צמד הפרשות – 'תרומה' ו'תצווה', שנקראות בשבועות אלה – משרות איזה ניגוד בלתי נתפס: 'תרומה' מסמנת את הנתינה, ואילו 'תצווה' כמו לקוחה מעולם הפקודה. כיצד ניתן לקשר בין השתיים?
אפשר להשיב כמובן, שצמד זה כבר קיים ומקובל (בדומה לצירוף הידוע 'אחרי מות, קדושים, אמור...'). אבל אני רוצה להוסיף שהצימוד 'תרומה, תצווה' דווקא מתאים לתוכן הפנימי של זוג פרשות. כוונתי היא שפרשות המשכן מכילות מטבען ניגודים שונים: מצד אחד מטרת המשכן היא להקים משכן כדי שה' ישכון בתוך ישראל ('ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם', שמות כה, ח).
ומצד שני, סדר העניינים מלמד שלוחות העדות הם סיבת הקמת המשכן. אם כן – מקום השראת השכינה, או מקום ארון ברית ה'? גם עבודת דם הקורבנות נמתחת בין שני קצוות: בחצר המשכן יוקרבו קורבנות רבים, אך בליבת המשכן אין מלבד קטורת צמחים. ומבין עוד ניגודים אחרים אזכיר כמובן, שהמשכן נעשה בכספי ציבור, אך הכניסה למשכן מותרת לכהנים בלבד.
מה חבוי בקשר הבלתי אפשרי, לכאורה, ב'תרומה'-'תצווה'?
התבוננות בציבוריות הישראלית עשויה לספק שפע דוגמאות למערכות מורכבות: רק בשבועות האחרונים השתלב הרב פרץ במערכות הפוליטיקה, כותרות העיתונות מיהרו להעמידנו על הצירוף ה'בלתי אפשרי' של היות רב וטייס; וכעת, גם פוליטיקאי?
בטקס יום הזיכרון האחרון כיבדו את פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה, בקריאת 'יזכור': הלא מלבד היותו מדען מעולה ואיש תורה מבריק, נושא על כתפיו את שכול בנו (במבצע 'שלום הגליל'). ולהבדיל: ראו את אורח חייהן של צעירות רבות העמלות לפרנסתן, ולומדות תורה בדרך קבע. מדי יום אני פוגשת אותן נשים שמלהטטות מערכת חיים אתגרית.
המורכבות, זה שם הסיפור.
המלצה למורכבות אנושית ראויה להיות הגונה, או עלולה להיות מגונה. הדיון בגמרא מרמז לדילמה בנוסח עקיף: חסידים קדומים נהגו להאריך בתפילה, ואם כן – מה פרנסתם? תשובת הגמרא צופנת סוד: 'תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת' (ברכות לב, ב). בהנחה שעול הקיומיות הפשוטה הוא חובת כל אדם, אנו שואלים כיצד ניתן 'לאחוז את החבל משני קצותיו', ובמילים אחרות להיות 'גם וגם', או לצפות שאנחנו יכולים הרבה יותר?
צימוד המלים 'תרומה' ל'תצווה' אינו תרגיל טכני. סיכויינו להתרומם על מרומי שחקים ולאחוז במערכות הנורמות גם יחד, משולים כהזמנה למסע. זוהי אמביציה ללמידה, ונכונות להרפתקה; לדעת שמצוינות היא שם המשחק ושום דבר לא ידוע מראש. ללמוד לעומק כל פרשה לעומקה, בפרק זמן ארוך, עד שתחלחל במעגליה הרחבים. וכן, רק מי שיש בכוחו להמשיך – יתבונן במבט רטרוספקטיבי מחודש, להוסיף תובנה ולהעמיק. הציבור הדתי-לאומי מורכב, בהגדרה. המשימה שלקחנו על עצמנו מעמידה אתגר מתוח. במונחים מתמטיים המיזוג בין המשימות אינו דומה לפעולת חיבור, אלא משול לכפל, בסופה אתה עתיד להעמיד תוצאה חדשה. דומני שהפסוק 'טוב אשר תאחֹז בָּזה, וגם מזֶּה אל תנח את ידֶך, כי ירא אל' יֵצא את כלָּם' (משלי ז, יח) משקף את ההמלצה: אפשר ביחד, ובתנאי שכל אחד לחוד!
הכותבת היא ראש מדרשת מודיעין לבנות, חברת החוג לתנ"ך במכללה אקדמית לחינוך 'תלפיות', חולון.