פרשת תזריע מצורע | זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע

בתהליך טהרת המצורע רואה רבי יצחק עראמה בעל העקדה רמזים לעניינים אחדים בנושא כוח הדיבור טומאתו וטהרתו

הרב כרמיאל כהן 15/04/21 11:48 ג באייר התשפא

פרשת השבוע, צילום: shutterstock
פרשת השבוע, צילום: shutterstock

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: (פרק יד)

חכמים דרשו את המילה "מצורע" כלשון נוטריקון למוציא שם רע, כדי ללמד שהמוציא שם רע, הולך רכיל ומספר לשון הרע, נידון בצרעת (ראו למשל ויקרא רבה פרשה טז וערכין טו, ב). בעקבות דרשות אלו הקדיש רבי יצחק עראמה בעל העקדה את דבריו בפרשת מצורע לנושא איסורי רכילות ולשון הרע.

בעל העקדה פותח במעלת כוח הדיבור שניתן לאדם ובהחמצת מעלה זו בשימוש בלתי ראוי בכוח הדיבור; כך הוא כותב (שער סב):

"אם ישתמש האדם בזה הכוח בדברים בלתי מיוחדים אליו, הנה החטיא הכוונה והחליף השיטה והוא כמעיד עדות שקר בעצמו, והרי הוא כמי שנתן לו המלך לבוש מלכות להתפאר בו, והלבישו לחמורו. כי כן משפט האיש שנתן לו תפארת הלשון להשלים לו חסרונו מהעניינים ההכרחיים ודרישת החכמות ודברי המוסר המיוחדים אליו, והוא משתמש בו לדברים שאין בהם תועלת או שיזיקו ויפסידו שלמותו מהעניינים הנרצים אל החומר לבדו מדרישת תאוותיו ובקשת פחיתותיו, והרי הוא אצלו באמת "נזם זהב באף חזיר", ולזה היו מחכמי ישראל שנשתבחו (סוכה כח, א) שלא שחו שיחה בטלה מעולם, אשריהם ואשרי חלקם". 

שני תפקידים נועדו לכוח הדיבור: עניינים הכרחיים ודרישת החכמות ודברי המוסר. המשתמש בכוח הדיבור לעניינים שאין בהם תועלת או שהם מזיקים נמשל "למי שנתן לו המלך לבוש מלכות להתפאר בו, והלבישו לחמורו", למי שנותן "נזם זהב באף חזיר". זוהי החְטאה של הכוונה האלוקית בנתינת כוח הדיבור לאדם.

בתהליך טהרת המצורע רואה בעל העקדה רמזים לעניינים אחדים בנושא כוח הדיבור טומאתו וטהרתו, כך למשל הוא מציע ששתי הציפורים המצייצות שצריך המצורע להביא ביום טהרתו הם כנגד שני התפקידים שנועדו לכוח הדיבור:

"והנה נרמז לו בזה כי האל יתעלה נתן לו פטפוט הלשון והדבור לשני עניינים: האחד ללמוד בו תורה ומוסר, והשני לעניינים ההכרחיים מצרכיו. ושני השמושים האלו הם טהורים בלי ספק, כמו שאמר החכם (ירושלמי שבת פ"א ה"ב): אלו הוינא בסיני הוה תבענא תרתי פומי חדא למלעי באוריתא וחדא למילי דעלמא (=אילו הייתי בסיני הייתי דורש שתי פִּיות, אחד ללמוד תורה ואחד לדברי העולם). והנה הוא טימא אותם ממה שנהג בהם עם הדרכים הנפסדים שזכרנו מהרכילות וספור לשון הרע ודברי הגאוה והזדון..."

שתי הציפורים שמביא המצורע הן ציפורים טהורות (פסוק ד), כדי להורות ששני התפקידים של הדיבור הם טהורים. אבל המצורע טימא את פיו בדיבור אסור ולכן הוא זקוק לטהרה.

דוגמה נוספת: הכהן המטהר מַזה מדם האשם על תנוך אוזן המצורע המיטהר ועל בהונות ידו ורגלו הימניות (פסוק יד), כדי לרמוז למצורע שהוא אשם בשלושה איברים ראשיים: "כי האוזן כלי מיוחד לדיבור אשר חטא בו כי אוזן מילין תבחן (על פי איוב יב, יא; לד, ג)... והנה היד הוא כלי המעשה... והרגל שהוא כלי התנועה... והיו הימניים לומר כי כולם נעשו שמאליים... "

אמנם אחרי הזאת הדם מַזה הכהן מלוג השמן שהביא המיטהר שבע פעמים לפני ה', ולאחר מכן – "וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל דַּם הָאָשָׁם" (פסוק יז); וכותב בעל העקדה:

"ומיתר השמן מַזה על אלו האיברים הימיניים עצמן, על דם האשם, לומר שרפואת הדם הזה והסרת כתמיו היה בקבל עליו אור התורה האלהית ומצוותיה, שכוונתם להפוך כל הפעולות השמאליות אל הימין..."

דם האשם מסמל את החטא, והשמן מסמל את הרפואה מן החטא. השמן ניתן "עַל דַּם הָאָשָׁם", על אותם איברים שניתן דם האשם כדי ללמד "שרפואת הדם הזה והסרת כתמיו היה בקבל עליו אור התורה האלהית ומצוותיה". החטא היה בשינוי ייעוד האיברים מן הימין אל השמאל, והתיקון הוא בקבלת "אור התורה האלהית ומצוותיה" ובהפיכת "כל הפעולות השמאליות אל הימין".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר