[רשם: הרב מרדכי ציון]
שאלה: האם נשים יכולות לשמש כרבניות ודייניות?
תשובה: זה אינו רעיון טוב. מהי מטרת המהלך? אם המטרה הינה שנשים תוכלנה לתת הדרכות, הרי נשים נתנו הדרכות במשך כל הדורות. מן הדין, מי שיודע הלכה יכול לפסוק בענייני הלכה, ולא צריך לכך סמיכה (רמ"א יו"ד רמב, יד). ישנם רבנים רבים שאין להם סמיכה. כידוע, לחפץ חיים לא היתה סמיכה, עד שהיה לו בה צורך כדי לקבל ויזה, והג"ר חיים עוזר גורודזנסקי נתן לו. כתוב בפתחי תשובה (ח"מ ז סק"ה), שאף שאישה פסולה לדון, מ"מ אישה חכמה יכולה להורות הוראה.
עלבון חדש לנשים - על הדרישה לקיים מבחני הסמכה
כלומר, אישה שיודעת הלכה יכולה להדריך, וכך היה בכל הדורות. דבורה הנביאה הייתה תלמידה חכמה (עיין תוס' בבא קמא [טו, א] שמביא שאשה יכולה לשמש כדיינית, וזה מתרץ איך דבורה הנביאה שימשה כדיינית, אלא הוא דעת יחיד. עי' תוס' נידה נ, א). כתוב בבבא בתרא (קיט, ב): "בנות צלפחד חכמניות הן". ובגמרא מובא על ברוריה וילתא שהיו תלמידות חכמות. הג"ר עובדיה יוסף פסק בשו"ת יחוה דעת (ג, עב) שמצוה לקום מפני אשה חכמה בחכמת התורה. יש לקום לפני אשת חבר, ויש לקום לפני תלמידה חכמה (עיין כל המקורות שם).
כיצד ידעו לשאול את אותן נשים? באופן טבעי. כמו שידעו באופן טבעי שיש לשאול שאלות את הגר"מ פיינשטיין והג"ר אהרן קוטלר. רוב השאלות שרבנים מקבלים היום אינם עניינים חדשים, אלא עניינים שכבר נפסקו בספרים. בכל בית ספר לבנות ישנן תלמידות חכמות שמלמדות דינים והלכה לבנות, וזה לא דבר חדש.
כתב הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה, (או"ח ד, מט) שבעיקרון אשה יכולה לקיים מצות ציצית, אבל הכל תלוי במגמה: "אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר". בדומה לזה, כתב הג"ר פיינשטיין (שם יו"ד ב, מה) לגבי מינוי אשה כמשגיחה. הכל תלוי במגמה, האם העיקר הינו חיזוק התורה. גם לדבר מצווה, צריך כוונות טובות. עם ישראל רצו מלך, וקיימת מצוה למנות מלך. ברם, לא היו להם כוונות טובות, אלא רצון להיות ככל הגוים (שמואל א ח, כ. סנהדרין כ, ב).
לכן, אין צורך שנשים תשמשנה כרבניות דייניות, אלא איש על מחנהו ואיש על דגלו.
יכול להיות שישנן נשים עם כוונות טובות, ויש להן לאן ללכת. הן לא מקבלות סמיכה ולא משתמשות כדייניות, אבל הן לומדות ומלמדות הלכה.
במשך כל הדורות, היו נשים חכמות שלימדו, והן אינן צריכות להיות רבניות, שזה סגנון רפורמי.
במשך כל הדורות היו רבניות גדולות מאוד – אך בלי להתפרסם ובלי להצטלם. גם בזמנים עברו היו שבע נביאות (מגילה יד א) וגם הן לא עשו לעצמן פרסום.
וכן מורות הלכה. גם בזה אין חידוש. גם מורה כיתה א מלמדת הלכה. וכן מורה כיתה י"ב ברמה יותר גבוהה. ובמדרשה או במכללה או בבית יעקב, ברמה עוד יותר גבוהה. וגם זה בלי להצטלם.
אלא להיות דיין זה לפסוק. ממילא כדי לפסוק, לא כל אחד מתאים. ודאי לא די ללמוד חמש שנים הלכה כדי לפסוק, אלא הרבה שנים. לפסוק שייך לגאונים. אמנם יהודים משתמשים בביטוי "הרב פסק", אך אין זה מדוייק, אלא הרב לימד הלכה שכבר נפסקה מזמן. הרי אתה יודע, שאני הדל עונה בשו"ת סמ"ס וזה נראה כאילו אני פסקתי, ולא כן הוא, אלא אני עונה מה שנפסק כבר ואתה רושם את המקור...
הג"ר צבי שכטר אמר לרבנים בוגרי ישיבה-אוניברסיטה: אל תחשבו שבגלל שיש לכם סמיכה לרבנות אתם במדרגה לפסוק (ספרו בעקבי הצאן במאמר 'צאי לך בעקבי הצאן' על מנין נשים אות ה, במאמרו על מניינים משותפים ובמאמרו על תפילין לנשים – מ"צ). יש פוסקים גאוני עולם שאין להם תעודה. ויש רבנים עם תעודה שלא יודעים לפסוק. יש אצל החרדים אלפי תלמידי חכמים עצומים שלומדים גמרא והלכה יומם ולילה, הם לא מחפשים פירסום אלא נחבאים אל הכלים.
כל הדיון על נשים ודייניות, זה כן, זה החידוש. החצוצרה, המצלמה. וכמובן זה בניגוד לתורה. התורה מלמדת אותנו ענווה. משה רבנו היה האדם הכי עניו אשר על פני האדמה. קל וחומר שנשים צריכות להיות ענוות "לא יאה יהירותא לנשי" (מגילה יד ב). הג"ר צבי שכטר לימד שיש לילך בדרכי ד': אכן אתה אל מסתתר. ד' הוא עניו. העוז והענווה לחי עולמים, ועלינו ללכת בדרכיו. לפעמים אין ברירה ואדם צריך לקבל תפקיד שחושף אותו ברבים. אך זה רק בלית ברירה. אבל גם אז, רק גברים ולא נשים. הג"ר צבי שכטר כיוון מראש למה שקורה עכשיו פה!
הראוותנות הזאת קיימת באמריקה כבר זמן רב, ועתה לצערנו, היא דולפת לכאן. נתחזק בענווה.