ערב יום ירושלים הלכתי לבקר את סימון. סימון הגיעה ארצה מבלגיה בהמשך לתהליך ארוך של חיפוש זהות יהודית. סיפורה הוא סיפור מופלא ולכן אני מביאה אותו בפניכם.
היא נולדה בזמן מלחמת העולם השנייה בבלגיה, בת לאב יהודי בשם סמואל בֶּסְט ואם לא יהודיה. הוריה הכירו זה את זו כשעסקו בסתר בהצלת ילדים יהודים ובהברחתם מחוץ לבלגיה. ניסיונות ההצלה הביאו לקשר רומנטי ביניהם וכך נולדה התינוקת סימון.
משפחתה של האם לא ראתה זאת בעין יפה שהיא הרה לבחור ממוצא יהודי והם הלשינו עליהם לשלטונות. כך מצאו עצמם האב והאם נשלחים מי למעצר בבית כלא ומי למחנות. סימון הקטנה נשארה בבית החולים, שם ילדה אותה אמה ,עד גיל 9 חודשים. בגיל זה עדיין לא ידעה לשבת, משום שהשכיבו אותה כל הזמן עטופה בחיתולים. היא נמסרה לאימוץ למשפחה אחרת, לא יהודיה.
לאחר המלחמה התגלגלו הוריה כל אחד לדרכו. שנים גדלה סימון ללא כל ידיעה מי היא ומה היא. מסע החיפוש שלה אחר זהותה הביא אותה לגלות את שורשיה היהודיים וכך מצאה את עצמה בארץ כשהיא מחפשת להצטרף לעם ישראל.
בלי הרבה סיסמאות, אני מנסה לעזור לה. אני מחפשת לה קרובי משפחה שהשורשים שלהם במשפחת בסט , לשעבר מבלגיה. לאביה סמואל היתה אחות אסתר שהיא קבורה בבית קברות יהודי על הגבול בין בלגיה והולנד, בית קברות בשם putte .לאביה היה גם אח בשם גרארד.
בביקורי אצלה השבוע היא נראתה עייפה ואובדת עצות.
זכרתי שהיא היתה אמורה לעבור בית דין לגיור לאחר פסח ושאלתי את עצמי מה קורה איתה. התברר שבגלל הבחירות לכנסת והמצב המעורפל של הבחירות לרבנות ובתי הדין, הקפיאו את דיוני בתי הדין הנוגעים לגיורים. גם אנשים שכבר נקבע להם תאריך יושבים עכשיו וממתינים. רק מי שעשה שנים רבות בעובי הקורה של הגיור מודע למצוקות, לתסכולים, לחוסר האונים מול המערכת, הביורוקרטיה, הפקידות האדישה.
מצאתי את סימון מותשת מביקור במשרד הפנים בירושלים. היא בדקה אפשרות להוכיח שהיא בת לאב יהודי, וכך היא תוכל להגיש בקשה לעליה, עוד לפני הגיור. דא עקא שהמסמכים שלה, עשרה במספר כתובים כולם בשפה הפלמית ומחיר תרגום רשמי לכל דף עבור משרד הפנים עומד על 570 שקלים למסמך!! בגלל בעיות ביורוקרטיות של הקונסוליה הבלגית היא לא קבלה את הפנסיה שלה כבר חודשיים, כך שברור שאין לה כסף לתרגומים.
חשבתי בתסכול על יום ירושלים הקרב ובא, על עירנו, עיר הצדק, האחדות והשלום, עיר האהבה. חשבתי על חג השבועות שיבוא במהרה בעקבותיו. חגה של רות שהגיעה ממואב ובחרה לבוא לארצנו ולהצטרף לעמנו.
כולנו עסוקים בבחירות לרב הראשי, מי יעמוד בראש מפלגה זו או אחרת, מי יעני ומי יעשיר, מי ישפל ומי ירום? ומה אנחנו יכולים לעשות עבור סימון?
רק השבוע לימדתי נשים בקהילה את מזמור קכ"ב בתהילים, מזמור מפורסם של ירושלים:
א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ. ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם. ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה-לָּהּ יַחְדָּו. ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי-יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה. ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד. ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. ז יְהִי-שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה-נָּא שָׁלוֹם בָּךְ. ט לְמַעַן בֵּית-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ.
האם אנחנו מודעים לאחריות הגדולה שלנו לעירנו ירושלים ולמה שהיא מייצגת? האם העיר הזו עוסקת במשפט או משפח? האם היא מאחדת או מפרידה? האם היא עיר שניתן להגדיר אותה - עיר שמתחשבת, מתחשבת בכל אחד ואחד ובמצוקת הפרט?
חשבתי על המשפט הפותח את המזמור: שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. כמה פעמים אנו קוראים את המילים ולא עוצרים רגע לחשוב על משמעותם.
שמחתי? בית ה'? למה הוא לא נבנה? איך נוכל לשמוח לאור מה שקורה בהר הבית? כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד.
האם באמת אנחנו עושים מספיק למען אחי ורעי? האם אנחנו יכולים בלב שלם לצטט את הפסוקים הסוגרים את המזמור, להביט בעצמנו בראי ולהכריז - למען בית ה' אבקשה טוב לך? האם אנחנו מנסים להביא, לא רק על עצמנו, אלא גם על הגֵרים המבקשים להצטרף אלינו, שלוה, נחת ושלום?