הרב אברהם סתיו: קורונה היא לא תירוץ לחלל את החג

היום כשעשיתי קניות לפסח ברמי-לוי, חלפתי ליד מוצר שהיה כתוב עליו "לאוכלי קטניות בלבד" (והוא אכן היה כזה). בשנים כתיקונן אני עובר למדף הבא בלי לעצור בכלל, אבל הפעם השתהיתי, ולשנייה אחת התגנבה אל לבי המחשבה: רגע, אנחנו עכשיו בתקופה של מגיפה, אולי השנה זה מותר?
זו הייתה מחשבה בלי שום היגיון. הרי ברוך השם לא חסר שום דבר בחנויות. אבל לרגע היא הייתה שם, מסמנת בתמרור אדום את התחושה שיחד עם בתי-הכנסת הסגורים ההלכה כולה ניצבת עתה בסימן שאלה.
ולכן דווקא בימים אלו חשוב לחזור ולומר:
אסור להשתמש בשידורי-וידאו בשבת.
אסור גם להשתמש בהם בחג.
וזה בכלל לא משנה אם האיסור הוא משום כותב ורושם, משום מוליד או מתקן, או 'רק' משום עובדין דחול וזלזול בכבוד היום.
בכל הסוגיות הללו אפשר לדון ולהתווכח, אבל המסקנה הסופית אחת היא, ואינני חושב שיש רב בישראל שיחלוק עליה: אסור לראות טלוויזיה בשבת, אסור לשוחח בטלפון בשבת ואסור גם להשתמש בשידורים חיים בוידאו.
גם לא בימי קורונה.
מצד שני, וגם על הקביעה הזו אין שום רב שיחלוק, פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, ואיסורים שאינם מן התורה אפשר לעשות גם במקרים של חששות רחוקים או לצורך רפואתו של חולה שאין בו סכנה.
ממילא, בכל מקרה של חולי או של קושי גדול העשוי להביא לידי חולי וסכנה חלילה, אפשר להתיר מגוון רחב של פעולות, ששידורי וידאו חיים הם רק דוגמה אחת מתוכן.
וכאן, נדמה לי שהנימה של הדברים היא קריטית, ונדמה לי שנוסח הפסיקה שפרסמו הרבנים החשובים של אגוד חכמי המערב בא"י עשוי להיות מובן באופן שגוי. לאחר שדנו בקצרה ביסודות האפשריים של האיסור, והראו שיש מקום לפקפק בכל אחד מהם, כתבו במסקנתם בגופן מודגש:
"על כן נראה לנו להתיר, תוך הדגשה שזה רק למצב חרום, ורק לצורך ליל הסדר תש"פ ולמי שזקוק לזה". 
מדבריהם ניתן להסיק, שקיים היתר גורף בימי הקורונה לעשות שימוש בשידורי וידאו חיים למען המבוגרים השוהים בבידוד.
אולם המפתח להימנעות מטעויות נמצא בשורה הבאה, שלו היה הדבר תלוי בי הייתי מדגיש דווקא אותה:
"וכשם שמתירים בשבת רפואה לחולה שאינו מסוכן, על מנת לרפא אותו ממחלתו, כך זה".
בדיוק כמו כל איסור, לא פחות ולא יותר. אם יש מצב של חולי או של סכנה – מותר, ואם לאו – אסור. וכשמתלבטים – שואלים רב, או רופא (והכי טוב לשאול את שניהם).
נדמה לי שבימים כתיקונם לא היה כלל צורך לומר זאת. אבל בימים אלו חשוב יותר מתמיד לזכור שההלכה, גם אם לפעמים יש בה אתגרים, היא מתנה גדולה, אי של יציבות ושל חום בעולם שחלקים כל כך גדולים ממנו הולכים ומתערערים.