מבוא
במאמר הנוכחי אני מבקשת להציע שתי דרכים להעלאת המודעות לשמירה ראויה יותר על הוראות הבריאות. במציאות אידיאלית לא היה צורך כלל להידרש לנושא הזה בחברה הישראלית, לו כלל האוכלוסייה הייתה נשמעת להנחיות. ואולם למרבה הצער, בעולם שבו אנו שרויים אפילו בימים האחרונים שבהם מספר המאובחנים היומי בקורונה נע בסביבות אלף בני אדם, לא נשמרו ההוראות במקומות רבים, ונתון זה לא שימש גורם מרתיע בקרב כולם. כך באופן אבסורדי, אדם יכול למלא בבוקר הצהרת בריאות, שהיא קוד הכניסה למקום שבו הוא עומד לשהות, ואף על פי כן בהימצאותו שם יכול הוא להפר בבוטות את התנאים שעליהם העניק הוא גופו את הסכמתו, תוך שהוא מסיר את המסיכה שהוא עוטה, תנאים שבגינם עצם שהייתו שם התאפשרה מלכתחילה ואשר מחמתם הוא אף מאבד לדעתי את זכותו להוסיף ולהימצא שם.
ח"כ ישראל אייכלר הביע כל העת את התנגדותו להעלאת הקנס בגין אי עטיית מסיכה לחמש מאות ש"ח, כבר קודם התקבלות החלטת הממשלה בנושא ביום שני, ה-6 ביולי 2020. לאחר אישור ההחלטה קיים ראיון עם חזקי ברוך מערוץ 7, תוך שהביע מחאה חריפה נגד המהלך. הוא החזיק בידו את מסיכתו האישית שהורידה לצורך הראיון, באומרו: "חמש מאות שקל על דבר כזה!". ואולם אותו "דבר כזה" הוא בימים הללו השער והמפתח לחיי אדם, פשוטו כמשמעו. במקום לדאוב על גובה הקנס החדש, מוטב היה לצאת בקריאה לכלל האוכלוסיה לשמור על ההנחיות אשר תקיפות ממילא, דבר שהיה מייתר לחלוטין את החששות מפני הקנסות ומעצם הצורך בהטלתן.
לאחרונה הביע ח"כ נפתלי בנט את דעתו בסרטון שהופץ לקראת התחלת פעילותו של קבינט הקורונה האזרחי שהקים ולפיה הממשלה היא האשמה בהדרדרות שחלה בהתפשטות הקורונה בימים האלה. כדברים האלה הושמעו אף בפי אחרים בימים האחרונים. ואולם אף כאן דעתי הברורה היא כי כל כמה שהגורמים הרשמיים פועלים בנושא, בסופו של עניין, מיגור הקורונה תלוי בראש ובראשונה בשמירת הוראות הבריאות בידי הציבור. והאמת הפשוטה והמרה היא כי עם פתיחת הסגר לאחר חג הפסח חלו התרופפות וזלזול מצד הציבור שביקש להשתחרר מכבלי ההנחיות.
עם פתיחת הסגר מספר החולים החדשים שאובחנו מידי יום היה במשך שבועות אחדים נמוך יחסית. אם כן, הונחה לפתחנו הזדמנות שלא תסולא בפז לשמור על הקיים, על בריאות הציבור, ואולם חלקים ממנו חשו צורך להשתחרר מההגבלות, ובשל אי קיום ההוראות שמטנו במו ידינו את הקרקע מתחת לרגלינו, דבר ששימש בהמשך כגורם הראשון במעלה בהתפתחות הגל השני.
במצב הדברים הנוכחי אדם יכול להקפיד הקפדה מלאה וגמורה על הוראות הבריאות, ואולם בצאתו למרחב הציבורי שלומו תלוי בבני האדם השוהים במחיצתו ובקרבת מקומו, אשר פעמים לא מבוטלות אינם שומרים על ההנחיות ומסכנים בכך את הציבור. נוצרה מציאות עגומה שבה אדם המאמין והדוגל בשמירה מוקפדת על ההוראות נותר במידה רבה חסר אונים אל מול המתרחש.
האחריות הציבורית נעלמה מהשיח ומהנוהג המעשי בשטח באופן שלא מעטים עשו ועושים דין לעצמם. רות אלמוג במאמרה "נפשה המיוסרת תדיר של עדנה מצאה לה עכשיו מנוחה", שהתפרסם במוסף "תרבות וספרות" של עיתון הארץ ביום שישי, ה-3 ביולי 2020 (עמ' 4) התבטאה כלפי מי שמתרשלים בעטיית מסיכה כי "העדר מסיכה על פניהם של העוברים ושבים ברחוב (בתל אביב – י"ל) מצביעה על אגוצנטריות ואדישות לזולת".
איננו יכולים להרשות לעצמנו להוסיף ולהתנהל בצורה מעין זו. על רקע זה אני מבקשת לציין שתי הצעות מעשיות אשר ביכולתן לתרום להעלאת חשיבות השמירה על הוראות הבריאות ולהרחבת מעגלם של מי שמקפידים עליהן.
אכיפה חברתית
ההצעה הראשונה היא הגברת האכיפה החברתית מצד אותו חלק באוכלוסייה המתמיד והדבק בשמירת ההנחיות. השיח הציבורי צריך לעבור מטמורפוזה מעתה וצריך לחול שינוי תודעתי באופן שנתח האוכלוסייה המעוניין לקיים את ההנחיות אמור לעורר את המודעות, למנף את כוחו ולשמש מעין קבוצת מחאה שתנבע מלמטה אל מול כל אותם מפירי הוראות, שיינקטו כלפיהם מעין חרם חברתי או סנקציות חברתיות. זו משימה שחשוב להירתם ולהצטרף אליה, לטובת הכלל.
כיוון משמעותי אחד בהתאם לגישה זו יהיה סירוב לדבר עם אדם כל עוד הוא מפר את ההנחיות. כך בין היתר, בשעה שאדם אשר אינו חובש מסיכה פונה לאדם השומר על ההוראות, יאמר לו זה האחרון מילים בסגנון: "אֵינֶנִּי מְדַבֵּר/מְדַבֶּרֶת עִם אָדָם שֶׁאֵינוֹ עוֹטֶה מַסֵּכָה", ובאורח דומה על דרך החיוב: "אֲנִי מְדַבֵּר/מְדַבֶּרֶת בַּמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי עִם אָדָם הָעוֹטֶה מַסֵּכָה בִּלְבַד!", או "אֲנִי מְדַבֵּר/מְדַבֶּרֶת בַּמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי רַק עִם אָדָם הַשּׁוֹמֵר עַל הוֹרָאוֹת הַבְּרִיאוּת!". ויוסיף לומר לאותו אדם ברוח טובה שראוי לו לעטות מסיכה ואז יוכל לדבר עמו. הוא הדין כשאדם פוגש ברחוב חבר שאיננו עוטה מסיכה, צריך הוא שיאמר לו ברוח טובה דברים בסגנון זה, וכן הוא לדוגמה בנוגע לאדם המבקש הוראות הגעה למקום כלשהו, ועוד כיוצא בדוגמאות הללו. אמנם לפי הוראות הבריאות בעל עסק אינו רשאי להעניק שירות למי שאינו חובש מסיכה, ואולם במקומות שונים בני אדם אלו זוכים גם זוכים לקבלת שירות, אם כי ישנם במפורש מקרים שבהם המשטרה אכפה עבירות בתחום הזה.
צילום: ללא
בהקשר זה אני אף מציעה לענוד על המסיכה, על התיק או במקום אחר, מעין סטיקרים בנוסחים שהזכרתי לעיל. כל זאת באופן שמפירי ההנחיות יחלו לחוש עם הזמן לחץ חברתי, ויבינו שהם צריכים להתיישר עם הקו וכי אין להם מנוס אלא לחבוש מסיכה. כל זאת מעבר לאיום המרחף בחלל בנוגע להטלת קנסות.
ככל שכמות עוטי המסיכות תגדל, כך קבוצה זו תהווה מעין כוח בלימה ותתפקד במתכונת של אכיפה חברתית כנגד מפירי ההנחיות, אשר עם הזמן לכשייווכחו שהם בטלים בשישים, יבינו כי אינם יכולים עוד להתהלך מבלעדי מסיכות, ויבואו אף הם ללובשן דרך קבע ברשות הרבים.
"הריני מקבל עליי את שמירת הוראות הבריאות"
הצעה נוספת להגברת המודעות לשמירה על ההנחיות אשר רצוני לציין היא להנהיג בחוגים רחבים אמירה יומית של הנוסח: "הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן/מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָהּ לְקַבֵּל עָלַי אֶת הוֹרָאוֹת הַבְּרִיאוּת לִמְנִיעַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַקּוֹרוֹנָה", או ניסוח כיוצא בזה: "הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי...".
אמירה זו היא בדמיון לנוסח התפילה הקצר הנאמר מידי בוקר קודם תפילת שחרית לפי מנהגי קהילות רבות: "הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", הנהגה שמקורה בכתבי האר"י (ראו בהרחבה מאמרו של משה חלמיש, "גלגוליו של מנהג קבלי", בתוך: הקבלה בתפילה בהלכה ובמנהג, רמת-גן תש"ס, עמ' 356–381). שמירת הוראות הבריאות נוגעת למעשה לצווים אחדים, ולא ל"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" בלבד, אלא גם ל"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", ל"לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ", ועוד. האמירה בעניין קבלה של שמירת הנחיות הבריאות משמשת אף כמעין הצהרה, שיש בה גם מבחינה מסוימת משום דמיון לעיקרי האמונה הנאמרים לפי חלק מהמנהגים לאחר תפילת העמידה של שחרית.
צילום: ללא
האמירה "הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן/מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָהּ לְקַבֵּל עָלַי אֶת הוֹרָאוֹת הַבְּרִיאוּת לִמְנִיעַת הִתְפַּשְּׁטוּת הַקּוֹרוֹנָה" יכולה להיות נישאת בפי היחיד מיד לאחר ברכת התורה. כמו כן ראוי לה שתיאמר בקול על ידי החזן בפתח תפילת שחרית, בין במניין בבית הכנסת, בין במניין מרפסת, בין בתפילות המועברות באמצעות הזום, בין בתפילות המועברות בשידור חי מהכותל המערבי. זאת כדי לטעת ולהשריש בקרבנו ביתר שאת ותוקף את החובה לשמור על ההוראות, ולעורר את המודעות הפנימית בקרב מי שאולי אינם מקפידים כליל על עטיית מסיכה בכל מקום במרחב הציבורי.
זו אף אמירה הראויה להיות מופצת ברבים מצד עצמה על מנת להגביר את הקיום בפועל של הנחיות הבריאות. אמירה זו ראוי שתיכנס לרפרטואר התפילות היומיות שלנו עד להיעלמותו של נגיף הקורונה מן הארץ ומן העולם, במהרה בימינו.
סיכום
ביטול הקורונה מן הארץ והעולם תלוי, בהתאם לאמונה היהודית, גם בשיפור מעשינו. אפשר להשקיף על הגל השני כעל הזדמנות נוספת שהוענקה לנו לתיקון אותם מעשים שלא באו על תיקונם בגל הראשון, בין היתר עבירות בתחום שמירת הלשון. לצד זאת, מבחינה מעשית המגיפה יכולה לעבור מן הארץ באמצעות שמירה מוחלטת על הנחיות הבריאות. אנו כחברה צריכים לשנס מותניים, ולהבין את גודל השעה – בידינו להבריא את עצמנו, וכשם שקלקלנו – כך נוכל גם לתקן, ובהקשר זה יכולים אנו לומר כקולקטיב: "אין הדבר תלוי אלא בנו".