דמיינו את עצמכם מגיעים לפגישה במשרד לא מוכר. יש לכם כמה דקות להמתין לאדם שעימו אתם נפגשים, ולכן ברגעים הראשונים העיניים שלכם, תרצו או לא תרצו, סוקרות את המשרדים. בוחנות את מערכות הישיבה, השטיח, ווילונות, פינת קפה וכל דבר ויזואלי.
באופן אינטואיטיבי, אתם מנסים להקיש מהחפצים שאתם רואים - את ערכי החברה. האם יש שם מסך ענק? ספרייה? שולחן באולינג? מה זה אומר על האנשים, ומה זה אומר על ההנהלה? ככל הנראה, המידע שתצליחו לשאוב יהיה מועט מאוד. קשה באמת להבין מהם הערכים העליונים של ההנהלה. אם רווחת העובדים חשובה להם, אולי חווית הלקוח, אולי מכירות ואולי שירותיות.
פרשת השבוע פרשת תרומה
ככה בדיוק מרגיש עובד חדש שהגיע לעבוד אצלכם. אם לא תגידו בצורה ברורה, תמסגרו ותתלו במשרד את שלושת משפטי המחץ של הערכים שמנחים אתכם - הם פשוט לא ידעו זאת. זה לא חייב להיות ויזואלי או טכני. אבל זה צריך להיות ברור, נוכח, מוזכר בשיחות. ממש על השולחן, ולא מתחתיו, לא לידו, והכי גרוע "מובן מאליו".
את המסר הזה מעביר לנו רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש. הוא מתייחס למבנה המשכן, שבנוי בצורה של שכבות: החצר, בפנים העזרה, לאחר מכן פנים המשכן, לבסוף קודש הקודשים, ובתוכו, בתוך ארון הקודש עשוי זהב ועץ, תחת לכפורת, נמצאים לוחות הברית. ערכי היסוד של העם. התשתית הערכית שעליה מבוסס חזונה של האומה.
פרשת השבוע פרשת תרומה
כאשר הערכים נוכחים במרכז, מובלטים, החברה כולה פועלת למענם. בעידן שבו חלק עובדים מהמשרד וחלק מהבית יש ערך מאוד גדול "לעוגן" של הערכים שהוא המצפן של החברה. הרעיון הוא לא רק העובדה שזה קיים אלא מה הרצון של העובדים ליישם אותו, עד כמה הם היו מעורבים בכתיבה והיו שותפים לתהליך ואיך כל מה שמפתחים ופועלים לפיו מבוסס על ערכי הליבה.
שכנתי בתוכה- שאנשים יתייחסו לזה כי באמת רוצים, לא כי חייבים, רק אז לא יהיה צורך לחזור ולהדגיש את החשיבות כי זה יהיה כבר תהליך טבעי שהתפתח לאמון ואמונה. כמנהלים, יש עלינו אחריות לא רק לנסח ולהוביל את הערכים, אלא להעניק להם את המיקום המרכזי בתוך חיי החברה. שהעובדים יהיו פועלים בקביעתם, מודעים להם ויפעלו על פיהם.
כך נרוויח לא רק חברה יעילה, אלא גם חברה ערכית.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול".