הרב שרלו: למשנתו של הרב קוק יש משמעות עמוקה בדור שלנו

פתיחות רבות מהוות שער כניסה למשנתו של הכהן הגדול מאחיו, הרב קוק זצ"ל. בשל היותה כל כך מקיפה וכל כך כוללת - אפשר שבמקום לחתור לניסיון לסכם אותה, להגדיר אותה ולצמצמה בד' טפחים של עולם רוחני אנציקלופדי, אפשר ללכת בדרך הפוכה: לאחוז במשהו ממשנתו, כקצה חוט, ולעקוב אחרי החיבורים השונים וההקשרים של אותו עניין, וממנו להתרחב לעולם עשיר וענק כגודל הנפש המבקשת להכיל אותו.

והנה אחד מהשערים: הרב קוק הביט על האדם באמון גדול. הוא האמין במוסר הטבעי הקיים באדם; הוא האמין בחתירה המתמדת של האדם לחרות פנימית, לעוז החיים הטבעיים, ולבריחה מן הפחדים המדומים; הוא האמין כי עולם התשובה מכוון להעצמת האדם ולהתנשאות רוחו, ולא להכנעתו ולדיכויו; עולם תיקון המידות שלו כוון להאדרת המיטב המצוי באדם ולהתאמה לעולמו הפנימי; גאולת העולם התאימה למשנה המדעית המדברת על התפתחות מטיבה של העולם; הוא האמין כי ביסודו של דבר נפשו של האדם - טובה והיא, והקומות השונות של התורה, למן הסולם המוצב ארצה בעולמו הטבעי של האדם, ועד הראש המגיע השמיימה במקדש ובכהונה, בנבואה ובהגלות האלוקית, מתאימות מאוד לנשמתו של האדם. לא זו בלבד, אלא שהוא ידע לקרוא בתופעות רוחניות רבות, שבעיני אחרים נראו כתופעות כפרניות ובוגדות - את השורש הקדוש והמאיר שבהן, ואף הדריך כיצד יש לנהוג בעולם מורכב זה.

(צילום: פלאש 90)

בד בבד, אמון זה לא מנע ממנו מלראות את המומים השונים. הרב קוק הכיר ביצר הרע, ולימד על דרכי התמודדות עימו; הוא פגש את הרשע בעולם, ואף שראה בו תפקיד, לא מנע עצמו מלראות את העוול הנורא שהוא מבשר; במקום בו הוא חשף התרחקות מאור אלוקים חיים הוא כאב את כאב המרחק הזה, ונאבק כדי להשיבו ביתר שאת למקומו; הוא פגש את עולם הייאוש, את המינות, את השחיתות ואת הרשע, ולא עצם את עיניו מלראותם, ולסמן את גבולם האסור. חלק גדול ממשנתו הוא ההבדלה בין אור לחושך, בין קודש לחול ובין ישראל לעמים.

איזו קריאה אני שומע בדבריו, המדברת בשער המסוים שנכנסנו בו ? אני שומע את הקריאה להפגשה מתמדת של מי שאנחנו. לתת אמון בעצמנו, ובנשמה הטהורה השוכנת בנו, ולראות בה גילוי אלוקים. לקשור את מה שאנו חשים באמת, מה שפועם בנו בכנות ונקיות, מה שטבעי בנו - עם דבר ד', עם התורה, עם ההלכה, עם הכפייה, ובלשונו:

כל מה שהעולם מתבסם יותר, ורוח האדם מתפתח בקרבו, מתעוררת יותר התביעה לחיות ע"פ הרוח הטבעי שבקרבו, בקול יותר חזק. וזו התביעה יש בה הרבה מן האמת והצדק, ושלמי הדעת צריכים הם לזככה ולהעמידה על מכונה. האדם הולך ומוצא את א-להים בקרבו. בנטיותיו הנכונות; ואפילו אותן הנראות בראש שהן משגות מן הדרך הטובה המוסכמת מצד ההשקפה הרגילה, יוכל הוא לעלות למדה עליונה כזאת עד שידע לכונן את הכל לתכנית העז והאושר.

ומתוך היענות ראשוניות לשני המקורות גם יחד - לזה הנובע והנולד מתוכנו, ולזה שפגשנו במעמד הר סיני - הולכת וצומחת אמונה, ופסיקה הלכתית, ותורה נוגעת, והעלאה של העולם הפנימי לעולם הקודש. צריך להיזהר מהזיוף ומההטעיה העצמית; צריך להיזהר ממתן לגיטימציה לחולשה ולרפיסות. אולם הביטויים בהם משתמש דוד המלך בדברו על התורה "משיבת נפש", "משמחי לב", "מאירת עיניים" הם הביטויים שלאורם אנו צריכים ללכת בדרכנו התורנית. האמון הגדול כי הקולות המוסריים שבתוכנו, הרעיונות הדתיים בני החורין שברוחנו, השמחה והחיוך שאנו מחפשים בעולמה של אמונה ותורה - כל אלה הם גילויי אלוקים חיים המתחוללים בתוך נשמתינו - היא אחד השערים המיוחדים של משנת הרב קוק שיש לו משמעות עמוקה בדור בו אנו קוראים את עצמנו ביתר רגישות. הגילוי של תורה כזו הוא אחת הקריאות הגדולות שקרא הרב קוק זצ"ל בזמנו, וכל שנה שעוברת אנו מבינים עד כמה מבשרת קריאה זו את הגאולה מן המיצרים, ואת אפשרות השיבה לתורה מאירה ומשמחת.