מערכת יחסים זוגית אמורה להתבסס על אמון, אינטימיות, תמיכה אמפטיה והבעת אהבה. בזוגיות תקינה בני הזוג מפרים אחד את השני, תומכים, מעצימים ואין בה מקום לחששות ופחדים. קיום אלימות בזוגיות, מהווה הפרה בוטה של הברית הזוגית. על אף האמור לעיל 15% מהזוגות חווים אלימות במסגרת יחסיהם, אם באפיזודה חד פעמית או באופן מתמשך. אלימות בין בני זוג יכולה להתחיל בשלב החיזור ולהמשך לכל אורכה של הזוגיות. האלימות בזוגיות מופיעה הן מצד גברים והן מצד נשים, אם כי שכיחות התופעה גבוהה יותר בקרב גברים. היא שכיחה בכל סוגי היחסים, בכל שכבות האוכלוסייה והמעמדות ולא מבחינה בגיל, בגזע, במגדר ובדת.
לגבר אלים אין תגית וסימנים חיצוניים שניתן לזהותם, הוא יכול להיראות נורמלי, נחמד מקסים, מצחיק ומנומס, אך בתוך הבית פנימה מתגלה פרצופו האמיתי והוא מתנהג באלימות כלפי בת הזוג.
תחילת רצף האלימות שונה מזוג לזוג, אך לרוב היא מתחילה בקללות ובאיומים ובהמשך היא מסלימה ומחריפה עד כי היא מגיעה לאלימות קשה. ההתחלה שלה מלווה בדחיפה או מילה לא נעימה, שבדרך כלל האישה נוטה להאשים את עצמה כי גרמה לבן זוגה לנהוג כך. הוא מצידו מבקש סליחה, אך ככל שהאלימות תהפוך לקשה יותר , בקשת הסליחה הופכת לאקט גרנדיוזי יותר. לכן חשוב לזהות את האלימות כבר בעודה באיבה ולסיים מערכת יחסים זו לפני שיהיה מאוחר מידי וכן לא להסס לבקש את עזרת הסביבה הקרובה וגופים ציבוריים שיועדו לכך.
קיימים 5 סוגים של אלימות בין בני זוג, שכל אחד מהם יכול להופיע בנפרד או בשילוב של אחד או יותר מהגורמים האחרים:
אלימות מילולית- שימוש במילים פוגעניות כמו קללות, צעקות ופגיעה בכבוד, כינויי גנאי, השפלות גערות, וכן ביקורתיות רבה ושיפוטיות רבה .
אלימות פיזית-כאשר בן הזוג מנסה לפגוע באופן ממשי בבן זוגו במכה או בבעיטה, השלכת חפצים או שבירתם.
אלימות מינית- כאשר בן הזוג כופה על השני קיום יחסי מין, או ביצוע אקטים שאינם מקובלים עליו. מתייחס אליו כאובייקט לסיפוק צרכיו בכמות, בזמן ובצורה המתאימים רק לו.
אלימות רגשית-השגת מטרות תוך שימוש בתחבולות ובמניפולציה, תוך רמיסת הרצונות של השני, כך שבת הזוג מוצאת עצמה עושה דברים שלא רצתה לעשותם מלכתחילה. בן הזוג קובע לאן תלך ומה תלבש, הוא הקובע הבלעדי של כל הכללים והמנהגים, עד שקולה לא נשמע. כמו כן הוא משתמש בהפחדה. התעללות זו מחבלת בתחושת הערך עצמי ובכבוד העצמי, עד כי בת הזוג מאבדת אמון בעצמה ומעבירה את השליטה על חייה לבן הזוג.
אלימות כלכלית- כאשר בן הזוג מונע מבת הזוג גישה לחשבונות בנק, יוצר תלות כלכלית בו היא לא יכולה להתנהל כרצונה ,או להשתמש בכספים ללא אישור שלו. הוא שולט על הכספים ומחליט על ההוצאות של בת הזוג ואף יכול להכניס אותה לחובות. כמו כן הוא קובע את אפשרויות התעסוקה שלה וסדר היום.
המשותף לכל סוגי האלימות הללו, שהם באים בגלים ומכניסים את הזוגיות למעגל קסמים בלתי נגמר. בו לאחר פרץ של אלימות, מגיעה תקופת רגיעה וחיזור, בה האישה מוותרת ומכחישה את האלימות, מחפשת סיבות לתרץ את ההתנהגות האלימה שלו , כמו "הוא בתקופה קשה, הוא לא התכוון, אני גרמתי להתפרצות". אך על בת הזוג לדעת כי קשר זה אינו תקין וכי השלמה עם אורח חיים זה מהווה ויתור על חיים טובים העונים על צרכיה שבסופם היא תמצא את עצמה מנותקת מהזהות העצמית שלה ומתכחשת לרגשותיה, תקועה במערכת יחסים לא מכבדת ומכאיבה. עד כדי כך שתמצא עצמה בעמדה הישרדותית שיש לה השלכות על מצבה הרגשי, הבריאותי והקיומי.
הנטייה של נשים במצב זה להקל ראש ולהתכחש לחומרת המצב שכיחה בקרב זוגות שחווים אלימות וטמונה בה סכנה גדולה.
.
מהן נורות האזהרה למערכת יחסים אלימה
ראוי לציין, כי בכל מערכת יחסים נמצאים מרכיבים אלו, אך במערכת יחסים אלימה הם נמצאים בעוצמה ובמינון גבוה יותר מאשר במערכת יחסים תקינה. ניתן לומר כי הם יצאו מוויסות עד כי הם מאיימים ומסכנים את קיומה של המערכת הזוגית ומהווים סכנה לבת הזוג הנמצאת בה.
בת הזוג היא רכוש -- התייחסות לבת הזוג כאל רכוש שלו ולכן הוא זה שמחליט מה מותר ומה אסור לה לעשות, עם מי מותר לה לדבר ואיך היא תתלבש. הוא רוצה אותה רק לעצמו ומבודד אותה מחברים וממשפחה ומכל מקורות התמיכה, בטענה שהם לא שם בשבילה כמוהו. הוא עושה זאת כדי להפוך אותה לתלויה בו יותר ויותר. הוא דורש לתת אישור לכל פעולה שהיא עושה, מאחר שיש לו מעין בעלות עליה. היא צריכה לעשות כל דבר שהוא מבקש ממנה, מתי שהוא רוצה ובאופן שהוא דורש, אין מקום לעצמאות ונפרדות. במקרה זה בן הזוג שולט בחייה ולא מאפשר לה חיים עצמיים. כתוצאה מכך היא חשה כבולה.
חוסר אמון וחודרנות-- ניסיון נואש להשיג שליטה על חיי בת הזוג, על ידי צמצום חופש הפעולה שלה ורצון לדעת כל פרט עליה. זה נעשה על ידי חקירה כדי לדעת איפה הייתה ומה עשתה בכל רגע ביממה שהוא לא לידה. התנהגות זו מונעת מקנאה. היא מלווה בתחושה של חוסר נעימות ומחנק.
כולם אשמים חוץ ממנו- הוא מאשים את בת הזוג בהתנהגות האלימה כלפיה במקום לקבל אחריות על התנהגותו. הוא מאשים אותה ואת הסביבה בבעיות שלו, ולא לוקח אחריות על חייו ומעשיו.
חוסר הערכה ובוז- הוא לועג ומשפיל את בת הזוג ביחידות וגם בפני אנשים, עד כדי פגיעה בדימוי העצמי והערך העצמי שלה.
תלותיות- בן הזוג מגלה תלותיות רבה בה ומאיים אם תעזוב אותו הוא יפגע בה, או בעצמו או בסובבים אותם. הוא משתמש במניפולציות כדי לגרום לבת הזוג לעשות דברים שהיא לא רוצה.
ההתנהגות שלה משתנה כשנמצאת לידו- בת הזוג נמנעת להביע את עמדותיה ורגשותיה ועושה כל מה שהוא מבקש על אף שזה לא מתאים לה, מאחר שהיא פוחדת מתגובתו. לידו היא הולכת על קצות האצבעות כדי לא להרגיז אותו ומאמינה שבכך תמנע את האלימות הבאה. היא מרגישה שהיא אישה אחרת לידו , עצורה ומפוחדת ומתנהגת שונה, ,בעוד כשהיא היא נמצאת עם אנשים אחרים היא חופשיה וצוחקת.
הסתרה של הקשיים במערכת היחסים- בת הזוג לא יכולה לדבר בחופשיות על מערכת היחסים עם סביבה קרובה לה, ומנסה בכל כוחה להסתיר מאחרים מה שקורה איתה בזוגיות, משום שהיא מפוחדת או/ מתביישת בהם.
השלכות על החיים עם בן זוג אלים ומה ניתן לעשות
למערכת יחסים אלימה יש השפעות פיזיולוגיות ונפשיות על בת הזוג. היא יכולה לחוש כאבים כרוניים בגוף, לחוש חולשה וכן להימצא במצב דיכאוני ולחוות טראומה. כמו כן היא יכולה לפנות להתנהגויות שיכולות לסכן את בריאותה כמו שתיינות, סמים, התנהגות מסוכנת עד כדי פגיעה עצמית.
אף אחד לא צריך לחוות אלימות, ניתן למנוע אותה. לכן אל לה להישאר להתמודד עם מצב זה לבד. והיא לא צריכה להתבייש במצבה. עדיף להישאר בחיים מאשר למות מבושה ובנוסף היא לא אחראית להתנהגות בן הזוג. לכן בשלב הראשון לעלייה לשתף משפחה, חברים טובים, לפנות למוקדי סיוע ולא לשמור את האלימות בסוד. ברגע שמדברים על כך, הסוד יוצא לאור ובן הזוג האלים מאבד את כוחו ואת השליטה על בת הזוג.
בן הזוג צריך טיפול כדי ללמוד להתמודד עם התקפי האלימות שלו ובת הזוג זקוקה להגנה ממנו וכן זקוקה לסיוע טיפולי כדי להבריא מבחינה נפשית מהצלקות שהותירו בנפשה התנהגות אלימה זו. היא לא יכולה לעבור מסע זה לבדה, כי זה לא אפשרי ומסוכן מאוד. היא זקוקה להגנה ותמיכה של אנשי מקצוע שילוו אותה בכל התהליך עד אשר תחלים מהצלקות שזרע בנפשה ובגופה. בקשת העזרה צריכה להיות מידית וללא שהות, כי אחרת זה יכול להיות מאוחר מידי. אנשי המקצוע וגורמי הסיוע ידעו להתאים את סוג העזרה הנחוץ. לאנשי המקצוע יש את היכולת לזהות את חומרת המצב ובהתאם לכך לכוון את בת הזוג להחלטות נכונות בטווח המיידי ובטווח העתידי.
הכותבת: רונית כהן זמורה - מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית.