"ליקוטי תפילות" בנושא ירידת גשמים

מבוא

מאמר זה מכנס לראשונה את הבקשות בנושא ירידת גשמים המצויות במפוזר ב"ליקוטי תפילות" לרבי נתן מברסלב, תלמידו המובהק של רבי נחמן. וכך אפשר להצביע על ארבעה קטעי תפילה נאים שמצוי בהם מוטיב זה. 

לכל הטורים של ד"ר יעל לוין

התפילות מובאות כאן לא לפי סדרן הכרונולוגי ב"ליקוטי תפילות" כי אם לפי מידת שייכותן הראשית לנושא ירידת גשמים. כן יש לציין כי נוסחי התפילות מיוסדים על הדפוסים הראשונים. תחילה יש להזכיר את התפילה ב"ליקוטי תפילות", חלק שני, נג. היא מופיעה למעשה לראשונה במהדורה השנייה של החיבור, וככל הנראה נוסדה לא בשלב הראשון של כתיבת התפילות. ואולם מבחינת תוכניה אפשר להשקיף עליה בתור התפילה הראשית בנושא ירידת גשמים בחיבור הנדון (ראו בהרחבה יעל לוין, שׂים שלום, תפילות לשלום העולם, אסופה מתוך "ליקוטי תפילות", ירושלים 2009). 

בקשה זו מופיעה בזיקה לתפילה המפורסמת לשלום, ובהקשר זה יש לציין כי פעמים לא מעטות מייחסים בטעות את התפילות ב"ליקוטי תפילות" לרבי נחמן עצמו, למרות שהן התחברו בידי תלמידו רבי נתן, לרבות התפילה לשלום. אף בתפילות נוספות נערך קישור בין גשם, פרנסה, שפע ושלום.

מעניין במיוחד לציין את התפילה המופיעה ב"ליקוטי תפילות", חלק שני, ה, שהיא בצורה ראשית תפילה לרפואה. יש בה בקשה לירידת גשמים בעתם שיהיו "לְחַיִּים וְלִבְרָכָה וּלְשֹׂבַע", זאת כדי שיצמחו צמחי מרפא ועשבי רפואה שיהא בכוחם לרפאות את תחלואי חולי עמו ישראל. זהו היבט בעל עניין בתקופה הזו של הניסיונות המרובים ברחבי תבל לפתח ולמצוא תרופה לקורונה. 

מלבד ארבע התפילות המוזכרות, ראוי אף להפנות לשלוש סגולות בעניין בקשת גשמים המובאות ב"ספר המדות" לרבי נחמן עצמו. נתייחס כאן רק לאותן סגולות אשר יש להן זיקה לעולם התפילה. שתיים מהסגולות מופיעות בדפוס הראשון בערך "ממון". בראשונה מביניהן נזכר: "התיקון למטר ירבה בתפלה" (ספר המדות, ברסלב? תקפ"א, ממון, אות כז, מח ע"א). המקור לתפיסה זו מצוי בבבלי תענית (ח ע"א) במאמר המובא משמו של רבי אמי ולפיו אם השמים "משתכין כנחשת מלהוריד טל ומטר" - ושיעור הדברים הוא כי כשהשמים מחלידים ואינם מורידים טל וגשם - הסיבה היא "בשביל לוחשי לחישות שאין בדור", שאין בעלי תפילה היודעים להתפלל כראוי. התלמוד דן במאמר זה ומוסיף לציין כי התקנה והתיקון למצב זה הם ללכת "אצל מי שיודע ללחוש", ואם הדבר אינו מסייע, יש ללכת "אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה". 

האמירה השנייה ב"ספר המדות" בעניין ירידת גשמים ונשיאת תפילות היא כלהלן: "ע"י קידוש על היין בא מטר ונשמע תפילתו" (ספר המדות, שם, ממון, אות נב, מט ע"א). המקור לאמירה זו הוא מעשה המובא בבבלי תענית (כד ע"א) ששם מסופר כי רבי גזר תענית בעקבות עצירת גשמים, אולם הדבר לא הועיל ולא ירד גשם. ירד שליח ציבור בשם אילפא  - ויש אומרים שהמעשה התרחש עם רבי אילפי - אמר "משיב הרוח" ונשב הרוח, ואמר "מוריד הגשם" וירד גשם. רבי שאלו בנוגע למעשיו הטובים שבזכותם בא המטר. הוא השיבו שהוא גר בעיירה שתושביה חיים בדוחק כלכלי מרובה, ואין בידיהם ממון לקנות יין לקידוש ולהבדלה, ואולם הוא טורח בכל פעם להביא יין לקידוש ולהבדלה ולהוציאם ידי חובתם.

סגולה נוספת בעניין ירידת גשמים ותפילה מופיעה פעמיים בדפוס השני של "ספר המדות" ולפיה אמירת תהילים היא סגולה לירידת גשמים. לרעיון זה אין מקור תלמודי, אלא הוא מסתמך על ראשי תיבות בשיכול אותיות. וזה נוסח הדברים בערך "תפלה": "אמירת תהלי' סגולה להוריד גשמים 'תהלם' 'למטר השמים תשתה מים'" (דברים יא, יא) (ספר המדות, אוסטרהא? תקע"א?, תפלה, חלק שני, אות ז, צז ע"א). בחיבור עצמו המילה "תהלם" מופיעה באותיות גדולות בהשוואה לשאר מילות האמירה, וכן הוא בנוגע לאות הראשונה של כל אחת מהמילים "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם". לעומת זאת הרעיון הזה מופיע עוד קודם לכן בערך "סגולה", ואולם שם הנוסח הוא "תהלים" ולא "תהלם" (שם, סגולה, חלק שני, אות ד, פט ע"ב). לעומת זאת בדפוסים מאוחרים יותר הנוסח אמנם שונה כדי לשקף את הנוטריקון בשיכול אותיות. אם כן הרעיון הזה מתבסס על רמיזה ולא על מקור ממשי. לא מצאתי לפי שעה שימוש בנוטריקון הזה במקורות אחרים.

מובאים עתה נוסחי התפילות לירידת גשמים שב"ליקוטי תפילות". 

ליקוטי תפילות בנושא ירידת גשמים – נוסחי התפילה

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,

שֶׁתְּבַטֵּל מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים מִן הָעוֹלָם

וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל וְנִפְלָא בָעוֹלָם

וְלֹא יִשְׂאוּ עוֹד "גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (ישעיהו ב, ד) 

רַק יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ,

אֲשֶׁר לֹא בָאנוּ לָזֶה הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל רִיב וּמַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם

וְלֹא בִשְׁבִיל שִׂנְאָה וְקִנְאָה וְקִנְטוּר וּשְׁפִיכַת דָּמִים חַס וְשָׁלוֹם,

רַק בָּאנוּ לָעוֹלָם כְּדֵי לְהַכִּיר וְלָדַעַת אוֹתְךָ תִּתְבָּרַךְ לָנֶצַח.

וּבְכֵן תְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתִתֵּן הַגֶּשֶׁם וְהַמָּטָר בְּעִתּוֹ וּבִזְמַנּוֹ

וְלֹא תַעֲצֹר הַשָּׁמַיִם מִן הַמָּטָר בְּכָל עֵת שֶׁהָעוֹלָם צְרִיכִין לוֹ,

וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ

וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" )ויקרא כו, ד(

"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד

וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" )שם שם, ו(.

וְתַשְׁגִּיחַ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁיַעֲלוּ כָּל הָאֵדִים מִן הָאָרֶץ לְטוֹבָה,

שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִֹים מִן הָאֵדִים תָּמִיד גִּשְׁמֵי בְּרָכָה וּנְדָבָה בְּעִתָּם וּבִזְמַנָּם...

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, רַחֵם עָלֵינוּ וּבָרְכֵנוּ בְּכָל מַעֲשֵֹה יָדֵינוּ, 

וְתֵן לָנוּ פַרְנָסָתֵנוּ מֵאִתְּךָ בְּהַרְחָבָה גְדוֹלָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה

וְתִתֶּן לָנוּ כָּל מַחְסוֹרֵנוּ וְכָל הִצְטָרְכוּתֵינוּ קוֹדֶם שֶׁנִּצְטָרֵךְ לָהֶם

(ליקוטי תפילות, חלק שני, נג).

 

וְתַזְמִין לִי פַרְנָסָתִי מֵאִתְּךָ לְבַד בְּהַרְחָבָה גְדוֹלָה קֹדֶם שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָהּ,

בְּאֹפֶן שֶׁאוּכַל לַעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ וַעֲבוֹדָתְךָ תָּמִיד

וְלֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם בִּלְבּוּל חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי טִרְדַּת הַפַּרְנָסָה כְּלָל.

וְתִפְתַּח לָנוּ אוֹצָרְךָ הַטּוֹב, וְתִתֵּן הַמָּטָר בְּעִתּוֹ 

לִבְרָכָה וּלְחַיִּים וּלְשֹׂבַע, וְתַשְׁפִּיעַ שֹׂבַע וָזוֹל בָּעוֹלָם.

וְלֹא יִצְטָרְכוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל זֶה לָזֶה וְלֹא לְעַם אַחֵר,

וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב:

"הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ"

(תהילים קמז, יד) (ליקוטי תפילות, מ).

 

רוֹפֵא חוֹלִים, רוֹפֵא חִנָּם, רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה 

כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְתִתֵּן הַמָּטָר בְּעִתּוֹ, לְחַיִּים וְלִבְרָכָה וּלְשֹׂבַע,

וּתְגַדֵּל בְּרַחֲמֶיךָ צְמָחִים וַעֲשָֹבִים שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְרַפְּאוֹת 

תַּחֲלוּאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְֹרָאֵל... וּתְסַבֵּב בְּרַחֲמֶיךָ סִבּוֹת לְטוֹבָה, 

בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה כָּל אֶחָד לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִרְפוּאָתוֹ בֶּאֱמֶת 

וִיקַבְּלוּ לְפִי תֻמָּם כָּל מַה שֶׁצְּרִיכִים לִרְפוּאָתָם בֶּאֱמֶת.

וְתִתֵּן לָנוּ וּלְכָל יִשְֹרָאֵל אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ בְּמוֹעֲדוֹ וּבִזְמַנּוֹ, 

בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה מְלֻבָּשׁ בָּהֶם כֹּחַ כָּל הָרְפוּאוֹת שֶׁאָנוּ צְרִיכִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד

בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, 

כִּי אֵין רוֹפֵא בָּעוֹלָם שֶׁיֵּדַע לְכַוֵּן כָּל זֹאת כִּי אִם אַתָּה לְבַד,

כִּי אַתָּה עִלַּת כָּל הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, וְיוֹדֵעַ כָּל הַתַּעֲלוּמוֹת, 

וִיקֻיַּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, 

וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח" (ישעיהו נח, ח) 

(ליקוטי תפילות, חלק שני, תפילה ה). 

 

וּתְמַהֵר וְתָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם, וְתָבִיא לָנוּ אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ,

וְתִבְנֶה לָנוּ בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ,

וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ בְּשָׁלֹשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵנוּ...

וְתוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ וְתִתְגַלֶּה הַשֶּׁמֶשׁ בְּתָקְפָּהּ, 

וּתְקַדְּשֵׁנוּ בִקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, 

וְתִתֶּן לָנוּ כֹחַ לְקַבֵּל עֹצֶם אוֹר הַחַמָּה

שֶׁתִּתְגַּלֶּה לֶעָתִיד בְּתָקְפָּהּ וּבִגְבוּרָתָהּ

וְתִרְפָּאֵנוּ עַל יָדָהּ מִכָּל תַּחֲלוּאֵינוּ וּמִכָּל מַכְאוֹבֵינוּ, 

רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף...

וְתַכְנִיס אֶת הַשֶּׁפַע וְהַפַּרְנָסָה מִן הַחוּץ לִפְנִים לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה...

כָּל הַשֶּׁפַע טוֹבָה וְהַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת יִהְיֶה נִמְשָׁךְ לָנוּ מֵאִתְּךָ,

וּתְקַיֵּם לָנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב 

אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵֹה יָדֶךָ 

וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה" (דברים כח, יב). 

"כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ 

וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט 

וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹלוּ" (שם טו, ו) 

(ליקוטי תפילות, לא).