פרשתנו פותחת בהעמדת שתי אלטרנטיבות בפני העם: ללכת בדרך ה' ולהתברך, או לסטות מדרכו ולהסתכן בהשלכות הכוללות את הקללה: "ראה אנכי נתן לפניכן היום ברכה וקללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' אלוקיכם אשר אנכי מצווה אתכם היום. והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלקים אחרים אשר לא ידעתם" (דברים יא, כו-כט).
תוכן הברכות והקללות מפורט בהרחבה יתרה דווקא בפרשת כי תבוא: שם מתואר שפע הברכה (כ"ח, א-יד), כמו גם פירוט מצמרר של הקללות הקשות העלולות לבוא על ישראל אם לא ילכו בדרך ה' (כ"ח, טו-סח). בפרשת ניצבים (ל', טו-כ), בקטע מאוד דומה ובניסוח קרוב לפרשתנו, שוב מציב משה את שתי האלטרנטיבות האלה בפני העם. כיצד ניתן להסביר את החזרה הזו? מדוע חוזר משה על עניין זה פעמיים?
בעיון מדוקדק ניתן לעמוד על ההבדלים המשמעותיים בין שתי הפרשיות. בפרשת ראה נראה כי עצם השמיעה בקול ה' היא הברכה, ואילו החטא הוא הקללה. אין מדובר דווקא במערכת של שכר ועונש, אלא בכך שהדרך הטובה - היא היא הברכה ודרך החטא - היא היא הקללה. לעומת זאת, בפרשת ניצבים מופיעה מערכת של שכר ועונש. "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע.. ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל, טו-כ). ההליכה בדרך ה' גוררת אחריה שכר טוב, ואילו החטא גורם לעונש הקללה. כיוון שכך, דווקא בפרשה זו מודגש רעיון הבחירה הנתונה לאדם, לבחור בטוב ובשכר ולהימנע מרע ומעונשו.
בעוד שבפרשתנו ההבחנה בין הטוב והרע הינה הבחנה שבמציאות, הרי שבפרשת ניצבים ישנה תוספת המטילה על האדם את האחריות לבחור בין הטוב והרע. בפסוקים אלה קובעת התורה את אחד היסודות החשובים לקיום האנושי והדתי של האדם: בחירה חופשית. לאדם חופש ואחריות לבחור את דרכו. פסוקים אלו קובעים בצורה מפורשת כי המציאות מורכבת מטוב ורע - יש דרך טובה ויש דרך רעה. הדרך הטובה מתוגמלת בברכה, והדרך הרעה מובילה לקללה. התורה מטילה על האדם את האחריות למעשיו, ואת האחריות לגורלו. מעשיו של האדם הם הקובעים את גורלו. בכך נבדל האדם משאר יצורי האדמה נטולי זכות ואחריות לבחור.
האמירה הפשוטה והבהירה של התורה מבקשת להדהד בעולם שרואה ביחסי את המוחלט, בסובייקטיבי את האפשרי היחידי, ובהכלה את המפתח לכל התנהלות חברתית וחינוכית. התורה קובעת כי יש טוב ויש רע המוטבעים במציאות: יש נכון ולא נכון. יש אמת ושקר. יש והדרך טובה ומצמיחה חיים ויש והיא שלילית ומובילה למקומות שאיננו חפצים להיות בהם. התורה קובעת גבולות - לא הכול יחסי, ולא הכול סובייקטיבי. יש דרך ראויה ויש דרך נכונה.
הטלת האחריות על האדם לבחור בדרך הנכונה יש בה כדי להעיד על הקושי שבבחירה בין הטוב והרע. לעיתים הקושי נובע מן האתגר שבבחירה בטוב לעומת הפשטות ואף הזוהר והמשיכה המצויים בדרך האלטרנטיבית. לעיתים נדמה שהטוב והרע מקבלים פרשנויות שונות בתקופות שונות, מה שמאתגר בכל דור מחדש את תהליך הבחירה. לעיתים, ונדמה שאולי מדובר באחד האתגרים המשמעותיים המצויים לפתחנו היום, אנו נתקלים בקושי אמיתי להבחין בין הטוב והרע. הבלבול גדול ותהליך הבירור קשה ומתעתע, בבחינת "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ"?
פעמים רבות אנו נוטים לראות בחופש הבחירה את הזכות הגדולה שבו, מותר האדם מן הבהמה, ובעיקר עדות לתפיסה אנושית וחברתית מתקדמת המעמידה את רווחתו וזכויותיו של הפרט בסדר עדיפויות גבוה. ניסוחיה של התורה בפרשת ראה ובפרשת ניצבים מציירים את הבחירה כציווי לא פחות מאשר כזכות. אין לאדם אפשרות להימנע מבחירה. האפשרות שלא לבחור אינה אופציה - "ובחרת בחיים".
הכותבת היא מנהלת המדרשה התיכונית אור תורה ע"ש ג'ני ספירשטין ברמות ירושלים, מבית רשת אור תורה סטון