ראש ראשי חודשים

בתקופה הבתר-תלמודית בארץ ישראל זכה ראש חודש ניסן למעמד מיוחד בהשוואה לשאר ראשי החודשים, למעט כמובן ראש השנה. כך ראש חודש ניסן בא להיקרא "ראש ראשי חודשים" בהתאם לנאמר: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". בערבית הוא כונה "ראש החודש הגדול". פרופ' עזרא פליישר (1928-2006) הקדיש מחקרים שונים לייחודו ההיסטורי של מועד זה.

יום זה נחוג בפאר וחשיבותו באה לידי ביטוי בליטורגיה היהודית. כך נהגו לומר בבית הכנסת בליל ראש חודש ניסן לאחר תפילת ערבית סדר תפילה מיוחד שכלל אמירות שונות ופיוטים ובמרכזו קידוש מפואר על הכוס. עדות יחידאית בדבר קיום סדר תפילה מיוחד בראש חודש ניסן עדיין בראשית המאה העשרים ידועה לנו מיהודי קהיר.

כן יש לציין שיש בידינו קטעי פיוט המקלסים את החודשים. סדרה אחת כזו מהמאה השמינית ידועה כ"קידוש ירחים דרבי פנחס". הפיוט שנאמר בראש חודש ניסן נחתם בנוסח "מקדש ישראל וראש ראשי חדשים", ויש בידינו עדות שחתמו בנוסח זה בתפילת מוסף. הביטוי "ראש ראשי חדשים" מוכר גם ממקורות נוספים.

לצד דברינו אלה, חיוני לציין כי ראש חודש ניסן זכה במקרא עצמו לכמה אזכורים, ומאורעות אחדים התרחשו בו. מועד זה הוא בין היתר יום הקמת המשכן. כמו כן, לפי מקורות אחדים חל יום פטירתה של מרים הנביאה בזמן זה, כי אם גם המועד של העשירי בניסן מוזכר במקורות שונים כיום הסתלקותה.

בחלוף הזמן איבד ראש חודש ניסן ברובו את מעמד הבכורה שהיה שמור לו, ואף נוסח חותם הברכה המיוחד נשתקע וחדלו לאומרו. יתרה מזו, נדמה שחל אפילו פיחות של ממש במעמדו ובמדרגתו בהשוואה ליתר ראשי החודשים בשל ההכנות המרובות לקראת הפסח הממשמש ובא. כך הוא איבד כמעט כליל את ההילה המיוחדת שאפפה אותו לפנים.

בהקשר זה מעניין להזכיר את דברי רבי יצחק מולכו, מחכמי שאלוניקי במאה השמונה עשרה, שהתריע בחיבורו "אורחות יושר" כנגד מנהג אשר כינה "מנהג גרוע" שנהג בקרב הנשים במקומו. הנשים נמנעו מלעשות מלאכה בראשי חודשים, פרט לראש חודש ניסן. לדבריו, ראוי היה לכבד יום זה, שהוא ראשון לחודשים, יותר משאר ראשי החודשים. הוא הציע כעמדת מיצוע שלמצער יימנעו מעריכת מלאכות כבדות ביום זה ויתעסקו במלאכות קלות.

חודש ניסן הוא לדעת רבי אליעזר במכילתא דרבי ישמעאל ובמכילתא דרשב"י החודש שבו נגאלו ישראל והחודש שבו עתידים להיגאל. לפי הנאמר במסכת סופרים באחד בניסן הוקם המשכן, ובאורח דומה "עתיד המקדש להבנות בניסן" (כא, א). לדעת ה"בני יששכר" חודש ניסן שבו עתידים ישראל להיגאל, הוא אף המועד הממשי שבו עתידה הנבואה להתחדש ולשרות על כל ישראל.

עם שיבת עם ישראל לארצו, ראוי לנו, בני דור אתחלתא דגאולה, לפעול להשבת מעמדו המיוחד של ראש חודש ניסן על כנו ולהרמת קרנו כבעבר. ראוי מועד זה לרענון ולהתחדשות ולשדרוג צביונו.

אחד הטעמים שמוסר הרב רפאל אהרן ן' שמעון בספרו "נהר מצרים" בדבר קיום סדר התפילה במצרים הוא חיזוק האמונה בגאולה העתידה. והנה, ראוי אף אנו שעיקר עניינו של ציון ראש חודש ניסן יתמקד ברעיון הגאולה העתידה ובלימוד נושא זה, מתוקף העובדה שיום זה מכיל בקרבו את תמצית מהות החודש.

יצוין כי במאמרי "הילולה דְּמִרְיָם הנביאה" עמדתי על הצורך לקבוע סדר לימוד לכבודה ולעילוי נשמתה של מרים בראש חודש ניסן. סברתי כי ראוי יותר לקבוע את סדר הלימוד בזמן זה על פני העשירי בחודש, בין היתר מחמת חלותו ביום המיוחד של "ראש ראשי חודשים".

בהתקרב ראש חודש ניסן השנה, מן הראוי למצער שנייחד את דעתנו ורעיוננו למיוחדותו של ראש חודש ניסן, חודש הטומן בחובו את שורש כל הגאולות לכלל ולפרט. ברבות הזמן יש לקוות כי תוחזר עטרה ליושנה וכי מועד זה ישוב לעטות את בגדי תפארתו הראשונים.