ישיבת הר עציון ומכללת הרצוג עוסקים מזה שנים רבות בהוראת תנ"ך ברמה הגבוהה ביותר ובעומק הרב ביותר הן למורים, הן סטודנטים והן לכלל עם ישראל. הצוות המוכשר והמגוון של מוסדות אלו עושה זאת בשיעורים פרונטליים במסגרת מכללת הרצוג ושלוחותיה בכל רחבי הארץ ובמסגרת ישיבת הר עציון ובמסגרת סיורים בשטח המשלבים לימוד תנ"ך עם הגיאוגרפיה והארכיאולוגיה המקראית, וכמובן במסגרת של כתיבת מאמרים וספרים ושיעורים רבים ומגוונים, שרבים מהם מגיעים גם למדיה המתוקשבת, בעיקר במסגרת בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון בו יש גם שיעורים מוקלטים וגם שיעורים בכתב. הצוות הבכיר של מוסדות אלו מעורב בוועדות עליונות להוראת תנ"ך המתכננות וקובעות את תוכניות הלימודים בארץ, וצוות המוסדות הללו תופס מקום חשוב בכל שיח מרכזי המתנהל בבמות שונות בנושאי תנ"ך ובדרכי הוראתו והנחלתו. אחת מגולות הכותרת של מפעל לימוד התנ"ך ביוזמת מכללת הרצוג וישיבת הר עציון הוא שבוע העיון בתנ"ך המתקיים מידי קייץ במכללת הרצוג ומושך אליו אלפי לומדים מכל הגילאים מרחבי כל הארץ שבמשך חמישה ימים ועוד יום סיור שומעים מאות שיעורים ומשתתפים במיגוון סיורים לימודיים.
בד בבד עם המשיכה הגדולה ללמוד תנ"'ך במסגרת ישיבת הר עציון ומכללת הרצוג, שיטת הלימוד משכה כלפיה גם "אש" מצד אנשי תורה שביקרו בחריפות את אופן לימוד התנ"ך במכללת הרצוג. אחד משיאי המחלוקת היה בשנה שעברה לקראת ימי העיון של שנת תשע"ב, מחלוקת שהתלקחה לאור חשיפת התוכנית החדשה ללימוד תנ"ך ואתר האינטרנט שמדריך את המורים כיצד ללמד תוכנית זו - בה הייתה למכללת הרצוג ולצוותה חלק נכבד וחשוב.
מכללת הרצוג וישיבת הר עציון בחרו לקראת ימי העיון של קיץ תשע"ג ובאמצעות הקובץ שלפנינו להציג את עמדתם בהרחבה, ביסודיות ובבהירות ולהוכיח שמדיניותם ודרכם בהוראת התנ"ך מבוססות ומעוגנות היטב מבחינה תורנית והלכתית ואינן מהוות כל סטייה מדרכה של היהדות הנאמנה. קובץ זה שנקרא "היא שיחתי" הינו בעיקרו ליקוט ממאמרים או פרקים בספרים שנכתבו ע"י חלק מרבני הישיבה ומורי המכללה - מאמרים וקטעים שנערכו ע"י הרב יהושע רייס ראש החוג לתנ"ך במכללה.
מכיוון שרוב הספר הינו ליקוט מדברים שנתפרסמו בעבר, ומכיוון שהעניין כבר נדון ונדוש עד דק מעל במות שונות, הרי שמי שעקב אחרי המחלוקת הזו בעבר לא יימצא בקובץ חידושים רבים. ומכיוון שמדובר בליקוט ממאמרים של כמה כותבים יש בקובץ הרבה כפילויות וחבל שהדברים לא טופלו במסגרת עריכת הקובץ.
יש גם להניח שרבים יתמהו על הצורך בקובץ כזה לבסס ולהוכיח דברים פשוטים, מובנים וברורים, שאדם המצוי בלימוד תנ"ך ומפרשיו מכיר אותם וחי אותם וממילא גם מתקשה להבין את הדעות החולקות והתוקפות גישה זו של לימוד תנ"ך, אך העובדה שרבנים חשובים ומרכזיים תוקפים את שיטת מכללת הרצוג וישיבת הר עציון והמציאות שלרבנים אלו יש גם תלמידים מקשיבים רבים הנוקטים בדרכם ובעמדתם - מחייבת התייחסות רצינית כפי שאכן עושה זאת הקובץ שלפנינו, וזאת על מנת שהרוצה באמת לבחון אם יש ממש בדברי התוקפים והחולקים יוכל לעשות זאת באמצעות עיון ולימוד קובץ זה.
ואולי החידוש שבקובץ זה הוא שכחלק מהפתיחות המאפיינת את ישיבת הר עציון ואת מכללת הרצוג וחלק מהצניעות והענווה שלהם הרי שבד בבד עם ביסוס ועיגון גישתם בלימוד התנ"ך והוראתו, רוב הכותבים מדגישים שאין הם שוללים גישות אחרות וחולקות שתורמות אף הן תרומה משמעותית וחשובה ללימוד התנ"ך, והם מסכימים שהם מפרים ומשכללים את לימוד התנ"ך ומאפשרים לציבור רחב יותר להתקרב ללימוד התנ"ך ולזכות להשפעתו הברוכה, שהרי חלק מהציבור מעדיף ללמוד תורה בדרך שונה ובגישה אחרת.
על גישה דומה אומרת הגמרא במסכת עירובין דף יג עמוד ב: "מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".
במאמר הפותח מציב ראש ישיבת הר עציון הרב אהרון ליכטנשטיין את שתי העמדות החולקות זו מול זו ובוחן את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות. הרא"ל מצביע על העובדה שככל שנרומם את אישי התנ"ך למעלת מלאכי עליון נוכל פחות לראות בהן דמויות לחיקוי וכמי שנותנים לנו דוגמה אישית כיצד להתמודד עם חולשות האדם, יצריו, חטאיו ונפילותיו. הרא"ל מראה כיצד חז"ל עצמם לא נמנעו מלהציג את החולשות האנושיות גם במעשיהם והתנהגותם של גדולי התורה, ואפילו במקום שהדבר איננו מתבקש מבחינת פשטי המקראות. כדוגמה הוא מביא את דברי גדולי האמוראים שלא נמנעו מלפרש פסוק תמים כמו "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" שכוונת יוסף הייתה להענות לפיתוייה של אשת פוטיפר ורק ברגע האחרון הוא חזר בו ונמנע מלעשות את מה שתכנן. יש לציין שבמאמר נוסף שבקובץ זה - מאמרו של הרב יעקב מדן - שלקוח מפרק המבוא של ספרו על דוד ובת שבע מובאים עוד חמש דוגמאות דומות שבהן חז"ל הצביעו על חטאים וחולשות של גדולי המקרא במקומות שהדברים כלל לא היו נצרכים.
ואע"פ שהרא"ל מצביע על יתרונות השיטה שמלמדת את התנ"ך בגובה העיניים הוא מודע לכך שרבים וטובים חולקים על גישה זו וסוברים שלימוד התנ"ך צריך להיות שונה, וכדוגמה לכך הוא מביא את הגר"א קוטלר שדחה בחריפות כל ניסיון לפרש את מעשי האבות והאמהות על בסיס חולשות אנושיות טבעיות המוכרות גם לנו, ולדעתו גישה כזו הינה כפירה.
עם זאת הגר"א ליכטנשטיין מסיק שאין להניח שהגר"א קוטלר סבר ח"ו שדברי הרמב"ן בכמה מקומות בפרושו לתורה הינם כפירה, שהרי הרמב"ן ואחרים שהלכו בדרכו פרשו פרשיות רבות על בסיס הבנת החולשה האנושית שהייתה קיימת גם אצל האבות והאמהות, ולכן יש לומר שהגר"א קוטלר רואה לנכון להדגיש מבחינה חינוכית נקודה זו של ההבחנה הגדולה שבינינו ובין האבות והאמהות אך גם הוא לא שולל את הלגיטימיות לפרש בכיוון הרמב"ן במקרים מסויימים, ושלדעת הרא"ל יש בה יתרונות חינוכיים רבים לא פחות.
הגר"א ליכטנשטיין קובל על כך שדווקא חלק מעולם הישיבות המודע היטב למחלוקות ולדעות שונות ויודע לנמק ולהסביר את שורשי המחלוקות בעולם ההלכה והתלמוד איננו סובלן מספיק להבין את הלגיטימיות ואת היתרון של גישות שונות בעולם לימוד התנ"ך ולהכיר ביתרונותיה של כל גישה. בכיוון זה הולכים גם כותבים נוספים בקובץ שמצד אחד מבססים ומעגנים את שיטתם בלימוד התנ"ך, אך יחד עם זאת לא שוללים ואף מכבדים את החולקים עליהם הדוגלים בגישה שונה.
הרב יעקב מדן מוכיח בחן, בחכמה ובמקוריות רבה את התוקפים את מלמדי התנ"ך במכללת הרצוג על סמך ציטוטים חלקיים ועל סמך מובאות שוליות מבלי להתייחס לתמונה במלואה - כיצד אותם מלמדי תנ"ך מרבים אהבת תורה ומרבים לימוד תנ"ך ומנחילים יראת שמיים בקרב הלומדים אצלם. הוא עושה זאת בעזרת ציטוטים שניתן היה להביא מגדולי עולם, שעל פי אותה גישה היינו יכולים להחרים ולפסול את ספריהם ואת תורתם ולהתבטא כנגדם בחריפות כפי שתקפו את צוות מכללת הרצוג וישיבת הר עציון, ואנו לא מעלים על דעתנו לנהוג כך מכיוון שאנו מודעים לכלל פעולתם החיובית. דוגמה אחת מתוך דבריו היא ציטוט שהוא מביא מתוך שיעור של הרב צבי יהודה זצ"ל כפי שמופיע בשיחות הרב צבי יהודה בעריכת הרב שלמה אבינר! "לא היה לחזקיהו עוז וכח לשיר שירה אמיתית כמו 'אז ישיר משה' וכמו שירת דוד הכלל ישראלית מפני קטנות אגואיסטית".
מאמר נוסף המובא בקובץ הינו תרגום מאנגלית של הרצאה שנשא הרא"ל בצעירותו בקולג' לנשים של YO - הרצאה העוסקת בשימוש בכלים ספרותיים ובמתודות ניתוח ספרותיות בלימוד המקרא. הרוצה להתרשם מייחודו, עושר גדלותו, היקף השכלתו הכללית, עדינות מידותיו והשילוב המרתק בין פתיחות לכל מרחבי הידע הכללי ובין יראת השמים והמחויבות המוחלטת לעולם התורה וקיום המצוות של הרב ליכטנשטיין, ולהבין את הרקע לכך שהוא הוכר כאחד מגדולי התורה וההגות של ימינו מוזמן לקרוא מאמר קצר ומרתק זה בו עושה הרב ליכטנשטיין שימוש מדהים בשליטתו בגדולי הספרות והפילוסופיה וההוגים החשובים בכל התחומים כמו גם בשליטתו בכל מרחבי התורה להבהרת רעיונות תורניים וחינוכיים.
הרב שוקי רייס ראש החוג לתנ"ך במכללת הרצוג סוקר במאמר ארוך ומעניין את התפתחות לימוד התנ"ך במהלך ההיסטוריה ואת התנופה שחלה בלימוד המקרא מאז ראשית הציונות וסוקר את השפעה שהייתה ללימוד התנ"ך למלחמת ששת הימים ואת תרומתה הגדולה של ישיבת הר עציון ומכללת הרצוג להתפתחות לימוד התנ"ך ואת הגורמים לכך והמעצבים את ייחודו של לימוד התנ"ך המאפיין היום את מכללת הרצוג.
העמדה של מכללת הרצוג בכל הנוגע ללימוד התנ"ך מנוסחת בדרכים מגוונות ע"י כל הכותבים ונראה לי שניסח אותה בבהירות ובחדות הרב משה ליכטנשטיין בדבריו הלקוחים מספרו ציר וצאן:
הטענה שיראת שמים מכתיבה תפיסה על-אנושית של הדמויות המקראיות ומחייבת למנוע מהן כל חטא או טעות היא טענה שלא ניתן להצדיקה, כל עוד הלומד שומר על הכבוד הראוי לשיעור קומתם של גדולי האומה וצדיקי התנ"ך. אכן, הבא ללמוד תנ"ך ללא הכרה בגדלותן של דמויות כמו אברהם, יצחק ויעקב, או המתלבט בדבר צדקתם של משה, אהרן ודוד מתוך שלילת מסורת התנ"ך וחז"ל בדבר גדלותם הבסיסית, מקצץ בנטיעות. כל לומד שיראתו קודמת לחכמתו מכיר בגדלותם של האנשים הללו ולומד את הכתובים לאור הנחת יסוד זו. ברם, ההכרה בצדקתם של האבות אינה סותרת בהכרח את ההכרה באנושיותם, וההכרה באנושיותם אינה גורמת בהכרח לקריאה קלת דעת ונעדרת כבוד של התנ"ך או מפחיתה מההערכה שאנו רוחשים לאישים גדולים אלו. קריאה בספר בראשית הבוחנת את חיי האבות דרך פריזמת הניסיון האנושי שלנו, אינה מזלזלת בצדקתם של האבות והאמהות או ביראת השמים שלהם; אדרבא, היא מדגישה את הישגיהם. אם אברהם אבינו הגיע אל הפסגות הרוחניות שאליהן העפיל מנקודת מוצא של אנושיות הדומה לזו של האדם המצוי, ואם יחסיו עם הקב"ה באו לידי ביטוי הדומה ליחסים של אדם עם זולתו כפי שאנו מכירים אותם, כשהוא מתמודד עם קשיים וחשוף לחולשה האנושית באשר היא, הדבר רק מעצים את גדלותו והופך את הישגו למרשים ולמדהים יותר. גם אם האבות או האמהות מגלים חולשה או טועים, כפי שהרמב"ן ופרשנים אחרים קובעים מדי פעם, הרי שיש בכך כדי להאיר את המצב האנושי ואת המורכבות של החיים, אך אין הדבר פוגע בגדלותם הבסיסית של האבות והאמהות.
כתבנו למעלה שרוב הכותבים מדגישים שאין הם שוללים גישות אחרות וחולקות שתורמות אף הן תרומה משמעותית וחשובה ללימוד התנ"ך. יוצא דופן בנושא זה הוא הרב יואל בן נון שאינו מוכן להבין או לקבל את העמדות האחרות והוא רואה בהן עיוות של התורה ואף מכנה אותן כגישות נוצריות או בודהיסטיות... הרב יואל מציג בביטחון רב עמדה ברורה כיצד יש ללמוד תנ"ך וכיצד יש לפרשו עם דוגמאות פרשניות מפרקים ועניינים שונים, ונדמה לי שעל פי העיקרון של קביעת ההלכה כבית הלל גם דבריו שלו היו נשמעים, מתקבלים ומשכנעים הרבה יותר לו הוא היה מציג את הדברים ביתר צניעות וענווה ולא מתוך ביטחון עצמי מוחלט בצדקת דרכו, הבנתו ופרשנותו. גם ההתבטאות שמבססת את הביטחון העצמי באמיתת פרשנותו על העובדה שהוא בניגוד לאחרים לא גדל בגטו ובגולה אלא במרחבי החופש היושר והאומץ של תורת ארץ ישראל - צורמת מאוד ומזכירה ימים שחורים של ראשית ימי המדינה של ההתנשאות הצברית על פליטי שואת אירופה ועל העולים משם. קשה לי מאוד לקבל שהרמב"ן למשל, שחי וכתב את רוב פרושו לתורה בספרד לא יכול היה להגיע לפרשנות ארץ ישראלית ברמת הרב יואל רק בגלל שהוא לא גדל במרחבי החופש היושב והאומץ של תורת ארץ ישראל. מכיוון שמדובר בתקציר ממאמר מקיף שטרם ראה אור אני תקווה שהרב יואל ינסח בסופו של דבר את דבריו באופן מעודן ומתון יותר.
כסיכום ניתן לומר, שיש מקום רב לפרושים מחודשים ולניסיונות בני זמנינו לפרש את פשוטו של מקרא ולנצל לשם כך את הידיעות הרבות שיש לנו כיום על התקופה המקראית ואת הידע שיש לנו בכלי המחקר הספרותי, ואת הכרתנו את השפה העברית טוב יותר מאשר הכירו אותה בעבר, אך יחד עם זה דרושה מידה רבה מאוד של צניעות ונדרשת ענווה גדולה בבואנו לפרש את התורה, וגם אם אנו בטוחים שאנו אלו המכוונים לפשוטם של המקראות עלינו לדעת שיש גם פשטות אחרים שיש להם יתרונות על פני הפשטות הנראים לנו וייתכן ובעתיד יתחדשו פשטות נוספים. ותמיד תמיד צריך להכיר בכך שהקריאה שלנו בתורה ובנביאים וכתובים היא קריאה שמדברת אלינו ואנו שומעים באמצעותה את דבר ה' המדבר ופונה אלינו, אך עלינו להכיר ולדעת שיש אחרים שישמעו דברים אחרים והקב"ה מדבר אליהם באמצעות אותם טקסטים באופן המתאים להם והנוגע בשורש נשמתם.
יש לקוות שאכן הקובץ ישיג את מטרתו להראות ששבעים פנים לתורה וגישת מכללת הרצוג וישיבת הר עציון יש לה בית אב ובסיס איתן והיא מרבה אהבת תורה ויראת שמים ומקרבת לתורה ומרבה את לימודה לא פחות מאשר גישות אחרות שבהחלט ייתכן והן מתאימות יותר לחלק מהציבור ומקרבות אותו לאהבת תורה וליראת שמים לא פחות, אך מצד שני הן לא מתאימות ולא מקרבות לתורה חלק אחר של הציבור שזקוק לגישות אחרות, ולכן דעבד כמאן עבד ודעבד כמאן עבד, ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמיים.
או כפי שכתב הדגל מחנה אפרים - נכדו של הבעש"ט ותלמידו של המגיד ממזריטש - בסוף ספר שמות לגבי סודות מעשה המשכן וכליו: "...כל איש ישראל מחויב להתבונן ולחפש ולהתפלל להקב"ה שיאיר עיניו מעט בזה הענין לפי שורשו..., לכן חירות על הלוחות לכל בר ישראל לחדש בתורה ובלבד שיכוון לבו לשמים ואם יכשר יכשר ויאיר עינינו בתורתו".
"היא שיחתי" - על דרך לימוד התנ"ך עורך: הרב יהושע רייס. עורך אחראי הרב ראובן ציגלר - 264 עמודים - הוצאת ישיבת הר עציון, מכללת הרצוג וספרי מגיד ירושלים