(כג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: (כד) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב: (כה) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב: (פרק כה)
בציווי על עשיית השולחן נזכר בפסוק כד "זֵר זָהָב" הנעשה סביב השולחן, ושוב בפסוק כה נזכר "זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ"; האם מדובר על אותו זר או שמא שני זרים היו לו לשולחן?
רש"י בביאורו לפסוק כה כותב:
"ועשית זר זהב למסגרתו – הוא זר האמור למעלה, ופירש לך כאן שעל המסגרת היתה".
פסוק כד מודיע באופן כללי על קיומו של זר סביב השולחן, ופסוק כה מפרט את מיקומו של הזר על מסגרת השולחן. כך כתב גם ראב"ע: "ועשית זר זהב – עתה פירש, כי הזר שהזכיר בתחלה, יהיה סביב המסגרת". נמצא לדעת רש"י וראב"ע שלשולחן היה זר אחד בלבד.
אולם יש פרשנים, כמו הרלב"ג ור"י אברבנאל, שהבינו שלשולחן היו שני זרים, האחד נזכר בפסוק כד והשני נזכר בפסוק כה. האחד סביב פני השולחן והשני סביב המסגרת. החזקוני אף הוא סבר כך ואף הוכיח כן מתיאור עשיית השולחן בפרשת ויקהל (לז, יא-יב), שגם שם מופיע הזר פעמיים: "וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב. וַיַּעַשׂ לוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וַיַּעַשׂ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב". משמע שהיו שני זרים.
הזר של השולחן הוא סמל מלכות; כך כתב רש"י (על פי יומא עב ע"ב):
"זר זהב - סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים שלחן מלכים".
השולחן מסמל "עושר וגדולה", והזר "סימן לכתר מלכות".
ולפי הסוברים ששני זרים היו לשולחן, מה מסמל כל אחד מהזרים?
לכך התייחס ר"ע ספורנו, שאף הוא סבר ששני זרים היו לשולחן, והוא גם קיבל את הקישור של הזר של השולחן לכתר מלכות; כך כתב:
"ובהיות זר השלחן מורה על כתר מלכות, כדבריהם ז"ל, וענין המלך בהנהגת המדינה הוא על ב' פנים: האחד, בענין המשפט וזולתו מסדרי המדינה, והשני להגין על המדינה מכל צר ואויב, כאמרו ושפטנו מלכנו וגו' ונלחם את מלחמותנו (ש"א ח, כ). הושמו בשלחן שני כתרים, אחד מהם לשלחן עצמו, המורה על פרנסת המדינה וסדור עניניה, והשני למסגרת, המורה היות סוגר בעדה מכל מזיק והשבית אויב ומתנקם".
שני זריו של השולחן מסמלים שני תפקידים של המלך בהנהגת המדינה: תפקיד אחד בענייני פנים, ותפקיד שני בענייני חוץ. המלך צריך לדאוג לסדרים הפנימיים של מדינתו, למשפט ולפרנסת המדינה וסדור עניניה, כלומר לכל ההתנהלות החברתית והכלכלית של המדינה. בנוסף לזה צריך המלך לדאוג גם לבטחון תושבי המדינה מכל צר ואויב. שני תפקידים אלו הוזכרו בדרישת העם משמואל למנות להם מלך: "וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ". משפט כלפי פנים, ומלחמה כלפי חוץ.
שני תפקידים אלו מסומלים בשני הזרים ובמיקום שלהם. זר אחד עשוי לשלחן עצמו, ומורה על ענייני פרנסת המדינה (על השולחן היה לחם הפנים), וזר שני הוא למסגרת השולחן "המורה היות סוגר בעדה מכל מזיק והשבית אויב ומתנקם". זר כלכלי וזר בטחוני.
ר"ע ספורנו פיתח אפוא את רעיון המלכות המסומל בזר השולחן, והתאים אותו לדעה ששני זרים היו לשולחן, ולימדנו על שני תפקידיו המרכזיים של מנהיג המדינה.