החיים במדינה שלנו בה החזית והעורף נתונים במתקפה, יוצרים מצב שבו עולה ההסתברות של היחיד לחוות אירוע טראומתי: החייל בשדה הקרב, האזרח במתקפת טילים או פעולות טרור. נוסף לאירועים אלו קיימים מצבים נוספים ששכיחים גם במחוזות אחרים כמו אירועי שוד, אלימות, פגיעות מיניות, מצבים מפחידים, מתחים פוליטיים, חברתיים ומגזריים היוצרים מצבי לחץ מתמשך בהם הנפש של היחיד חשה כי היא נתונה תחת מתקפה. לעיתים מתקפה זאת חבויה מהעין והסביבה לא יודעת עליה אולם לעיתים לא ניתן להסתירה, מאחר שהיא משפיעה על היחיד ועל מערכות היחסים שלו עם הסביבה.
החשיפה המתמשכת לאירועים אלו קשורה להפרעת דחק הנקראת הפרעה פוסט טראומתית או בשפה המקצועית .PTSD - Post Traumatic Stress Disorder הפרעת דחק בתר חבלתית ובאנגלית -
כ- 10% מהאוכלוסייה סובלים מהפרעה זאת ברמות שונות של לחץ. היא תופסת את היחיד ללא קשר לגיל ולמין. סביר להניח כי לאור האירועים האחרונים שיעור הסובלים ממנה עלה.
מהי הפרעה פוסט טראומתית
הפרעה זאת שייכת להפרעות חרדה, היא מתפתחת בעקבות חוויה או אירוע שהאדם חווה אותו כקשה עבורו. אדם הנחשף אליו חש פחד, איום, סכנת חיים וחוסר אונים. האירוע נחקק באופן מוחשי ומוצף מחדש, כאילו מתרחש ברגע זה ממש, כמו סרט שלא ניתן לעצרו. הוא מלווה בריחות, בתמונות וברעשים שחודרים לכל מקום עד כדי פלשבאק, בו היחיד מוצא עצמו חווה שוב ושוב את האירוע הטראומתי. החוויה עשויה להיות מלווה בפגיעה נפשית או/ו גופנית עד כי האדם מרגיש כי הוא מסכן את שלמותו. לאחר האירוע היחיד אינו יכול להמשיך בשגרת חייו והוא חש פגיעה חמורה בניהולם.
המיוחד בהפרעה פוסט טראומתית הוא, כי גם לאחר האירוע, היחיד יחווה תחושות אלו גם ללא קיומם הממשי, הוא יתקשה לווסת את תחושותיו בכל תחומי החיים , כך שיחוש חרדה הבאה לידי ביטוי ברעידות, בהזעה, בדופק גבוה, בעצבנות, בכעס, בנדודי שינה ואף עשוי להעלות ולשחזר מחדש תמונות מתוך האירוע, כמו ריחות שקשורים לאותם רגעים, קולות ורעשים. לדוגמא, אדם החושש מנפילת טילים, גם לאחר מבצע "חומות מגן" יכול לחוש בתופעה כל פעם שהוא שומע רעש שמחזיר אותו לאירוע ואז הוא נכנס למצב לחץ שמשפיע על תפקודו. הסובל על מנת להימנע מהחוויה ככל האפשר יסגל לעצמו דרכים כדי להימנע לחוות שוב ושוב את החוויה ולתחושת חוסר האונים והמצוקה הרבה, עד כי יצמצם את תפקודו וימנע מפעולות המעוררות זיכרונות אלו.
מאחר שהנפש אינה מסוגלת להתמודד עם החוויה שנושאת עימה כאב ואימה גדולים מפתח הסובל תגובה דיסוציאטיבית- כלומר תגובת ניתוק המאפשרת לנפש לחתוך באופן מידי את הכאב והאימה הפיזית והנפשית מהחוויה של היעדר שליטה והיעדר ביטחון ובכך לחסוך מהנפש גישה לאותן רגשות קשים שנמצאים בתוכו. בדרך זו הנפש מרדימה חלק בתוכה הקשור לטראומה. דרך זאת "נבחרת" מאחר שהסטרס בו נמצא היחיד ממוטט את מנגנוני ההסתגלות שלו, עד כי הוא לא מסוגל לעבד ולעכל את רגשותיו, לכן הוא נמצא בעוררות יתר ובדריכות שאינה מאפשרת לו להנות מההווה.
דרכי ביטוי של התופעה הפוסט טראומתית
אדם הלוקה בהפרעה פוסט טראומתית חש שינויים באחד או יותר מהתחומים הבאים:
- שינויים התנהגותיים-התרחקות מכל דבר המזכיר לו את הטראומה, יוצר מצב של חיים באיום מתמיד של סכנה.
- שינויים קוגניטיביים- זכירה חלקית של האירוע הטראומתי, מלווה במחשבות פסימיות והאשמה, עד כדי חוסר יכולת להנות מאירועים משמחים, אובדן עניין בפעילויות חברתיות או מיניות המביאים את החולה להתבודדות ולניתוק קשר עם אנשים קרובים.
- שינויים רגשיים-נטייה למצבי רוח, עצבנות, דאגנות יתר, התפרצויות זעם, אימוץ התנהגויות מסוכנות, קשיי שינה המלווים לעיתים בסיוטים ובקשיי ריכוז. אנשים אלו מדווחים רבות על תחושת דיכאון, חרדה, אשמה ובושה.
השפעת הפוסט טראומה על הזוגיות
במשפחה בה בגבר סובל מפוסט טראומה כל בני הבית מושפעים מהפרעה זאת והאישה בפרט. מחקרים מצביעים כי שיעור גבוה של נשים החיים עם בן זוג סובל חשות חוסר שקט, דיכאון, חרדה, בעיות זיכרון, עייפות, הפרעות בשינה וכאבים פיזיים. כאילו הסימנים שחווה הבעל עוברים גם לבת הזוג. כך שנשים אלו הופכות לקורבנות של הטראומה, עד כי הן מתקשות להפריד בין הבעיות שלהן לבעיות של בן הזוג. בנוסף הנטל על האישה כבד יותר מאחר שהסובל מפתח נטייה לפסיביות ולתלות בבת הזוג ,היא הופכת להיות המתווכת בינו לבין העולם. בנוסף בת הזוג צריכה לקחת על עצמה אחריות כלפי הילדים, משק הבית, לעיתים גם אחריות כלכלית. יתר על כן, מוטל עלייה התפקיד המגונן והמרצה את בן הזוג הפוסט טראומתי, ובמקביל היא חווה יחסים קשים המלווים בתנודתיות ובהתפרצויות זעם.
לכן, חיות עם בן זוג הסובל מפוסט טראומה זה עניין מורכב ולא פשוט, מערכת יחסים היא לא מאוזנת מאחר שבת הזוג צריכה להיזהר בכל פעולה שהיא עושה כדי לא לפגוע בבן הזוג הסובל. לפיכך ניתן לומר כי בת זוג החיה לצילו סובלת מהטראומה באופן לא ישיר והופכת גם היא לקורבן שלה, עד כי ניתן לומר כי היא סובלת מטראומטיזציה משנית.
ככל שפוסט הטראומה קשה יותר, כך קשה יותר לנפגע לפתח יחסי אמון ואינטימיות, משום שנתינת מקום לחוויות ולרגש מביאה עימה אפשרות לחוש גם רגשות כואבים, לכן עולה תחושת דחייה ותסכול בקשר הזוגי. החיים לצידו של הסובל מפוסט טראומה הופכים בלתי אפשריים, מאחר שהם צריכים שמישהו יטפל בהם, יקשיב להם וינהל את חייהם. לכן הם אינם מסוגלים להתמודד לבד. האישה מקבלת תפקיד המציל, פותרת בעיות, אך שאינה מצליחה לעשות זאת היא הופכת לחסרת אונים וסובלת מתחושת בדידות וניכור.
כיצד מטפלים
למשפחה תפקיד חשוב ביותר עבור הסובל מפוסט טראומה, היא מעניקה תחושת שייכות, ביטחון, אמפטיה ויכולה להעניק לו את המרחב הדרוש לו להחלמה. כאשר לבת הזוג יש תפקיד רגיש, מכיל ומעודד ולהיות שם בשבילו כאשר לסובל מופיעים פלאשבאקים, או התקפי חרדה. יחד עם זאת בת הזוג אינה המטפל של הפוסט טראומתי ואינה יכולה לשאת לבדה את הנטל הטיפולי.
הטיפול במשפחה בה יש סובל מפוסט טראומה מתרכז בשלושה מוקדים: הסובל, בני הזוג ובת הזוג. הטיפול בסובל מצריך שילוב של טיפול פסיכיאטרי המלווה בתרופת להפחתת החרדה וההיזכרות הקשה. וכן טיפול רגשי הנותן מענה אישי וזוגי. הטיפול הפרטני יעזור לסובל לעבד את החוויה הקשה ולפתח אסטרטגיות להתמודד עם הקשיים שמעוררת הטראומה. במקביל יש להעניק טיפול זוגי שייתן דגש ליחסים הנרקמים בין בני הזוג והאנשים הקרובים להם, יעניק כלים להתמודדות יום יומית, ויסיע לזוג לפתור בעיות משמעותיות בחייהם. בנוסף מאחר שציינו שגם בת הזוג מפתחת טראומה משנית, יש להעניק לה תמיכה רגשית ולסייע לה להתמודד עם המצב, תוך פיתוח תחושת נפרדות ועצמאות כך שתוכל למצוא דרך לשקם את חייה, להרגיש שקט, ופחות תלויות בבן הזוג ותוכל להתמודד עם המצב.
כתבה: רונית כהן זמורה, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית.