לב-ציון, מגשרת ועו"ד, מנחת קבוצות, מלווה זוגות ויחידים בגישת תקשורת מקרבת (NVC).

פעילה בעמותה לתקשורת מקרבת, חברה במרכזי גישור בקהילה בירושלים ופעילה חברתית, נשואה ואמא לשלושה.

 

 

 

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר