סגור

וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם: על ההצטרפות הקבועה בברית

"וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם" הביטוי חזק ומטלטל, ריבונו של עולם מהלך בתוך בני האדם. ההתהלכות היא אידיאה מכוונת, אפשר לחתור אליה אך היא עדיין לא התממשה. היא משנה מן היסוד את האדם, את כדורי דמו

משה מאיר
כד באייר התשפא
,
06 במאי, 2021 21:53
השבת

השבתצילום: shutterstock

בשיאה של הברכה המופיעה בפרשתנו, מופיע הדיבר:

וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. [ויקרא כ"ו י"ב]

הביטוי חזק ומטלטל, ריבונו של עולם מהלך בתוך בני האדם. חכמים העצימו את הביטוי:

משלו משל, למה הדבר דומה? למלך שבא אצל אריסו, והיה האריס ההוא מיטמר [מתחבא] מלפניו. והמלך אמר לאריס: מה לך שאתה מיטמר מלפני? הריני כיוצא בך.

כך עתיד המקום לטייל בין הצדיקים, והצדיקים מזדעזעין מלפניו. והמקום אומר להם לצדיקים: מה לכם שאתם מזדעזעים מלפני? הריני כיוצא בכם. [ילקוט שמעוני, בחוקותי כ"ו].

האגדה מבליטה, כי תנאי הכרחי ל'והתהלכתי בתוככם', הוא 'הריני כיוצא בכם'. חייב להיות מכנה משותף אונטולוגי בין ריבונו של עולם ובין האדם, כדי שהצטרפות כזאת תהיה בגבולות האפשר. רש"י כותב על הביטוי:

אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, ולא תהיו מזדעזעים ממני. יכול לא תיראו ממני? תלמוד לומר והייתי לכם לאלהים.

רש"י מעביר את זירת ההתרחשות של ההתהלכות ביחד לגן עדן, ומזכיר לנו את התיאור בפתיחת ספר בראשית:

וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם... [בראשית ג' ח']

הרמב"ן, מחדד את החיבור בין התרחשות ההתהלכות ובין גן עדן:

ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן, לא הרבים ולא היחידים מהם, שלא עלתה זכותם לכך... ועל כן תמצא לרבותינו ז"ל שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבוא... 'עתיד הקדוש ברוך הוא לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא', כי לא נתקיים, אבל יתקיים עמנו בזמן השלמות.

ההתהלכות היא אידיאה מכוונת, אפשר לחתור אליה אך היא עדיין לא התממשה.

הפילוסוף הרמן כהן, העמיד את החידוש הגדול של מקורות היהדות על מושג 'ההצטרפות'. המושג מבנה את הקשר בין ריבונו של עולם ובין האדם - וכן את הקשר בין אדם לאדם - על תבנית בעלת שני קטבים. לא שני מושגים ויחס ביניהם, אלא מושג אחד בעל שני קטבים. המשמעות הרדיקלית של ההבניה הזאת היא הטענה, כי ריבונו של עולם המקראי קיים רק בהצטרפות בינו ובין האדם. אין בכתבי הקודש - בניגוד לכתבים אחרים - התייחסות לאלוהים כפי שהוא לעצמו. זאת ההשראה, לחיבור העמוק האפשרי בין אדם לאדם, 'הצטרפות' בה אין לאחד קיום ללא השני.

תלמידו - חברו של הרמן כהן, פרנץ רוזנצווייג, המשיך את הקו הזה. הוא הורה כי הביטוי הצלול להצטרפות בכתבי הקודש, מופיע במגילת שיר השירים. הלב של שיר השירים על פי רוזנצווייג הוא הפסוק:

שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. [שיר השירים ח' ו']

על הפסוק הזה כותב רוזנצווייג בספרו 'כוכב הגאולה':

בכל השיר הזה... זה הפסוק היחיד שאינו דבור [לא חלק מדו שיח] אלא אמור בלבד [היגד], הרגע האובייקטיבי היחיד, ההנמקה היחידה... המוות הוא אחרית, השלמה לבריאה -  והאהבה עזה כמותו... המוות המכניע כול ושאול המחזיקה בקנאה במתיה מתמוטטים בפני קשי עוז קנאתה. ברשפי אש ושלהבת יה היא מפשירה קרת המוות של העבר הנתון הקפוא. בניצחון זה של הנפש החיה אהובת האלוהים על התמותה נאמר כל מה שניתן עוד לומר עליה אמירה אובייקטיבית, היינו דבר לא עליה עצמה אלא רק על יחסה אל עולם הבריאה.  [עמ' 233 בתרגום העברי].

המוות הוא סוף העולם מבחינת היחיד המת, זאת עוצמה - עזות - אדירה. עוצמת האהבה שקולה לעוצמה הזאת, אבל היא פועלת לא בכיוון של המוות אל בכיוון של החיים. היא מפשירה את הקיפאון, ו... חיים גורי, משורר אהבה גדול ביטא את הדבר:

שניים 
שֶׁאֵין אֲנִי אֶחָד יוֹתֵר,
שֶׁשְּׁנַיִם אָנֹכִי,
שֶׁבְּלֵילוֹת לְאוֹר בּוֹעֵר
מִצְחֵךְ תּוֹמֵךְ מִצְחִי,
שֶׁכַּף יְדֵי שְׁקַעֲרוּרִית
לְלָחֶם וְלַבְּכִי.
 
שֶׁאֵין אֲנִי רוֹדֵף אַחַר הַהֲבָלִים,
שֶׁמְּלַבֶּה אֲנִי פְּתִילָה אַחַת שֶׁלִּי,
עֵת מְכַסֶּה אֶת שְׁתֵּי עֵינִי
שֵׂעָר כְּמַפָּלִים.
 
שֶׁאֵין זֶה שׁוּב מְלוֹן  אוֹרְחִים
לָאֵשׁ וְלַחַמִּים,
שֶׁאֵין זֶה לֶחֶם הַסְּתָרִים
כִּי לֶחֶם הַתָּמִיד.
בְּעַקְשָׁנוּת הַמְּשַׁנָּה
אֶת כַּדּוּרֵי דָּמִי.

זה אחד משירי האהבה היחידים שאני מכיר, המקדש את המחויבות, את ההצטרפות הקבועה בברית, בחיי היום יום. השיר פותח ביצירה החדשה, הפיכת האחד לשניים. הפוך - לכאורה - לאשר מעיד עליו ספר בראשית: 'עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד' [בראשית ב' כ"ד]. למעשה, אלה שני צדדים של מטבע אחד: השניים הופכים לאחד, האחד הופך לשניים. זאת יצירה חדשה, ביקוע אטום הקיום, והעוצמה הקיומית שלה שקולה בעוצמתה למוות. היא משנה מן היסוד את האדם, את כדורי דמו. זאת התשתית המטלטלת, להתרחשות הפרוזאית - ההתהלכות יחד של השניים שהפכו ליחידה אחת מצטרפת.

07.05.2021

1. בשביל שאלוהים יתהלך ביננו צריך לקיים את ראשית המשוואה - "צלם" (משה אהרון )

בס"ד.
בשביל שנזכה ונהייה ל"עם"
צריך שהאלוהים יתהלך ביננו
כ"דבק" של מישוואה
וזה יקרה רק אם כולנו
נציב ונקיים את הרישא למשוואה
של "צלם אלוהים"
דהיינו כולנו נשמש כצלם אלוהים .
תשקיך נאמן של האלוהים
הנה כי כן על מנת שנזכה סוף סוף
לתוחלת הנכספת היותנו עם אחד
אל מול אלוהים אחד.
צריך שנקיים את המסד
את חוקת החוקות
היות האדם צלם אלוהים
כאמור תשקיף נאמן ככל האפשר
לאלוהים עצמו.
מה הוא רחום......
משה אהרון

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

דרך חברון צילום: Nati Shohat/Flash90

ניסיון לינץ' בירושלים | ח' הותקף באכזריות: "חבורת ערבים תקפה אותי ושוחררה"

קרא עוד