אחרי שקייט מידלטון, הדוכסית מקיימבריג' פקדה את הכותל 40 יום, חתמה קבע ב'עמוקה' ותרמה ח"י רוטל משקה, הנסיך וויליאם יוכל סוף סוף לקבל עלייה ולעשות 'מי שברך' לרך הנולד כשלאחריו יבטיח מן הסתם 'שולם זוכר'כולל ארבע'ס משובחים במיוחד כיד המלך לנתיני הממלכה.
במידה ויזדמן יורש העצר בשני וחמישי לאיצוקביץ' וירצה לקבל 'מפטיר יונה', הוא ייקרא לתורה:
"יעמוד, הוד מעלתו הנסיך הדוכס ג'ורג' אלכסנדר לואי מקיימבריג' בן ויליאם ארתור פיליפ לואיס מאונטבאטן וינדזור, מפטיר חזק". קרוב לוודאי שעד שהגבאי יסיים את השם, יעבור כבר זמן התפילה גם לפי בעל התניא, אבל זוטות מעין אלו מעולם לא הפריעו לבית המלוכה.
אז עכשיו זה רשמי: אחרי שכל העולם עצר את נשמתו וחיכה לראות מה תלד קייט מידלטון, הדוכסית, הגיח בשעה טובה ומוצלחת לאוויר העולם ג'ורג' הקטן במשקל 3.798 ק"ג, שלמען האמת זה די כבד, אבל בינינו, עם שם כזה מחייב כדאי שהכתפיים שלך יהיו רחבות מספיק.
הנסיך הקטן יהיה השלישי בתור לרשת את הכתר הבריטי אחרי הנסיך צ'רלס ובנו וויליאם ובבוא הזמן ייכנס לתפקיד מלך בריטניה ו-15 מדינות נוספות.
בינתיים ולפני שהספיק בכלל לנגב את המטרנה המלכותית מהשפתיים, הביא ג'ורג הפעוט רק מעצם לידתו צעצוע קטן לכלכלה הבריטית בדמות מאות מיליוני ליש"ט שנכסו לקופת המדינה מכל מיני מזכרות ודברים שקשורים ללידה.
אני מניח שאולי לזה התכוון המשורר כשטבע את המונח: 'ילד יקר'. כשממרים את זה לפאונדים הילד הזה אפילו שווה זהב.
אפשר לחלק את העולם לשניים: אלו שלידת ג‘ורג‘ מעניינת אותם בערך כמו הבחירות המוניציפליות של בורקינה פאסו ואלו שגם אם לא ישבו מרותקים למסך וקיבלו דיווח און ליין על התקדמות הלידה, עדיין מתעניינים פה ושם, עוקבים אחרי הדיווחים ומהרהרים דחופות באפשרות ההיפוטתית איך החיים שלהם היו נראים אם במקום משכנתא, עו"ש מאותגר וחלום לסיים את החודש ללא מינוס, הייתה דחופה להם כפית של זהב טהור לתוך הפה.
בוא נחשוב על זה רגע: לפני שבכלל הורדתם טיפת זיעה בשביל להשיג משהו, דפקתם משמרות בחופש בשביל קצת דמי כיס, כבר כל העולם ואשתו מעריץ אתכם. לא רע בשביל ההתחלה.
אתם יכולים לאכול מה שבא לכם, כמה שבא לכם וכמעט (בתנאי כמובן שאין פאפרצי בסביבה) איך שבא לכם.
אתם לומדים בשביל חדוות הידע, לא בגלל הניסיון הנואש להתקבל לאיזה מוסד יוקרתי שיבטיח לכם להתקבל לאיזה עבודה יוקרתית שתבטיח לכם בסופו של דבר איזה תלוש משכורת יוקרתי שתוכלו באמצעותו לקנות גי'פ יוקרתי רק כדי שבסופו של דבר תצטרכו למכור אותו כשתגלו שהיוקרה הזו עולה לכם יותר מידי.
הילדים שלכם? 'מעושרות' זה בית תמחוי לעומת העתיד הצפוי להם. מסודרים עד סוף כל הדורות.
רוצים ללכת להופעה? רק תצייצו והשליח עם הכרטיסים בדרך אליכם. רוצים לפגוש שועי עולם?
תבחרו, תקיפו בעיגול ואין דבר שמטוס מנהלים טוב וכרכרה מהודרת לא יכולים לסדר.
ככה יעשה לנסיך שהעם חפץ ביקרו (בית המלוכה עולה לבריטים כ40 מליון פאונד בשנה. רק על נסיעות הוציאו בני משפחת המלוכה 6.2 מיליון פאונד.)
כולנו מוצאים את עצמנו עבדים לנורמות החיים המטורפות שהמאה ה21 כופה עלינו.
אנחנו עובדים שעות נוספות, כולל כמה עבודות במקביל ומי בכלל משתעשע ברעיון של זמן איכות עם הילדים שלו כמטלות המשרד שלו צועקות 'הצילו'?
האמת, שאני חושב על זה, דווקא יש מצב שהיה לי מתאים להיוולד למשפחת המלוכה.
במקום לחיות בשביל לעבוד הייתי יכול פשוט לחיות בשביל ליהנות מהחיים:
'הו מיס, האין זו הזריחה הקסומה ביותר שראית מעודך?' הייתי לוחש לאשתי
'אני חוששת שכן', הייתה מן הסתם עונה.
אבל אני מניח שאחרי יום, יומיים בתפקיד יורש העצר, הייתי מבחין במשהו מוזר:
לא משנה מה אני אעשה באמת או יותר מזה, מי אני, התוצאות תמיד יהיו זהות:
אני אוכל להיות מושחת ועדיין יעריצו אותי.
אני לא אעשה כלום והשטיחים האדומים ימשיכו להפרש כלפיי
אני אהיה הבן אדם הכי משעמם עלי אדמות והעם המטומטם ימשיך לסגוד לי.
לעזאזל, אני פשוט נהפכתי לשקוף. אני כבר לא בן אדם, אני מוצר. אובייקט. מן משהו שפשוט ממלא צורך מסויים.
זה לא באמת מעניין את הבריטים איך מרגיש עכשיו המישהו הזה שנמצא מעבר לעטיפה הנוצצת של ג'ורג הקטן.
הם פשוט צריכים את ג'ורג, המותג, הסמל, הנסיך ומצידם שג'ורג יגולם גם בידי מרי, או אליזבט או קייט.
"אני מצהירה בפניכם כי כל חיי, בין קצרים ובין ארוכים, יהיו מוקדשים לשירותכם ולשירותה של המשפחה האימפריאלית הגדולה שאליה אנו משתייכים." אמרה המלכה ביום הולדתה ה21.
מסתבר שגם אם אתה חנוט במליוני פאונד וגדל עם כפית של זהב בפה, עדיין בסופו של דבר, תוכל לחיות את החיים שלך כאחרון העבדים.
הכותב הינו חבר ”חברים מקשיבים“, המאמר יתפרסם בעלון "השבת" של "צהר". לתגובות וקבלת ניוזלטר 'שמים את האצבע': נושאים אקטוליים בעין חינוכית, מוזמנים לפנות אל - avinoam811@gmail.com