הכפירה כתרופה לאמונה – היחס של הרב קוק לכפירה ולחילונים

לשם חילוץ היהדות מעצמה וחזרה לתהליכי הרוחב והעומק שלה, דרושה מהפכה. יש לנער את העולם הגלותי הישן ולהוציא אותו מתרדמתו, להחליף אותו בחשיבה המקורית שתקום לתחיה יחד עם תחיית העם בארצו

חדשות כיפה הרב יאיר שטראוס 05/07/15 11:43 יח בתמוז התשעה

הכפירה כתרופה לאמונה – היחס של הרב קוק לכפירה ולחילונים
shutterstock, צילום: shutterstock

כאשר בוחנים את תופעת הכפירה שמתחוללת ב-150 שנה האחרונות, ישנה נטיה לייחס לה מניעים של תאוותנות ויצרים או ספקנות וביקורת. לפי הרב קוק שני אלו אינם הגורמים לכפירה, הגורם האמיתי והפנימי לכפירה הוא דווקא הצורך להעמיק את האמונה.

כדי להבין את הדברים נצטרך לברר מהי אמונה לפי הרב קוק? אמונה איננה אמירה כלפי ישות רוחנית שישנה במרום, דבר זה איננו זקוק להוכחה או כפירה, שכן ישות זו היא מעל ומעבר ליכולת הקליטה שלנו כבני אדם, כשם שלא ניתן לכפור או להוכיח שיש חומר וזמן כשלעצמם, חוץ מקליטת החושים שלנו אותם.

האמונה היהודית היא קודם כל אמירה כלפי תפיסת המציאות, יהודי מאמין מצהיר שהמציאות בעלת מקור אחדותי והיא הולכת ומתקדמת לעבר שלמות גדולה יותר ויותר, תהליך ההתקדמות הזה הוא אל שלמות בלתי מושגת שאנו מכנים "אלוהים" או "אין סוף". כמובן שאדם מאמין מכיר בכך שבתוככי המציאות יש אלוקות שמחיה אותה, אך התפיסה האמונית נוגעת בעיקר לאופן שבו המציאות מתנהלת, לא לעיסוק באותה ישות רוחנית חסרת שם וצורה.

בהתאם לתפיסה זו אומר הרב קוק שאמונה באלוהים אמורה להיות מנוע אדיר לאדם להיות יותר מוסרי ויותר שלם, שהרי כאשר אנו תופסים את המציאות כישות אורגנית שהולכת ומתקדמת, אנחנו ממילא חלק ממנה ומעוניינים בהתקדמותה. ברצוננו לעזור לתהליך הזה הזה כמה שיותר, לשם כך עלינו להתאחד בתוכנו ועם כל ברואי העולם. לפי הרב קוק האידיאל הוא להיות צמחונים ולהתייחס באופן הגון ואחדותי אל בעלי החיים. לפי הרב קוק גם למוסר האנושי יש מקום מרכזי ורחב בתפיסה האמונית של האדם, שכן כל אדם מוסרי הוא אדם שבשורש תפיסתו עומד הצורך להפוך את העולם למקום אחדותי ושלם יותר, ובכך הוא בעצם אדם מאמין.

כדי לראות כיצד הדברים הללו קשורים לכפירה, צריך להתבונן בתפיסה ההיסטורית של הרב קוק: במהלך מתן תורה ובית ראשון היה עם ישראל בתודעה ברורה שעליו לקדם את המציאות ולהביא את העולם לשלמותו הרוחנית והגשמית. השכר שכתוב בתורה מדבר בעיקר על שפע חומרי, של גשם, יבול וממון, האדם המקראי הוא אדם שעובד למחייתו, אבות האומה הם רועי צאן וחופרי בארות, אדם הראשון הולך בגן עדן ותפקידו לעבוד ולשמור אותו. המוקד של האדם המקראי הוא תיקון החברה והמציאות, לא כתיקון סוציאלי חברתי בלבד, אלא תיקון רוחני של חברה אחדותית אשר חווה נבואה והשראה אלוקית, חברה שחשה באינטואיציה שכל המציאות היא אורגניות אחדותית, שרוצה להביא לחזון הנביאים שבו יגור זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ.

במהלך הגלות, טוען הרב קוק, החברה עברה תהליך של ניוון רוחני ומוסרי, החברה התפרקה לקהילות קטנות ומבודדות, איבדה את הרצון בתיקון עולם ואחדותו, והפכה את המוקד של עבודת ה' לעניין פרטי של קבלת שכר. השאיפות התמקדו בעולם הבא הפרטי שיגיע לאדם לאחר מותו ועיסוק בחומרות וטקסים כמטרה בפני עצמם.

לשם חילוץ היהדות מעצמה וחזרה לתהליכי הרוחב והעומק שלה, דרושה מהפכה. יש לנער את העולם הגלותי הישן ולהוציא אותו מתרדמתו, להחליף אותו בחשיבה המקורית שתקום לתחיה יחד עם תחיית העם בארצו. לתפקיד "השעון המעורר" נבחרה הכפירה. היא כביכול מסלקת את האמונה, אך בעומקם של דברים היא מנקה ומסלקת את קליפות הגלות, מחדשת אותה ומחזירה אותה למצבה המקורי.

שורש הכפירה נובע מרוח גדולה של התעצמות פיזית ורוחנית של האומה, תהליך גדילה שבו מגיעות נשמות חדשות שאינם מסתפקות ברדידות רוחנית פרטית ורוצות עומק, רוחב וגודל. בשלב הראשון מופיעות נשמות אלו ככופרות בעולם הישן, כמורדות ועוזבות את הדת וחוקיה. אך בשלב השני, מבשר הרב קוק, צריכה הדת עצמה להתעורר ולגלות שכל אותם שאיפות שלמות ותיקון נמצאות בתוך תוכה. הזקן החולה יקום מרבצו ויגלה שיש בו עדיין מעיין נעורים נובע.

גם הכפירה, אשר מילאה את תפקידה, תגלה שכל רצונותיה בשלמות וגודל אינם יכולים להתמלא בעולם ללא השראה רוחנית, בתפיסה צרה וחומרית של חלקיקי חומר מתרוצצים. יווצר תהליך של "כפירה בכפירה", לא בהכרח מתוך הגות רוחנית, אלא מתוך מאיסה בעולם אטום וחומרי. נפש האדם זועקת לגודל ושלמות, וגודל זה ימצא לה רק בהשראה רוחנית, בחזון על אלוקות ורוחניות נשגבה. השלב הבא בתולדות האומה לא יגיע מיהדות אשר קופאת על שמריה ועוסקת בשכר רוחני פרטי, גם לא מכפירה אשר משאירה את האדם בעולם חומרי אטום. התחיה הרוחנית תבוא מנעורים חדשים, מחזון שישלב יחד חומר ורוח, שיראה בהעלאת המציאות כולה משימה לאומית, חברתית ורוחנית.

המהפיכה אשר אנו נמצאים בעיצומה היא לא דיון פילוסופי על קיום האלוקות או נכונות התורה, המהפיכה היא על נפש האדם וכוחותיה, על גורל הבריאה כולה, על היחלצות מן הרדידות התרבותית ששקענו אליה, הן בצד הדתי והן בצד החילוני, ופיתוח עולם ערכי חדש ומלא, עולם שכולו השראה וחזון לעתיד המציאות, ללא הגבלתו במושגי דת או כפירה. השיח החדש צריך להיות על היותנו גדולים ובעלי רוח, כיצד יוצאים מן העיסוק בצד הפרטי של הדת והחיים ועולים לחשיבה כללית ששואפת לתיקון המציאות החברתית, המוסרית והרוחנית.

לפי הרב קוק עלינו לכפור בדת ולכפור בכפירה, להחזיר לאמונה את שאיפת השלמות, הגודל והשגב המקוריים שלה, באופן שיהיה לא דתי ולא חילוני, באופן שיכיל בתוכו את הטוב שבדת וגם את הטוב שבכפירה.

להרחבה: מאמר "ייסורים ממרקים" בתוך הספר "אורות", קובץ א' פיסקה ס"ד.

הכותב הוא ר"ם בישיבת "נתיבות דרור" באור עקיבא, ורב בית ספר "קשת התקוה" באליקים.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן