פרשת תצוה: ביחד, או כל אחת לחוד?

צימוד המלים 'תרומה' ל'תצווה' אינו תרגיל טכני. סיכויינו להתרומם על מרומי שחקים ולאחוז במערכות הנורמות גם יחד, משולים כהזמנה למסע. זוהי אמביציה ללמידה, ונכונות להרפתקה

הרבנית ד"ר מלכה שנוולד
ח באדר א'
,
13 בפברואר, 2019 13:38
גמרא

גמראצילום: shutterstock

צמד הפרשות – 'תרומה' ו'תצווה', שנקראות בשבועות אלה – משרות איזה ניגוד בלתי נתפס: 'תרומה' מסמנת את הנתינה, ואילו 'תצווה' כמו לקוחה מעולם הפקודה. כיצד ניתן לקשר בין השתיים?

אפשר להשיב כמובן, שצמד זה כבר קיים ומקובל (בדומה לצירוף הידוע 'אחרי מות, קדושים, אמור...'). אבל אני רוצה להוסיף שהצימוד 'תרומה, תצווה' דווקא מתאים לתוכן הפנימי של זוג פרשות. כוונתי היא שפרשות המשכן מכילות מטבען ניגודים שונים: מצד אחד מטרת המשכן היא להקים משכן כדי שה' ישכון בתוך ישראל ('ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם', שמות כה, ח).

ומצד שני, סדר העניינים מלמד שלוחות העדות הם סיבת הקמת המשכן. אם כן – מקום השראת השכינה, או מקום ארון ברית ה'? גם עבודת דם הקורבנות נמתחת בין שני קצוות: בחצר המשכן יוקרבו קורבנות רבים, אך בליבת המשכן אין מלבד קטורת צמחים. ומבין עוד ניגודים אחרים אזכיר כמובן, שהמשכן נעשה בכספי ציבור, אך הכניסה למשכן מותרת לכהנים בלבד.

מה חבוי בקשר הבלתי אפשרי, לכאורה, ב'תרומה'-'תצווה'?

התבוננות בציבוריות הישראלית עשויה לספק שפע דוגמאות למערכות מורכבות: רק בשבועות האחרונים השתלב הרב פרץ במערכות הפוליטיקה, כותרות העיתונות מיהרו להעמידנו על הצירוף ה'בלתי אפשרי' של היות רב וטייס; וכעת, גם פוליטיקאי?

בטקס יום הזיכרון האחרון כיבדו את פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה, בקריאת 'יזכור': הלא מלבד היותו מדען מעולה ואיש תורה מבריק, נושא על כתפיו את שכול בנו (במבצע 'שלום הגליל'). ולהבדיל: ראו את אורח חייהן של צעירות רבות העמלות לפרנסתן, ולומדות תורה בדרך קבע. מדי יום אני פוגשת אותן נשים שמלהטטות מערכת חיים אתגרית.

המורכבות, זה שם הסיפור.

המלצה למורכבות אנושית ראויה להיות הגונה, או עלולה להיות מגונה. הדיון בגמרא מרמז לדילמה בנוסח עקיף: חסידים קדומים נהגו להאריך בתפילה, ואם כן – מה פרנסתם? תשובת הגמרא צופנת סוד: 'תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת' (ברכות לב, ב). בהנחה שעול הקיומיות הפשוטה הוא חובת כל אדם, אנו שואלים כיצד ניתן 'לאחוז את החבל משני קצותיו', ובמילים אחרות להיות 'גם וגם', או לצפות שאנחנו יכולים הרבה יותר?

צימוד המלים 'תרומה' ל'תצווה' אינו תרגיל טכני. סיכויינו להתרומם על מרומי שחקים ולאחוז במערכות הנורמות גם יחד, משולים כהזמנה למסע. זוהי אמביציה ללמידה, ונכונות להרפתקה; לדעת שמצוינות היא שם המשחק ושום דבר לא ידוע מראש. ללמוד לעומק כל פרשה לעומקה, בפרק זמן ארוך, עד שתחלחל במעגליה הרחבים. וכן, רק מי שיש בכוחו להמשיך – יתבונן במבט רטרוספקטיבי מחודש, להוסיף תובנה ולהעמיק. הציבור הדתי-לאומי מורכב, בהגדרה. המשימה שלקחנו על עצמנו מעמידה אתגר מתוח. במונחים מתמטיים המיזוג בין המשימות אינו דומה לפעולת חיבור, אלא משול לכפל, בסופה אתה עתיד להעמיד תוצאה חדשה. דומני שהפסוק 'טוב אשר תאחֹז בָּזה, וגם מזֶּה אל תנח את ידֶך, כי ירא אל' יֵצא את כלָּם' (משלי ז, יח) משקף את ההמלצה: אפשר ביחד, ובתנאי שכל אחד לחוד!

הכותבת היא ראש מדרשת מודיעין לבנות, חברת החוג לתנ"ך במכללה אקדמית לחינוך 'תלפיות', חולון.

13.02.2019

1. תרומה ותצווה שני דברים שונים..... (משה אהרון עו"ד)



פרשת תצוה - אתה[משה] ב"ו" הניגוד

בס"ד.


פרשת תצוה שבאה אחרי פרשת תרומה


פותחה לעניין התרומה להעלאת האור במנורה אשר במשכן


במילים : "ואתה תצווה ..."


והנה הדגש הוא על שניים על :


"אתה"


ועל "ו" הניגוד.


שבתחילת המילה.


שעד עתה בפרשה הקודמת פר' תרומה


לעניין הבניין החומרי של המשכן וכליו


הציווי לעניין זה היה מפי הגבורה


שתרומה לעניין חומר אין מתרימים


אלא בציווי מפורש


של מקור הסמכות


לא כן לתרומה של רוח ואור לבני אדם.


דהיינו לרוח והאור בניגוד לחומר - לגמילות חסדים וצדקה .


כאן חל הציווי : "ואתה תצווה". גזירה מפורשת של "עצמאות".


שלא ממתינים לעניין זה לציווי מגבוהה.


אלא כל פרנס מצווה להחיש ולפעול .


רשאי וחייב הוא לעניין זה לצוות מיוזמתו


ובעצמו בבחינת :


"ואתה תצווה".

"ויקחו אילך".

נכתב על ידי Moshe.Aharon , 11/2/2019 17:50

דווח על תגובה לא ראויה
13.02.2019

2. "ואתה" : הפנייה המכוננת אל כל מנהיגי ישראל לדורות (משה אהרון עו"ד)


מנהיג בישראל - להעלות נר תמיד


בס"ד.

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.

כל המבקש להיות רועה, מנהיג ,או פרנס בישראל
מצווה ללמוד ולהפנים את הפתיח לפרשת תצווה.
שלפיכך פותחת הפרשה במילה : "ואתה".
ודוק שינה כאן הכתוב בכוונת מכוון.
אין כאן עוד קריאה ישירה אך למשה.
אלא קריאה לדורות
ולכל מנהיג ורועה בישראל.
ומה מבקשת התורה להנחיל
וכערך מנהיגותי עליון
וכדי ייעוד ממש:
"וייקחו אליך שמן זית זך...להעלות נר תמיד.
הנה כי כן אליך ייקחו : לא כסף ולא זהב.
ולא כל חומר נהנתני אישי אחר.
אלא אך שמן זך למאור
להאיר בו את ישראל ואת העולם כולו.
ולא רק סתם אך להאיר.
אלא : "לעלות נר תמיד".
לעלות ולשכלל את בני האדם לכלל :
"נר תמיד".
משל יש : שמש וירח
ויש גם : "נר תמיד".

לעילוי נשמת אמי מורתי
נכתב על ידי Moshe.Aharon , 13/2/2019 06:50

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מערכת הגנה אווירית. ארכיון צילום: הדס פרוש, פלאש 90

צה"ל: "3 רקטות נורו מהרצועה לעבר ישראל , שתיים יורטו ע"י כיפת ברזל"

קרא עוד