בית הכנסת שממול

דווקא בעת הזו בה עם ישראל הולך ומתגבש לו בתוך שלל עדות ומנהגים זה הזמן לצבור אומץ וללכת לבקר באחד מבתי הכנסת הפחות מוכרים לנו. ש"י ויצמן עם המלצה טובה ליום הכיפורים

חדשות כיפה ש"י ויצמן 11/09/13 20:22 ז בתשרי התשעד

בית הכנסת שממול
_Nigel-cc-by, צילום: _Nigel-cc-by

בכל שנה התחושה מציפה מחדש. הגוף נדרך, הלב מרטט והעין מתרככת לה לאיטה. בכל שנה, תפילות הימים הנוראים ממלאים אותך בצפייה שהנה היא כאן, הקרבה הזו לה ייחלת כל השנה. קולו הצרוד של שליח הציבור כבר מנגן לו בתוך ראשך וברגעים מסוימים של שקט התפילה נשמעת לפתע גם מבין שפתיך. הפיוטים והלחנים מבית הכנסת בו גדלת כמו רוצים להתפרץ ולהביא עימם תשובה, עז וחדווה.

אחות קטנה - תפילותיה

בעיניי לפחות, תפילתם של בני עדות המזרח בימים הנוראים, עמה גדלתי, הופכת בכל פעם למסע אין סופי של יראה מאתו יתברך יחד עם הרצון והתשוקה להתקרב, להתרגש ולשוב בתשובה. עם מנגינות מעין אלה התרגשנו ולשם הלב מושך בכל פעם מחדש. קשה לא להבחין באותה תחושת יראה וקרבה כאשר בעל התפילה מכין עצמו לקראת חזרתו על תפילת הלחש בפיוט: "ה', מי לא ירא מיום דין הנורא, כי לך יאתה גדולה וגבורה...". מבט חטוף על פניהם של המתפללים מגלה לך דמעות מנצנצות בענייהם.

עולם תפילה לא מוכר

אלא, שמזה כמה שנים הניגונים והפיוטים של נוסח ספרד ואשכנז מצאו גם הם מקום בלב. המילים- חדשות. המנגינה- מופלאה. מעין שביל נוסף, לא מוכר אבל סלול היטב, נגלה לפניך ואתה מוצא עצמך קצת מבויש לפניי מילים כל כך עתיקות ולא מוכרות, אשר חודרות להן עמוק פנימה: "שמו מפארים עדת חבלו ונערץ באראלי, קודש הילולו..."

יום דין או המלכת הקב"ה?

מי שביקר בבתי הכנסת הספרדים בראש השנה ובימי הסליחות הרגיש היטב שהתפילות והתחינות באו לשבר את הלב, להכניע את היצר ולשוב לפניו בתשובה. ובבית הכנסת ממול? שם תמצא שמחה מתרוננת אל על שזורה יחד עם קולו הערב של החזן, שפעמים שוחק ופעמים עצב. גדולה היא בעיניי היכולת לצאת ולטעום מזה ומזה שהרי כל אחת מהתפילות פועלת בנו במקומות שונים, מקומות אותם שכחנו במרוצת הימים.

שמחת הכפרה או חיתום הדין?

תחושות דומות יש שחשים גם לגביי יום הכיפורים הבא עלינו לטובה. כי באמת, ניתן לקחת את היום האדיר הזה לשני מחוזות אשר רחוקים זה מזה. כך, שבמקום אחד נרבה בסליחה ותחנונים ובמקום אחר נחוש את טהרת הכפרה, את השמחה לשוב אל שורשנו, אל עצמנו.

יש בי מזה וגם מזה

עתה, נדמה בעיניי שכל לחן וכל נוסח פועל את פעולתו בדרכו שלו. ברורה ומוכרת לי התשוקה לשוב אל נוסח בית אבא, אל אותה התפילה עליה גדלנו כאשר כל דבר אחר אשר יציעו לנו, לא ישווה ולא ידמה לאותה התפילה ואותו החזן. אבל נראה כי דווקא בעת הזו בה עם ישראל הולך ומתגבש לו בתוך שלל עדות ומנהגים זה הזמן לצבור אומץ וללכת לבקר באחד מבתי הכנסת הפחות מוכרים לנו. שהרי בסופו של דבר כל הדרכים הרי הולכות אל אותו הרקיע והדרכים הן אותן המסילות המעלות תפילתנו לפניו יתברך. זו ההזדמנות שלנו לקרב ולהתקרב בין הלבבות גם בשאר ימות החול.

תפילת הכלל ותפילת הפרט

כתב הגאון ר׳ שלמה יהודה רפופורט עליו השלום: "פיוטי הספרדים המה מליצים בין נפש האדם ויוצרה ופיוטי האשכנזים בין ישראל ואלקיו" (ביכורי העיתים ח'). אבל בעיקר התפילה אין חילוק בין מקום למקום. מחוץ לשינויים מועטים שאינם משנים צורת הברכות. אלא כל ישראל בכל מקומותיהם כולם כאחד מייחדים לבם לאל אחד בתפילת אחת. כמי שנמסרה לנו מרב עמרם גאון על פי מנהגי שתי הישיבות סורא ופומבדיתא שקיבלו מרבנן סבוראי, שקיבלו מהאמוראים, שקיבלו מהתנאים שקיבלו מאנשי כנסת הגדולה שהם תיקנו תפילות לישראל [ש"י עגנון, "ימים נוראים", חלק ראשון פרק 48].

כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן