בסוף השבוע האחרון, נשאל הרב שלמה אבינר שאלה לא שגרתית בפינת השו"ת SMS בעלון "עולם קטן". בשאלה נכתב: "יש בביתנו ספר של ישעיהו ליבוביץ, האם אני יכול לזרוק אותו לפח בלי רשות הוריי?", לשון השאלה. הרב אבינר חילק את תשובתו לשלושה חלקים וענה: "א. אכן מעורבבים שם אמונה וחסרון אמונה. ב. אין לזרוק לפח אלא לגנוז. ג. הוא שייך להוריך ואי אפשר בלי רשותם".
שני החלקים הראשונים של התשובה משכו את תשומת ליבו של הרב אילעאי עופרן, רב קבוצת יבנה ונכדו של ישעיהו ליבוביץ שמיהר לטעון כי מדובר בתשובה מהפכנית: "מי שלא בקי במכמניה של השפה ההלכתית עלול לפספס את גודל הסנסציה - על פי דין הגמרא ודברי הפוסקים רק מה שיש בו קדושה חייב בגניזה. דברי חול, דברי כפירה או דברי הבל - מותר פשוט לזרוק לפח".
הרב עופרן המשיך ואמר כי "אחרי עשרות שנים שבבתי מדרש רבים, בעיקר בקרב תלמידי הרב צבי יהודה, מחרימים את ספריו, מכריזים שהוא אפיקורס וקובעים שדבריו הם דברי כפירה, בא אחד הדוברים החשובים והידועים בזרם הזה ופוסק הלכה למעשה בדיוק להיפך".
מודה שספרי ליבוביץ הם דברי תורה. הרב שלמה אבינרצילום: יונתן זינדל, פלאש 90
"הקביעה שספרי ליבוביץ' טעונים גניזה", אמר הרב עופרן, "היא הודאה חד משמעית שמדובר בדברי תורה. אילו היה מדובר בדברי כפירה, אפיקורסות ומינות מותר היה לשרוף, לזרוק ולאבד אותם גם אם יש בהם דברי תורה ואפילו אזכרות מפורשות של שם ה'. עשרים ושש שנים אחרי מותו של סבא, תורתו מקבלת הכשר הלכתי מהדובר המובהק ביותר של בית המדרש שהוקיע והחרים אותו יותר מכל אחד אחר".
הרב עופרן סיכם בציניות מהולה ברצינות ואמר: "כמו בציטוט המפורסם של גראוצ'ו מרקס, ספק אם סבא היה סומך על הכשרות של מי שמסכים לתת הכשר למשנתו. ממרחק חצי יובל מסתבר שכשאומרים אצלנו "חרם", "כופר" ו"אסור לקרוא", מתכוונים פשוט להגיד - אני לא מסכים איתו".