שלושה שלבים בגאולה

1. הגדרת הבעיה:מי בא אחרי משיח בן יוסף?

במסורת יהודית, בתורת הסוד בייחוד, מופיע רעיון לפיו קיימים שני שלבים בגאולה - משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. הגר"א היה מראשוני המפתחים של תורת משיח בין יוסף. בעקבותיו, לפני כמאה שנה, זיהה הרב קוק את הציונות המדינית עם משיח בן יוסף. זיהוי זה נעשה מתוך ניתוח מטרותיה ואופיה של הציונות, שהן "נורמליזציה של עם ישראל ורכישת מקלט בטוח לעם היהודי".

ערכים אלו הניעו את התנועה הציונית במשך כמאה שנה, שבמהלכן הוקמה מדינת ישראל. אך כיום ברור שהאנרגיה שנשאה התנועה הציונית אזלה. אמתלות ביטחוניות ורצון להיות נורמליים - אין בהם כדי להוביל מדינה. אי-לכך, משיח בן יוסף מתקרב לסוף דרכו.

לפי הגישה המוכרת, המחליף של משיח בן יוסף הנו משיח בן דוד, אך זה איננו נראה באופק. כיצד ניתן להבין את התקופה שלנו? מה מיקומה בתהליך הגאולה כולו?

במאמר זה אנחנו מציעים תיקון לרעיון הגאולה המצוי, שבו קיימים שני שלבים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. מקריאה מעמיקה בנביאים נראה שקיימים שלושה שלבי גאולה, המזוהים עם שלושה מלכים (=משיחים) שמלכו בתקופת התנ"ך על עם ישראל כולו - שאול, דוד ושלמה.

מטרתנו היא לנתח את אופיים של שלושת המשיחים הללו בזיקה לשלבים שונים בהתפתחות החברה הישראלית ומדינת ישראל בימינו. כך נוכל להבין טוב יותר את מקומו של דורנו בשלבי התפתחות הגאולה.

2. שאול (משיח בן יוסף) - ביטחון מדיני ונורמליות של האומה

לכל אחד משלושת המשיחים יש תשובה משלו לשאלה "למה קיימת מדינה?" או אג'נדת מלוכה. אג'נדת המלוכה של כל מלך משפיעה על התנהלות הממלכה ועל חיבורה לבית המקדש.

את האג'נדה של ממלכת שאול מגדירה בקשת עם ישראל משמואל: "והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו". עיקר מטרתו של שאול היא להתפתח כעם נורמלי ולייצר ביטחון ושקט מול העמים סביב.

בכל תקופת מלכותו של שאול איננו מוצאים אף לא אזכור אחד לבית המקדש או למשכן. היינו מצפים להשבת הארון שנשבה בימי עלי הכהן, ולו לשם הגאווה הלאומית, אך כאשר כל האג'נדה היא לשמור על שקט וביטחון - אין שום צורך לעשות זאת, זה לא מקדם את האינטרס של הממלכה.

3. דוד - תחיה לאומית ורוחנית

כשדוד שומע את גולית מחרף ומגדף את אלוהי מערכות ישראל הוא ממש רותח מזעם, והרגש הלאומי שלו זועק על חילול ה' הנגרם מכך שאף אחד לא מוכן להילחם את מלחמת ה' בפלשתים. כבר לא מדובר רק בביטחון, מגיע הזמן שפעולה צבאית לא מספיקה, דרושה רוח לאומית.

דוד תופס את חיי עם ישראל כהידברות עם אלוהים.

האג'נדה של דוד שונה משל שאול במהותה. כאשר דוד עולה למלכות, הוא מיד חושב על ארון ה' שלא נמצא במקומו. הוא לא מרגיש בנוח שאין בית לה', זה חוסר כבוד לקב"ה וממילא לעמו. דוד לא יכול לבנות את בית המקדש, אך הוא מבטא כמיהה למקדש.

בשמואל (ב' ז, יב) אומר ה' לדוד ע"י נתן הנביא, כי לא יבנה את בית המקדש, אלא בנו אחריו, ללא נימוק. אך בדברי הימים (א' כב, ח), בדברי דוד לשלמה בנו, הוא מפרש את מניעה זו - משום ששפך דמים רבים. בהמשך המאמר נציע פירוש אחר.

4. שלמה (משיח בן דוד) - המסר האוניברסלי של תורת משה

לאחר התחייה הלאומית, האג'נדה של מלכות שלמה היא אחרת: הפצת האמונה בקרב אומות העולם כפי שהם. לשם אידאל זה מתחבר שלמה לממלכות אחרות, ומתחתן עם מאות נשים מתוכן.

בית המקדש שהוא בונה, הופך להיות מרכז להפצת אור ה' לעמים. בתפילתו סמוך לבניית בית המקדש מבקש שלמה: "אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי" (מלכים א ח, מג).

ראוי לציין שהאג'נדה של בניית בית המקדש תורמת להשגת המטרות של האג'נדות הקודמות. "הוא יבנה בית לשמי וכננתי את כסא ממלכתו עד עולם" (ש"ב ז, יג).

מלכות שלמה מסמנת יעד, הגם שקצרו ימיה. העולם לא היה מוכן בתקופת שלמה לקבלת דבר ה׳, אך היום זהו תהליך שמתרחש בכל עם ישראל ועתיד לחלחל אל העולם כולו.

5. שלושת המלכים - יחסים ביניהם

ניתן לסכם בטבלה את שלושת שלבי מלכות ישראל.

לכל שלב בתהליך הגאולה קדמה הכנה שצמחה בשלב הקודם. כך למשל דוד המלך, תוך כדי פעולתו בממלכת שאול, כבר מכין את הקרקע הרוחנית לאג'נדה של ממלכתו. וכן הציפייה לבית המקדש שנמצאת אצל דוד, ירושת הארץ, והעושר שהוא מוריש, מהווים בסיס והכנה לשלב של שלמה בגאולה.

בין השלב הראשון לשלב השני מתרחשת מהפכה המלווה במשבר. הסיבה לכך היא שנפערת תהום עמוקת בין תפיסת המדינה כביטחון וכנורמליות לבין תפיסת המדינה כתחייה רוחנית וכקשר עם האלוהים. המשבר בין שאול ודוד מתפתח עד כדי מלחמה של ממש.

בין השלב השני לשלישי לא מצאנו התנגשות כזו, אך בכל זאת יש שינוי כיוון. אין התנגדות חזיתית בין מלכות דוד למלכות שלמה, אך דוד בעצמו לא פעל מספיק כדי ששלמה יתפוס את המלוכה, הוא נדחק לעשות זאת בלחצו של נתן הנביא, שמניע את התפתחותה של המלכות.

6. התאמה של שלושת המלכים לתהליכי גאולה בימינו

הגאון מוילנא כבר קבע ששלבי המלוכה בבית ראשון מקבילים לשלבי הגאולה בימינו. מכאן שמלכויות שאול דוד ושלמה, אינן שייכות רק לעבר אלא הן אבטיפוסים של תהליך הגאולה הכללית. לכן עלינו לשייך אותם לתהליכי שיבת ציון במאות העשרים והעשרים ואחת.

כאמור בתחילת המאמר, הציונות ההרצליאנית זוהתה על ידי הרב קוק כמשיח בן יוסף, שאול, וכעת הגיע זמן מחליפו, הוא דוד. את האג'נדה של דוד, מלכות ישראל כתחייה לאומית רוחנית, מממשת תנועת ההתיישבות גוש אמונים.

לפי זה ברור שפעולות הסיכול של האליטות השמאלניות נגד ההתנחלויות הן ביטוי מודרני למלחמת שאול בדוד. כמו שאול, שרודף את דוד בראותו שאג'נדת המלוכה השתנתה, כך מטרת הסכמי אוסלו לא הייתה שלום, אלא חיסול ההתנחלויות. שאול הרפה מדוד כי נאלץ להתפנות למלחמה נגד הפלשתים שהתנפלו על מלכותו. אף בימינו, ניסיונות חיסול ההתנחלויות נבלמו בשל הצורך להדוף את אלימות הפלשתינים (שבחרו להיקרא על שם הפלשתים, חרף חוסר הקשר).

אנו נמצאים במעבר בין מלכות שאול השוקעת לבין מלכות דוד העולה, בין הציונות ההרצליאנית לציונות של גוש אמונים. אין לצפות לסימני משיח בן דוד ומלכות שלמה בתקופתנו, אלא לסימנים של דוד עצמו, תחיה לאומית-רוחנית.

7. מדיניות מעשית-עכשווית - ומדיניות זריעה לעתיד

לפי תמונת המצב שהבאנו, מה צריכה להיות תכנית הפעולה שלנו במעבר הזה משאול לדוד?

הזכרנו לעיל שלכל שלב בתהליך, קדמה הכנה שצמחה בשלב שלפניו. כשהרב קוק הכריז על התנועה הציונית דאז כמשיח בן יוסף, הוא קרא לתמיכה בו למרות חסרונותיו. עם זאת, הרב קוק צפה מראש שמשיח זה בא לתקופה מוגבלת, ולכן בנה את הישיבה המרכזית העולמית (מרכז הרב) כדי לגדל שם את הדור הבא. מטרתו בהקמת הישיבה הייתה להעמיד דור של מנהיגים רוחניים שיוכלו בבוא הזמן לשנות כיוון, ממדינה של מקלט לתחייה לאומית רוחנית.

אנחנו מבינים שיש צורך לפעול בשני מישורים. מדיניות מעשית-עכשווית מחד, ומדיניות זריעה לעתיד מאידך. במדיניות מעשית-עכשווית תמך הרב קוק במשיח שאול, ובמדיניות הזריעה לעתיד הוא מתחיל להצמיח את משיח דוד העתידי.

היום, אחרי מאה שנה, אנחנו עוסקים במלוא המרץ במדיניות העכשווית שלנו ותומכים בדוד המלך, בתנועת ההתיישבות. אך נראה ששכחנו את מטרתנו - להצמיח את משיח בן דוד העתידי, הוא שלמה, בעל המבט האוניברסלי.

היום עלינו להצמיח את הגישה האוניברסאלית, הרואה במדינת ישראל לא רק מרכז רוחני של עם ישראל אלא מרכז רוחני כלל עולמי, "ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית יב, ג).

בדרך למימוש מטרה זאת, עלינו להרחיב את מבנה היהדות ולכלול בה לא רק מצוות וערכי אתיקה, אלא גם גישה רחבה לנושאים כלליים כמו מדע, טכנולוגיה, אמנות, מדעי החברה, ערכיה של המדינה המודרנית כמו דמוקרטיה, זכויות האזרח, פמיניזם וכו', נושאים שמעסיקים חברה מודרנית.

לא מדובר כמובן באימוץ אוטומטי של ערכים אוניברסליים כפי שהם, אלא בחיפוש הדרך האופטימלית שתאפשר אינטגרציה של ערכים אלה על פי היהדות. הדרך אינה חלקה, ורבנים רבים מתנגדים לה, ממש כשם שהתנגדו מרבית הרבנים החרדים לציונות. המטרה שלנו היום אינה שינוי מידי של התודעה אלא בירור וחיפוש ניצוצות שיאפשר לשלב ערכים אוניברסאליים ביהדות בהמשך.

עלינו לפעול בשני מישורים כפי שפעל הרב קוק. במישור המעשי הוא תמך בתנועה הלאומית, הלא דתית, אך במישור האסטרטגי הוא הקים את הישיבה, שרק לאחר מלחמת ששת הימים התגלה הפוטנציאל שלה והיא הפכה לשלד של תנועת ״גוש אמונים״.

במישור המעשי עלינו לחזק היום את דוד. במישור האסטרטגי יש לבנות פרויקטים ברוחו של שלמה. התהליך מתחיל כבר היום, ומתבטא בחלוקה של הציונות הדתית לאגפים - שמרן ומודרני. אין בכך פסול. אדרבה, הבדלי גישות מעשירים אותנו; אחדות חשובה רק ברמה פוליטית מעשית.

8. שלוש קבוצות בעם ישראל

הרב קוק תיאר את המצב הרוחני של עם ישראל כך שיש בו שלושה מוקדים רעיוניים: אורתודוקסי, לאומי ואוניברסלי. הרב הסביר שהעתיד של היהדות הנו איחוד אידאלים של כל שלוש הקבוצות (שמונה קבצים, קובץ ג, א).

שלושת שלבי הגאולה מתאפיינים בקבוצות הפועלות בהם. בשלב הראשון, משיח בן יוסף - הקבוצה הלאומית. בשלב השני, משיח דוד - הקבוצה הלאומית והקבוצה האורתודוקסית. בשלב השלישי, משיח בן דוד - משתלבות כל הקבוצות - הלאומית, האורתודוקסית והאוניברסלית.

ניתן לראות שהקבוצה האורתודוקסית חברה לתנועה הלאומית, וכך נוצרה הציונות הדתית של ימינו. החיבור הנדרש, בין הקבוצה החדשה לבין הקבוצה האוניברסאלית, טרם התרחש. להפך, ערכים אוניברסליים נמצאים בעיקר בידיה של הקבוצה הרחוקה גם מדת וגם מלאומיות.

מכאן ששילוב ערכים אוניברסאליים לתוך היהדות הוא תכנית הפעולה שלנו לשנים הקרובות. העבודה הזאת היא קלה יחסית וללא מלחמות חזיתיות, לכן משכה הצפוי אינו מאה שנה, אלא אולי חמישים.

כמו שהציונות הדתית הפכה להיות מובילה בחזית של הציונות, קרי באחיזה שלנו בארץ, בהקמת יישובים, בצבא וכדומה, כך אנשים דתיים-לאומיים יהיו המובילים בקידום ערכים אוניברסליים. כיצד? פועלים להשבת אותם ערכים אבודים ליהדות ("שכחום וחזרו ויסדום").[1]

זו הדרך שבה היהדות תוכל לתפוס מקום בעולם כדת אוניברסלית המובילה את האנושות, ותהפוך את מדינת ישראל וירושלים למרכז רוחני לכל יושבי תבל.

9. תשוקה לבית המקדש

בהמשך לניתוח אופיו של הדור, נזכיר בכמה מילים את התפתחות הכמיהה לבניין בית המקדש. הציונות ההרצליאנית כאמור, אינה מתעניינת בבניין בית המקדש, בדומה לשאול. לכן כאשר כבשו את הר הבית, הכריזו שזה לא המקום שלנו. האיסור על יהודים להתפלל שם נוצר מתוך תפיסה שזה מקום קדוש עד כדי כך שזה מחוץ להשגתנו הרוחנית.

מצב זה לא נמשך הרבה זמן. בתקופה האחרונה, שבה משיח בן דוד עולה, ניתן לראות את העלייה בהתעניינות בהר הבית. עוד ועוד רבנים סבורים שאפשר ואף ראוי לעלות להר הבית. מתרבות הדרישות לאפשר ליהודים להתפלל במקום המקדש. זוהי התשוקה לבניית המקדש שנרקמת בתקופתו של דוד. אלא שצריכים אנו להבין שלא בידינו לבנות בית המקדש היום, בתקופתנו. רק שלמה המלך, משיח בן דוד, היהדות האוניברסלית, יוכל לבנותו.

עלינו ללמוד את ערכי בית המקדש. לא רק קרבנות וסדרי עבודה, אלא את ערכו העצמי המהותי של בית המקדש, שמטרתו העיקרית אינה כפרה על החטאים אלא גילוי דבר ה' לכלל האנשות. אם נבין כך את בית המקדש, נוכל בשלב הבא לבנות אותו.

10. סיכום. מה עלינו לעשות?

לסיכום תכנית הפעולה שלנו בשלושה מישורים:

א. החייאת הערכים האוניברסליים שבתוך היהדות. בניית עולם יהודי שנותן מענה לכל הדרישות של חברה מודרנית, וכן תפיסת חיי מדינת ישראל כדו-שיח בין העם היהודי והאלוהים.

ב. פיתוח תנועת בני נח - הן לצורך העמים עצמם, והן לצורך גילוי היהדות האמתית.

ג. העמקת חשיבותו של בית המקדש כמרכז מסר רוחני לעולם כולו.