המורד שמוטט את ממלכת בית דוד, ירבעם בן נבט, היה צעיר כריזמטי שמתוך עבודות הכפייה בהן הועסק עם בני שבטו טבע את סיסמת המרד "מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבית ישי לאהליך ישראל". עבורי זו מחאת האוהלים של המקרא.
ירבעם (מלכים א י"ב) דרש הקלה במסים ובעבודות הכפייה, וכשלא נענה, הקים ממלכה עצמאית המציגה אלטרנטיבה לבית דוד: הוא מפזר את הכוח וההון בין מספר ערי בירה ומספר מקדשים, הוא ממנה כוהנים בני כל המשפחות, ומחזיר את העם לחיי פשטות - אל האוהלים.
לעתים התפיסות נעשות קיצוניות עוד יותר על סף האנרכיסטיות. הנביא ישעיהו (ישעיה ז; ל) מזהיר מפני שכרון הכוח, אפילו הכוח הלאומי והצבאי. הוא מטיף שלא להצטרף לבריתות פוליטיות, להימנע מהסתמכות על מרכבות וסוסים ולועג לביסוס ביטחון לאומי על כוח. כאלטרנטיבה לתקציב משרד הביטחון הוא מציע חוסן מוסרי וצניעות. יונדב בן רכב וצאצאיו שומרים באדיקות על מנהגי הסגפנות ה"היימשית" שלהם (ירמיה לו). הם גרים באוהלים, נמנעים ממשתאות ומסעודות פאר, לא בונים בתים ולא מחזיקים בנדל"ן, אלא מסתפקים באוהל ובמקנה. יונדב ובניו מהווים סמל נערץ לצניעות ולדבקות וירמיהו רואה בהם מופת.
מהו הקשר בין כל הרעיונות הללו? אין ביניהם קשר ספרותי אך הם כולם אנטיתזה לשלטון, לכוח, להון ולהסתאבות. ומהי השפעתם? בשלב ראשון הם מתפוגגים. עם ישראל הרי בחר במלוכה, בחר במקדש ובחר בצבא. למעשה, הרעיונות הסוציאליסטיים תמיד נחלו כישלון. לעיתים הפכו המורדים לאחר כמה שנים לחקיינים של הסיאוב אותו תאבו. כך ב"חוות החיות" של אורוול עת החזירים מנהיגי המרד כנגד האדם מתרגלים בכבדות הליכה על שתיים, וכך כשממלכת הצפון בהנהגתם של עמרי ואחאב הופכת לממלכה דוידית לא פחות מהמקור, עם בירה ושושלת, כוח, הון ושלטון. אז מה בעצם נשאר? נשאר הרעיון, רוח התזזית והכוח לערער את המוסכמות שבכוחן לדרוס כל חלקה טובה.
רבים שאלו את מנהיגי המחאה מהם מציעים. ואני איני מצפה מהם להצעות. את שלהם הם עשו בעצם המחאה, בעצם ערעור המוסכמות, בקריאתם אל כולנו לחזור ולחשוב, לחזור ולחלום. בשבילי הם כבר נצחו.
ד"ר נח חיות מנהל מרכז הרצוג ללימודי יהדות, השייך לרשת בתי המדרש בישראל