אתחיל בבשורה משמחת: אם בחרת לקורא את הטור הזה - כנראה שבחרת נכון. כלומר, ייתכן שאתה עדיין מתלבט האם להתחיל את הדף היומי שזה מבורך לכשעצמו, או שכבר התחלת את הדף היומי, ובעזרת כיוון פרונט נכון, המשימה תרגיש לך הרבה יותר קלה ואפילו כיפית.
אז ברשותך, קורא יקר וחביב, אתן כמה עצות שיכולות לעזור בסיום הש"ס. עבדך הנאמן עוד טרם סיים את הש"ס, אך לאחר יותר ממסכת אחת שהוא כן סיים, הוא יודע איך ריצת המרתון הזו מרגישה, או לחילופין, טיפוס הר האוורסט.
עצה ראשונה והחשובה מכולן: לא עליך המלאכה לגמור ולא עליך ליבטל ממנה. אומנם קלישאת החז"ל הזו נלעסה בכל כך הרבה הזדמנויות, אבל אין נכונה ממנה בכל הקשור לסיום מסכתות בכלל ולימוד תורה בפרט. אחדד לרגע את הנקודה: דף יומי שואב אנרגיות, והרבה. גם אם "נפלת" על דף גמרא קליל יחסית, יש מצב שזה קורה לך בסיום יום עבודה (או חלילה, לאחר דיון סוער בבית), והדבר האחרון שבא לך אפשר לראות זה את דף הארמית הזה, עם הרש"י והתוספות בצדדים. לכן, קח את זה בקלות, ותבוא בראש של ללמוד עד שיימאס, וללא איזה רף מסוים שצריך להספיק אותו. כך, גם הגישה ללימוד תהיה ברוח יותר נינוחה, וגם אולי תפתיע את עצמך ותסיים את הדף למרות הקושי.
עצה שנייה: אין הביישן למד. תיעזר בשטונשטיין. רוצה לאתגר את עצמך? אפשר גם שטיינזלץ. אם תלמד את הגמרא כמו שהיא, ולא תבין את הארמית ואת הראש החריף של התנאים והאמוראים, יש סיכוי שתסגור את הגמרא מהר מדי מהמתוכנן. קח אוויר, כנס לאחד המפרשים והלימוד ייראה יותר קל. הרי בסוף כל המטרה היא ללמוד תורה וגם בסוף אולי לסיים את הש"ס. חבל להפיל את זה על כמה שורות גמרא לא מובנות. יחד עם זאת, אין עצה זו באה לעשות וויתורים עצמאיים. נסה קצת לשבור את הראש, להיכנס לעובי הקורה, אבל הכל מתוך הרגשת הדופק העצמי, ואם אתה רואה שהגעת למבוי סתום - אל תתבייש.
עצה שלישית, שמכוונת לאלו מבינינו שלומדים שלא על פי בסדר הרגיל של הדף היומי: היה ריאלי עם עצמך. אל תיקח על ההתחלה מסכת ארוכה וקשה. קח מסכת קלה יותר, שניתן לסיים אותה בתקופה לא ארוכה מדי, ושהאתגר האינטלקטואלי שלה לא קשה מדי. הסיבה היא, שסיום המסכת שתעשה לאחר מכן, יתן לך סיפוק עצום וכוח גדול להמשיך בלימוד. אנשים פשוטים אנחנו, והצלחות שאנחנו משיגים, טפיחה על השכם וטיפוח האגו לא מזיקים. סיום מסכת בזמן קצר ייתן לך דרייב עצום להמשך הלימוד.
עצה רביעית, אחרונה ומהותית.: הרב בלייכר, בספרו "בניין האמונה" מביא את קטע חז"ל המפורסם, ששואלים "על מה אבדה הארץ?". התשובה ברורה כביכול, אבל אל עומק הדיון הנקודה היתה ברורה , שלא בירכו בתורה תחילה. הכוונה היתה, שהם דווקא למדו תורה, אבל לא חיברו את לימוד התורה שלהם אל רצון ה'. הם למדו תורה על מנת ללמוד, ושכחו שכל מטרת הלימוד היא חיבורם אל הקב"ה. קח לעצמך דקה - שתיים לפני הלימוד, נטרל רעשי רקע ותזכיר לעצמך למה בכלל בחרת לשבת ללמוד תורה. ההתבוננות הזו עשוי להיות לך עזר רק בריצת המרתון הקשה אך מתוקה הזו. או בעצם הר האוורסט. איש כפי רצונו.