מה ההבדל בין הציונות הדתית לבין החרדים?

לעיתים נדמה שהציונות הדתית היא סוג של פשרנות למי שאין לו כח להיות חרדי מצד אחד, אבל לא רוצה להיות חילוני מצד שני. ננסה להבין מהי הציונות הדתית כפי שנתפסה אצל הוגים שונים ואצל הרב קוק. מאמר שישי בסדרה

חדשות כיפה הרב יאיר שטראוס 24/11/14 12:24 ב בכסלו התשעה

מה ההבדל בין הציונות הדתית לבין החרדים?
ויקיפדיה ללא זכויות, צילום: ויקיפדיה ללא זכויות

לעיתים נדמה שהציונות הדתית היא סוג של פשרנות למי שאין לו כח להיות חרדי מצד אחד, אבל לא רוצה להיות חילוני מצד שני. ננסה להבין מהי הציונות הדתית כפי שנתפסה אצל הוגים שונים ואצל הרב קוק.

הגישה שהתחילה את הציונות הדתית היא של הרב ריינס מייסד המזרחי. הוא טען שאמנם יש מאבק בין החילונים לדתיים, אבל השיבה לארץ ישראל היא דבר חיובי והקשר של החילונים לארץ ישראל יכול במשך הזמן גם להשיב אותם לקיום תורה ומצוות ולכן צריך לתמוך בו.

גם בעיסוק במדע ובעבודה ראה הרב ריינס דבר חיובי שיכול לעזור לאדם להתקיים בכבוד, לכן הקים ישיבה בשם "תורה ומדע" ששילבה בין לימודי הקודש והחול. הרב ריינס לא התעסק במגמות אלוקיות של גאולת עם ישראל או תיקון החומר, אלא פשוט שיתף פעולה עם כל דבר שיכול לקרב את היהודים ליהדות או לשפר את תנאי חייהם.

לעומתו טענו החרדים שכיון שהציונות מובלת על ידי יהודים חילונים, היא חלק ממגמת הכפירה בהשגחת ה' וכן לימודי חול עלולים להסיט את האדם מן הקודש, לכן התנגדו בנחרצות לרב ריינס ולציונות הדתית.

הרב קוק תמך בציונות הדתית, אבל באופן שונה לחלוטין. הוא טען שהציונות היא תחילתה של מהפכה עצומה שמשמעויותיה נודעות לא רק בנוגע לחזרה לארץ ישראל, אלא גם ביחס שונה אל האלוקות ועתידו של העולם כולו.

טענתו הייתה שהעובדה שעם ישראל מתחיל לתפוס את עצמו כאומה ולא כאוסף יחידים המפוזרים בעולם, נובעת מכך שיש רצון לאומי תת מודע לעשות משהו אדיר שלמענו צריכה האומה להתאחד. הדבר דומה לאדם שנמצא חולה במיטה ולפתע הוא מתחיל להבריא, מתעוררים בו רצונות עמוקים ליצור ולדבר, לשם כך הוא אוסף את אברי גופו השרועים במיטה ומתמלא במרץ מחודש - האברים חשים צורך להתאגד ולזוז אך הם עדיין לא מודעים לצרכים העמוקים יותר שלמענם הם עושים זאת.

לפי תפיסת הרב קוק הקשר שלנו אל האלוקות איננו כאל ישות ערטילאית מנותקת, אלא אל האלוקות שמופיעה אלינו דרך כל כוחות החיים והמציאות על כל גווניהם, בגלל מצבנו הירוד איננו רואים בגלוי את האלוקי שבכוחות המציאות, תפקידו של עם ישראל הוא לסדר את המציאות וכוחותיה בהרמוניה שתוביל להופעה של כוחות אלו בתוך חיי החומר.

הצורך הפנימי שגורם לתחיית עם ישראל הוא אינטואיציה עמוקה שהעולם כולו הוא הופעה של אחדות אלוקית, ולכן עלינו לסדר ולאחד את המציאות כדי לקדם אותה להוויתה האמיתית. ישנה עריגה פנימית לאלוקי ולאין סופי שיופיע בעולם החומר, והיא דוחפת את האומה להתאגד ולההפך ליישות לאומית.

בגלות האדם חש כפרט בודד שעובד את האלוקי הרחוק והנבדל כחלק מנסיון פרטי להגיע להשראה ולזכויות בעולם הבא. בעת התחיה ניתן לעבוד את ה' כאבר מיישות לאומית גדולה שמטרתה להביא את האלוקי לעולם הזה ממש, בתוך חיי החומר, לכן על האדם לקשור את עצמו לחיי החומר הממשיים כדי לתקנם.

כדי ליצור יחס נכון לאדמה צריך להיות חקלאי, כדי ליצור יחס נכון לכסף צריך לעסוק במסחר, כדי ליצור יחס נכון לשירה צריך להיות משורר וכדי ליצור יחס נכון לגוף וליופי צריך לעסוק בספורט ואומנות. לא ניתן לתקן את המציאות בלי להיות נוכח בה, רק מתוך הקישור לעולמות החומר יהיה ניתן ליצור יחס לאומי נכון ומבורר אליהם, תוך מציאת המינון הנכון לכל כח ויחס הנכון לכל אגף בחיי הלאום. אז יגיע עם ישראל להופעה הרמונית ואחדותית בכל מישורי חייו ותופיע במציאות החומרית הארה אלוקית שלמה, שתרומם את חיי החול להיותם חלק מן הקודש.

הרב קוק טען שהקישור לחיי החול איננו מוריד את האדם כמו בתפיסה החרדית ואיננו רק אמצעי של רווחה וקיום כפי שטען הרב ריינס. העיסוק בחול הוא אידיאל שנועד להפוך את חיי החול למאוזנים ומאוחדים כמערכת אורגנית מדוייקת שבה כל כח תופס את מקומו ומביע את עצמו בהרמוניה עם הכוחות האחרים. כך שבכל חלקי המציאות תהיה עוצמת חיים אדירה שתהפוך אותם למזוככים ומביעים את האלוקי שבהם.

האלוקות מופיעה אלינו דרך החול כמו דרך הקודש. חיי החומר אינם נגמרים היכן שאנו רגילים להופעתם, יש בכח העולם להתאזן ולהופיע עוצמות אלוקיות ותפקידו של עם ישראל לאחד את המציאות על פי האורגניות הזו ולהביא להופעת הקודש בכל רבדי המציאות. איננו מזלזלים בשום כח חיים ואיננו דוחים אף שאיפה, מטרתנו להעצים את כוחות החיים לפסגתם השלמה, אך דבר זה יווצר אך ורק אם נהיה מצד אחד קשורים לכל רבדי החיים ולא נסתגר בבתי המדרש ומצד שני נשמור על טהרת הכוחות ואיזונם ולא נסטה לשפלות החיים ופראותם.

האדם הקדוש שאותו צופה הרב קוק יראה חזון בכל עיסוקיו, גם בפינוי זבל או נהיגת אוטובוס הוא יחפש את האיזון הנכון ומימוש עניינם. שום כח לא נעזב ושום תענוג, שירה או יופי לא מזולזל, אלא נתפס כדבר שצריך להילקח ולמצוא את מקומו במערכת חיי החול הלאומיים השלמים. חזון קדושת חיי החול עד לתיקון המציאות כולה היה דבר בלתי נתפס בעת הגלות, כאשר אדם היה פרט בודד בין המון גויים בורים. אך כעת חזון זה פורץ ממעמקי התת מודע הלאומי ומייצר את התגבשות האומה. כעת הוא יכול להיתפס בהכרה המודעת של היהודי הפשוט, שרואה את עצמו כחלק מאומה שלמה שבכוחה ליצור תהליכים עולמיים רחבים ולהציב חזון כלל מציאותי של תיקון עולם ממשי ועכשוי.

גישת הרב קוק דורשת אמון גדול הן בכוחה של המציאות החומרית להכיל כוחות אלוקיים אדירים והן בהיותם של כל פרטי המצוות לא טקסים פרטיים, אלא מובילים לאיזון המציאות ותיקונה השלם בעתיד. כל מצווה ואפילו מעשה חומרי שנעשה לשם שמים, מקבלים משמעות קוסמית אדירה, הרבה מעבר לתוכן הפרטי של זכות או השראה אישית כפי שהיה בגלות.

גם סיבוכי החברה שאנו רואים כיום, באלימות הנוער או טשטוש האידיאל הציוני, הם ביטוי מעורפל ומעוות של הצמאון הפנימי אל אידיאל קידוש החול והבאת העולם למצבו האלוקי. החברה מחפשת תודעת חיים שלמה יותר, תחושת היות האדם אבר ממערכת עולמית רחבה, הקשבה לניגון המאחד שעולה מכל פרטי המציאות, תחושת הרמוניה בסיסית שגוברת על כל מצוקות הרגע. ידיעת השלם שנוכח מעבר לתזזית העולם המודרני השקוע בחרדותיו. הפיכת החיים לנחל שקט ופנימי של האזנה לעולמות אחדותיים שקיימים בתשתית המציאות ורוצים לבוא לידי מימוש.

לעיון נוסף: "למהלך האידאות בישראל" בתוך הספר אורות. פנקס הדפים, א', 20.

הכותב הוא ר"מ בישיבת "נתיבות דרור" באור עקיבא, ורב בית ספר "קשת התקוה" באליקים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן