האחדות של הציונות הדתית לא תרד מהשמים

הרב אליעזר שנוולד חושב שזה לא חלום: לאחר שהמאמצים לאחדות במישור הפוליטי נשאו פירות, הגיע הזמן לייצר אותו גם בקרב המנהיגות הציבורית והרבנית של הציונות הדתית

חדשות כיפה הרב אליעזר שנוולד 09/06/13 17:00 א בתמוז התשעג

האחדות של הציונות הדתית לא תרד מהשמים
יחצ, צילום: יחצ

הימים שאחרי שבת קורח, הם זמן מתאים לחשבון נוקב. גם אם בגלל מאפייניה המיוחדים של מחלוקת קרח, אין ממנה נוסחה ברורה כדי להכריע בכל מחלוקת ופולמוס שמתעורר בציבור, הלקח העולה ממנה שכשיש מחלוקת אין מנצחים, כולם מפסידים! ועל כן יש צו אלקי, נצחי, על המחלוקת: "ולא יהיה כקרח וכעדתו" (סנהדרין ק"י א').

השיח המתלהם של הימים האחרונים, סביב הבחירות לרבנות הראשית, גורם לרבים מורת רוח וכאב. הצדדים מאשימים זה את זה במצב שנוצר, אולם זה כלל לא משנה, כולם מפסידים ממנו.

אין ספק שלתוך תהליך הבחירה מתנקזות מגמות שונות, שקשורות לנושאים השנויים במחלוקת בציונות הדתית, ברובד הציבורי, ברובד הפוליטי וגם ברובד הרבני.

כמו בתסריט קבוע מראש, בכל "סבב" של מחלוקת פנימית בתוך הציונות הדתית, תהיה סיבתו אשר תהיה, עולים הקולות של אלה שששים "לגלות" לציבור הרחב (אם הוא כבר הספיק לשכוח, מאז הסבב הקודם) שבעצם אין דבר כזה שנקרא "ציונות דתית", שמדובר על תפיסות עולם שונות שאין להם כבר מכנה משותף, ותהום פעורה, בין המחנות.

מולם מתייצבים אלה שמנסים בכל כוחם לשמור על סוג של "שלום בית" ולהצביע על המכנה המשותף שיש בציונות הדתית למרות המחלוקות, שהמשותף רב על המפריד. (בדומה לדברים המפורסמים של הרב קוק זצ"ל על משפט שלמה, על האם האמיתית שניצבת מול האם השניה הקוראת "גזורו!").

בתוך עמי אנכי יושב, והציבור הרחב, אומר את דברו, הוא מצפה לאחדות, רוצה לראות את המנהיגות עושה הכל למען האחדות, הוא אינו מבין מדוע קורעים אותו ועל מה. הציבור הזה כבר העניש את אלה שלא הלכו בדרך האחדות.

במידת מה, יש מכנה משותף בין שתי המגמות הללו, של אלה שאומרות שאין ואלה שאומרות שיש ציונות דתית. שתיהן מסכימות שלא היה לא הווה ולא תהיה "אחידות" בציונות הדתית, הויכוח הוא על תמונת המצב,האם לאור המחלוקת: יש או אין ציונות דתית! שניהם גם דומים בגישה דטרמיניסטית, הם מתייחסים למצב הנתון כגזירת גורל.

הפעולה הברוכה לקראת הבחירות בבית היהודי הביאה לידי ביטוי גישה שלישית. הגישה של המבוגר האחראי, שצריך לקחת אחריות על המצב ולנסות לגרום לכך שתהיה אחדות בתוך הציונות הדתית, ולא לחכות שהאחדות תרד מהשמים. הפעולה התחילה במעגל הפנימי של ועדת המפקד והתרחבה ככל שהתהליך התקדם למעגלים רחבים יותר.

אמנם היתה זו מלאכה קשה, והיה צריך להתגבר על הרבה מאד מכשולים בדרך. היה צריך לשכנע אנשים רבים, מאלה שהתייאשו ממלאכת האיחוד בתוך הציונות הדתית. שהיו בטוחים שאין סיכוי, ואנו עמלים לריק, לחלקם נותרו צלקות מהעבר, מנסיונות קודמים. מול חלק מהם היינו צריכים לדבר בשפה אידאולוגית על ערך האחדות, למרות העדר האחידות. ועם חלק היינו צריכים לדבר בשפה פרקטית מה עלול לקרות לעתידנו הפוליטי בהיעדר אחדות, שאין לנו ברירה אלא להתעלות על השונות ולהיות מאוחדים, ואם לא נהיה מאוחדים המחיר שכולנו נשלם יהיה ח"ו מחיר כבד. לעצמנו אמרנו בעיתות מצוקה ומשבר בתהליך, שהאחדות והשלום היא מצוות עשה היחידה בתורה שאינה "מזדמנת" אלא עלינו לרדוף אחריה בכל כוחנו ולפעול למענה בשום שכל ותחבולה (ויק"ר ט ט): "כל המצות אם תבוא לידך אתה מחויב לעשותה אבל השלום אינו כן אלא אתה מחוייב להדר אחריו שנאמר: "בקש שלום ורדפהו". ובמסכת דרך ארץ זוטא (פרק השלום): "אמר חזקיה גדול הוא השלום שכל מצוה שבתורה כתוב בהן (שמות כג) כי תראה (שם) כי תפגע (דברים כב) כי יקרא (שם) כי תבנה כשבאה המצוה לידך אתה זקוק לעשות אבל השלום מה כתיב בו (תהלים לד) בקש שלום ורדפהו בקשהו ממקומך ורדפהו במקום אחר".

ב"ה זכינו שהברכה שרתה במעשה ידינו וזכינו בבחירות לראות את פירותיה המתוקים והברוכים של האחדות (גם אם יש בקרב הציבור כאלה שאינם מרוצים מהמצב הפוליטי הקיים). אולם האם אנו יכולים לשבת על זרי הדפנה, ולומר "שלום עליך נפשי", את האחדות הזו צריך לתחזק! השלום אינו "בית" שבונים פעם אחת והוא נשאר לנצח, הוא בבחינת "אוהל" שצריך לתחזק ולמתוח אותו מידי יום, אחרת הוא נופל על יושביו, מעין מה שנאמר "וידעת כי שלום אהליך!"

ומכיון שהאחדות אינה יורדת מהשמים, אלא אם כן יוצרים אותה במאמצים מרובים, השאלה היא לא אם יש או אין ציונות דתית מאוחדת, אלא השאלה מה עלינו לעשות ובאיזה כלים עלינו לנקוט כדי שהיא תהיה?!

למען האמת, מי שלמרות החלפת המהלומות, והצלקות של המחלוקת, מסוגל עדיין להתבונן במציאות בצורה מפוקחת חייב להגיע למסקנה, שאין ברירה אחרת. מי ששש להגיע למסקנה שאין סיכוי, ואין יותר ציונות דתית מאוחדת, מעורר חשד שמא יש לו ענין שהיא אכן לא תהיה מאוחדת!

לכל הצדדים בציונות הדתית, יש מכנה משותף, הם היו רוצים לראות רוח ציונית דתית ברבנות הראשית, שמשקפת את חזונו של מרן הרב קוק זצ"ל - מייסד הרבנות הראשית. לכולם צריך להיות ברור שבמציאות הפוליטית הקיימת, הנתונים אינם מבטיחים שזה יקרה אולם זה חזון בר השגה. התנאי להשגת המטרה הוא הידברות וחיפוש כל דרך אפשרית ליצור אחדות.

אחי אנשי הציבור ורבני הציונות הדתית. לאחר שהמאמצים לאחדות במישור הפוליטי נשאו פירות, הגיע הזמן לייצר אותו גם בקרב המנהיגות הציבורית והרבנית של הציונות הדתית, זה לא יהיה קל, ומכשולים רבים יעמדו לפתחנו, אולם אין לנו ברירה, הציבור מצפה זאת מאיתנו, ויפה שעה אחת קודם.

הכותב הינו ראש ישיבת ההסדר במודיעין

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן