(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן: (ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת: (ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי: (ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי: (פרק כח)
כתוב בגמרא במסכת זבחים פח ע"ב:
"אמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דם... מכנסים מכפרת על גילוי עריות... מצנפת מכפרת על גסי הרוח... אבנט מכפר על הרהור הלב... חושן מכפר על הדינין... אפוד מכפר על עבודת כוכבים... מעיל מכפר על לשון הרע... וציץ מכפר על עזות פנים... "
על פי רש"י שם, הדיון הוא בנוגע לסמיכות בין תורת הקרבנות שבפרשת צו לפרשת המילואים שם שכוללת את הלבשת בגדי הכהונה לאהרן ולבניו. הסמיכות מלמדת שכשם שקרבנות מכפרים כך גם בגדי הכהונה מכפרים. אמנם, שואל רבי יצחק עראמה בעל העקדה, בעוד שכפרת הקרבנות מובנת, פשר כפרת בגדי הכהונה אינו מובן, הרי הבגדים לא נעשו לשם כפרה אלא לכבוד ולתפארת!
עונה בעל העקדה (שער נא):
"כמו שהשתדלות בעניני הקרבנות ותועלותיהם יועיל מאד לאנשים אפילו בשעה שאין לנו מזבח ולא קרבן כמו שאמרנו, וזה אם לכפר על החטאים ואם להרחיק האנשים מהחטא, כן הוא בעצמו ענין בגדי כהונה שהלומד בתורתן ומעיין בתכונתם ותכליתן יועיל לו בכל עת וזמן להסיר הבגדים הצואים מעליו ולהלבישו מחלצות טהורות ונקיות. והנה אין לך כפרה וקינוח גדול מזה".
יש חשיבות רבה לענייני הקרבנות לא רק בזמן שבית המקדש קיים אלא גם בזמן הזה. לימוד הנושאים הללו מכפר על החטאים ומועיל להרחיק את האנשים מהחטא. כך גם בנוגע לבגדי הכהונה, "הלומד בתורתן ומעיין בתכונתם ותכליתן יועיל לו בכל עת וזמן להסיר הבגדים הצואים מעליו ולהלבישו מחלצות טהורות ונקיות". הסרת הבגדים הצואים והלבשת מחלצות הוא דימוי על פי נבואתו של זכריה הנביא (זכריה ג, א-ד): "וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה'... וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת". הסרת הבגדים הצואים היא העברת העוון מעליו, ובלשונו של בעל העקדה (בקטע קודם): "הסרת החטאים והמדות הפחותות וחסרונם". על פי זה, בגדי המחלצות הם המצוות והמידות הטובות שיש "להתלבש" בהן. זוהי הכפרה הגדולה ביותר שיכולה להיות, שיפור המעשים והמידות, ובאופן הזה בגדי הכהונה מכפרים.
בהמשך, בעל העקדה מפרט את הקשר בין כל אחד משמונת הבגדים ובין החטא והתכונה הרעה שעליהן הוא מכפר: שפיכות דמים, גילוי עריות, גסות רוח וכו'. לימוד ועיון מובילים לכפרה ולתיקון. לא נפרט כאן את הדברים אך נצטט את דבריו לאחר הפירוט, ששם הוא מורה שהדברים נוגעים לא רק לכהן הגדול אלא לכל אחד מישראל; כך הוא כותב:
"הנה אלה הם שמונה בגדי כהונה אשר צוה ה' לעשות לשרת בקודש, אשר ילבשם השלם שבאומה, לא לבד להתנאות מהם מחוץ כי אם שיתעטר ויתפאר במעלות המעולות הנרמזות בהם. ובבחינה זו לא נגנזו ולא יגנזו לעולם כי כל אדם מישראל יכול גם כן לעשותם לעצמו לכבוד ולתפארת בכל זמן ומקום ואין שם משום זרות כי על כן ועל כיוצא בו נאמר על כל האומה (שמות יט, ו) "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", כי כולם כעדי ילבשו בגדי כהונה וקדושה".
בזמן שבית המקדש היה קיים, "השלם שבאומה", כלומר הכהן הגדול לובש את בגדי הכהונה לא רק לשם נוי חיצוני אלא כדי להתעטר ולהתפאר במעלות המעולות הנרמזות בבגדים האלה. מבחינה זו בגדי הכהונה לא נגנזו ולא ייגנזו לעולם "כי כל אדם מישראל יכול גם כן לעשותם לעצמו לכבוד ולתפארת בכל זמן ומקום". "ואין שם משום זרות" – כלומר הבגדים במשמעות הפנימית הזו שלהם מיועדים לכולם, לא רק לכהנים, כי כל ישראל אינם נחשבים זרים אלא נחשבים כהנים, ככתוב במעמד הר סיני: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים... ", וממילא "כולם כעדי ילבשו בגדי כהונה וקדושה".