האוויר מתחיל להתקרר וזה מזכיר לי סיפור על דייט שקרה לי פעם. בדרך כלל לא הייתי פוסלת הצעות בגלל מרחק. גרתי באזור חדרה, למדתי במרכז הארץ, והייתי מוכנה לנסוע לכל מקום אם הייתי חושבת שההצעה טובה. יצא לי להיפגש עם בחור בטבריה ועם בחור אחר בבאר שבע, ובדרך כלל המרחק הממוצע שלי מדייט עמד על שעה נסיעה, פחות או יותר.
אז כשהציעו לי מישהו שהיה נראה לי מתאים, והוא אמר שהוא יכול להיפגש רק בירושלים בשבועות הקרובים, הסכמתי. מהבוקר עד הצהריים הייתי בלימודים, ואז התארגנתי אצל חברה שגרה במעונות ונסעתי לירושלים לפגוש את הבחור. כשתכננתי בבוקר מה אלבש לדייט עוד היה חמים ונעים בחוץ, אבל ככל שהתקרבתי לירושלים והערב התחיל לרדת הבנתי את הטעות שלי - התחיל להיות לי קר. לא היה לי סוודר או מעיל כי לא חשבתי על זה מראש, אז התחלתי לחשוב איך אני משכנעת אותו להישאר בתוך מבנה מחומם, כמו בניין התחנה המרכזית או בית קפה נחמד. תכננו להסתובב קצת בעיר ואולי למצוא איזה ספסל לשבת עליו, אבל היה לי כל כך קר שזו לא הייתה אופציה יותר מבחינתי.
הספקתי להתחמם קצת לפני שנפגשנו
הגעתי לתחנה המרכזית בירושלים כמה דקות לפני שהוא הגיע, אז הספקתי להתחמם קצת לפני שנפגשנו. כשהוא הציע שנצא מהבניין החוצה אמרתי שאני רק רוצה לקנות לי משהו חם לשתות קודם. הלכנו לעמוד בתור לקפה ואני רק ניסיתי כל הזמן לא לחשוב על זה שאנחנו עוד שניה אמורים לצאת אל הכפור בחוץ ואני אהפוך לקרחון. הבחור לא היה מודע למחשבות שלי, והמשיך לדבר איתי כרגיל.
כשהתור שלנו התקרב אמרתי לעצמי שאני סתם עושה עניין מכלום ואני צריכה פשוט להגיד לו ששכחתי את הסוודר שלי ושכדאי שנמצא מקום נעים להיות בו. זה עדיף מאשר לסבול כל הדייט, לא? אזרתי אומץ וחייכתי אליו. "אתה יודע, האמת היא שאין לי סוודר ונורא קר בחוץ. אני מפחדת שאם נצא החוצה יהיה לי קר מדי ואני לא אצליח ליהנות מהדייט הזה כמו שצריך".
עוד לפני שסיים לדבר הוא הוריד את הסוודר שלבש והושיט לי אותו
חיכיתי במבוכה לשמוע מה הוא יגיד. הוא רק צחק ואמר "אז למה לא אמרת קודם?", ועוד לפני שסיים לדבר הוא הוריד את הסוודר שלבש והושיט לי אותו. "הנה, קחי. אני לא כל כך סובל מהקור אז זה לא מפריע לי. לבשתי אותו רק כדי שאני לא אצטרך להחזיק אותו ביד כל הערב". זה היה ממש חמוד מצידו, ובינינו, גם קצת רומנטי. הרגשתי שאני מסמיקה כשלקחתי ממנו את הסוודר ולבשתי אותו. ציפיתי להרגשה חמימה ונעימה, להיות כמו הבנות האלה שמסתובבות עם בגדים של החבר שלהן וזה ממש מגניב בעיניי (למרות שהיינו רק בדייט ראשון, אבל בכל זאת). ציפיתי לריח גברי כזה, שילוב של בושם ואבקת כביסה ושמפו לשיער, כמו ברומנים שאהבתי כל כך לקרוא.
למרבה האכזבה הסוודר לא הריח כל כך טוב. היה לו ריח של זיעה ומשהו קצת מעופש, כאילו הוא היה מאוחסן בארון במשך זמן רב ורק היום הוציאו אותו משם. בהתחשב בקיץ הארוך שבדיוק נגמר, זה כנראה היה המצב. גם אם הבחור שם בושם לפני הדייט, הסוודר שלו לא ביטא את זה בשום צורה. עכשיו הייתי במצב לא נעים. הבחור ויתר על הסווצ'ר שלו בשבילי, והוא מצפה שאלבש אותו ואהיה אסירת תודה, מה שהייתי באמת אילולא הריח הבלתי נעים שנדף ממנו. מצד שני, הריח באמת היה לא נעים, ואחרי הדייט יש לי עוד שעה וחצי של נסיעה באוטובוס, וממש לא התחשק לי להדיף ריח כזה לאורך כל הנסיעה.
ניסיתי לסרב בנימוס ולהחזיר לו את הסוודר
ניסיתי לסרב בנימוס ולהחזיר לו את הסוודר, אבל הוא כנראה חשב שאני פשוט נבוכה מדי וממש התעקש שאלבש אותו. בסוף עשיתי את זה, אומרת לעצמי שבחוץ יש רוח ואני לא צריכה להסניף את הבד מקרוב. קנינו את השתייה החמה שלי ויצאנו מהבניין אל הרחוב. מה אני אגיד לכם, אומנם לא סבלתי מהקור אבל הריח של הסוודר הציק לי לאורך כל הדייט, מסיח את דעתי באותה יעילות. בסוף הערב חזרנו לתחנה המרכזית ואני שמחתי להיפטר מהסוודר הריחני של הבחור, אם כי היו לי ייסורי מצפון על המחשבות האלה, אחרי שהוא ויתר עליו למעני בכזאת אבירות.
בדרך הביתה המחשבה הראשונה שלי הייתה שאני חייבת להתקלח בדחיפות, והמחשבה השנייה הייתה שלא באמת הספקתי להכיר אותו, בעיקר כי הייתי עסוקה בלמצוא דרכים להתעלם מהריח. היה לי ברור שאני רוצה לצאת איתו לדייט שני, כי למרות החוויה המפוקפקת, בחור שמוותר ככה לבחורה על הסוודר שלו בלי מחשבה שנייה הוא בחור ששומרים קרוב. לדייט הבא שלנו כבר הגעתי עם סוודר משלי, ועוד אחד בתיק ליתר ביטחון.
שלומית בלאו בוזנח היא מחברת הספר "תעביר את זה הלאה", רומן עלילתי ייחודי על דייטים, אהבה ומה שביניהם