הקמת מערך הכשרות החדש של צהר, מהווה שלב מכריע בהתפלגות רבני הציונות הדתית מעל הממסד הקיים- הרבנות הראשית לישראל. צעד זה נקלט בציבור על רקע שתי פרשיות קודמות - פרשת מינוי הדיינים, והניסיונות להתנכל למיזם הנישואים של צהר מצד גורמים ברבנות הראשית. לרשימה זו יש לצרף את סוגיית ההכרה בגיור הנערך על ידי רבנים ציוניים, שאיננו מקובל על כל החוגים בממסד הדתי.
אולם מכל האמור, הקמת מערך הכשרות מהווה בהחלט שלב חדש ביחסים בין צהר לממסד, שכן בצעד זה מבקשת צהר לקיים תחת חסותה ממסד מתחרה, המספק תעודות כשרות במקומות בהם הרבנות מסרבת לכך.
אמנם, מדובר רק בשנה אחת, וכביכול בשנה השמינית ישוב המצב לקדמותו. אך יש לזכור כי קדושת השביעית משפיעה לזמן ארוך יותר - בפירות הנקטפים בשנה השמינית, ובמוצרים מתעשיית המזון הנשארים על המדפים לאורך זמן רב. הכשר או פיקוח שתיתן צהר למוצרים מסוימים על סמך היתר מכירה ימשיך להתנוסס על גבי מדפי החנויות שנים מספר, וכך יישאר הנושא על סדר היום הציבורי והעסקי.
הקמתו של מערך הכשרות עשויה לגרור את קיומם של שני מוסדות דתיים עוינים - הפוסלים זה את פעילותו של זה. תסריט אפשרי זה, מזכיר במידה רבה, אם כי מסוייגת, את פרשת הפילוג בכנסיה הקתולית.
במחצית השניה של המאה ה-יד (1378) חל משבר חמור באחדותה של הכנסייה הקתולית. בשל עניינים פוליטיים ומדיניים שונים שאין כאן המקום לפרטם, נתמנו לשלטון בכס האפיפיורות שני אפיפיורים עוינים. האחד, אורבן השישי, ישב בוותיקן שברומא, ואילו השני קלמנס השביעי השתכן בארמון האפיפיור באביניון בדרום צרפת.
יריבות זו, מלבד השפעתה החשובה על ענייני המדיניות והמלחמות בזמנם, השפיעה השפעה מכרעת על תפיסתם הדתית של בני התקופה ושל הדורות הבאים.
בהימצאותם של שני אפיפיורים מנוגדים הטוענים כל אחד לכפירתו ולאנטי-אפיפיורות של יריבו, חש עצמו העם במבוכה רבה. הרי מחילה וכפרה מכומרי סיעה אחת נחשבים כאפס בעיני סיעה שניה ולהיפך - כיצד אם כן יזכה האדם לגאולת נפשו ולמחילה הנוצרית?
וכדברי ההיסטוריונית, ברברה טוכמן, כל נוצרי גילה לתדהמתו כי נגזר עליו אובדן נצח בידי אחד משני האפיפיורים, וכי לא היתה לו כל דרך לברר מי הוא האפיפיור האמיתי. לאנשים נאמר כי הסקרמנטים שערך הכומר שלהם חסרי כל ערך, משום שכומר זה הוסמך בידי האפיפיור האחר, או שהשמן בטקס ההטבלה הוא חסר קדושה, משום שברך עליו בישוף התומך בפילוג. (ראי רחוק - המאה הארבע-עשרה הרת הפורעניות, עמוד 327).
מציאות זו רוקנה מתוכן את מוסד האפיפיורות ונציגיו הכמרים, ופגעה באופן חמור בשני האפיפיורים כאחד ובכנסיה הקתולית כולה: רעיונותיהם של ויקליף והוס הכופרים בסמכותו של הממסד הדתי ובשליטתו על הכפרה וגאולת הנפש, החלו קונים מקום בנפש הציבור, והובילו בסופו של דבר להקמת הכנסייה הפרוטסטנטית.
לקיומם של שני מוסדות דתיים מתחרים ועוינים עשויה להיות השפעה הרת-אסון על האמון אותו רוחש הציבור לממסד הדתי. כך, המתיחות בין צהר והרבנות הראשית עלולה להוביל לייאוש ולזלזול ציבורי בממסד הדתי באשר הוא, שכן במידה זו כל יהודי יגלה לתדהמתו כי תוצרתו, גיורו ונישואיו פסולים הם לפי השקפת אחד הממסדים הדתיים, הרי שממילא ממסד זה הנו חסר משמעות לגביו. קיומם של מערכי השגחה מקבילים עשויים לרוקן את מושג הכשרות מתוכנו ולהציגו באופן ציני כמכשיר המשמש לקיום משרות ותקציבים לגופים דתיים, ותו לא.
אמנם זהו תסריט גרוע, אך בהחלט אפשרי.