סגור

פרשת תזריע מצורע | זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע

בתהליך טהרת המצורע רואה רבי יצחק עראמה בעל העקדה רמזים לעניינים אחדים בנושא כוח הדיבור טומאתו וטהרתו

הרב כרמיאל כהן
ג באייר התשפא
,
15 באפריל, 2021 11:48
פרשת השבוע

פרשת השבועצילום: shutterstock

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן: (פרק יד)

חכמים דרשו את המילה "מצורע" כלשון נוטריקון למוציא שם רע, כדי ללמד שהמוציא שם רע, הולך רכיל ומספר לשון הרע, נידון בצרעת (ראו למשל ויקרא רבה פרשה טז וערכין טו, ב). בעקבות דרשות אלו הקדיש רבי יצחק עראמה בעל העקדה את דבריו בפרשת מצורע לנושא איסורי רכילות ולשון הרע.

בעל העקדה פותח במעלת כוח הדיבור שניתן לאדם ובהחמצת מעלה זו בשימוש בלתי ראוי בכוח הדיבור; כך הוא כותב (שער סב):

"אם ישתמש האדם בזה הכוח בדברים בלתי מיוחדים אליו, הנה החטיא הכוונה והחליף השיטה והוא כמעיד עדות שקר בעצמו, והרי הוא כמי שנתן לו המלך לבוש מלכות להתפאר בו, והלבישו לחמורו. כי כן משפט האיש שנתן לו תפארת הלשון להשלים לו חסרונו מהעניינים ההכרחיים ודרישת החכמות ודברי המוסר המיוחדים אליו, והוא משתמש בו לדברים שאין בהם תועלת או שיזיקו ויפסידו שלמותו מהעניינים הנרצים אל החומר לבדו מדרישת תאוותיו ובקשת פחיתותיו, והרי הוא אצלו באמת "נזם זהב באף חזיר", ולזה היו מחכמי ישראל שנשתבחו (סוכה כח, א) שלא שחו שיחה בטלה מעולם, אשריהם ואשרי חלקם". 

שני תפקידים נועדו לכוח הדיבור: עניינים הכרחיים ודרישת החכמות ודברי המוסר. המשתמש בכוח הדיבור לעניינים שאין בהם תועלת או שהם מזיקים נמשל "למי שנתן לו המלך לבוש מלכות להתפאר בו, והלבישו לחמורו", למי שנותן "נזם זהב באף חזיר". זוהי החְטאה של הכוונה האלוקית בנתינת כוח הדיבור לאדם.

בתהליך טהרת המצורע רואה בעל העקדה רמזים לעניינים אחדים בנושא כוח הדיבור טומאתו וטהרתו, כך למשל הוא מציע ששתי הציפורים המצייצות שצריך המצורע להביא ביום טהרתו הם כנגד שני התפקידים שנועדו לכוח הדיבור:

"והנה נרמז לו בזה כי האל יתעלה נתן לו פטפוט הלשון והדבור לשני עניינים: האחד ללמוד בו תורה ומוסר, והשני לעניינים ההכרחיים מצרכיו. ושני השמושים האלו הם טהורים בלי ספק, כמו שאמר החכם (ירושלמי שבת פ"א ה"ב): אלו הוינא בסיני הוה תבענא תרתי פומי חדא למלעי באוריתא וחדא למילי דעלמא (=אילו הייתי בסיני הייתי דורש שתי פִּיות, אחד ללמוד תורה ואחד לדברי העולם). והנה הוא טימא אותם ממה שנהג בהם עם הדרכים הנפסדים שזכרנו מהרכילות וספור לשון הרע ודברי הגאוה והזדון..."

שתי הציפורים שמביא המצורע הן ציפורים טהורות (פסוק ד), כדי להורות ששני התפקידים של הדיבור הם טהורים. אבל המצורע טימא את פיו בדיבור אסור ולכן הוא זקוק לטהרה.

דוגמה נוספת: הכהן המטהר מַזה מדם האשם על תנוך אוזן המצורע המיטהר ועל בהונות ידו ורגלו הימניות (פסוק יד), כדי לרמוז למצורע שהוא אשם בשלושה איברים ראשיים: "כי האוזן כלי מיוחד לדיבור אשר חטא בו כי אוזן מילין תבחן (על פי איוב יב, יא; לד, ג)... והנה היד הוא כלי המעשה... והרגל שהוא כלי התנועה... והיו הימניים לומר כי כולם נעשו שמאליים... "

אמנם אחרי הזאת הדם מַזה הכהן מלוג השמן שהביא המיטהר שבע פעמים לפני ה', ולאחר מכן – "וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל דַּם הָאָשָׁם" (פסוק יז); וכותב בעל העקדה:

"ומיתר השמן מַזה על אלו האיברים הימיניים עצמן, על דם האשם, לומר שרפואת הדם הזה והסרת כתמיו היה בקבל עליו אור התורה האלהית ומצוותיה, שכוונתם להפוך כל הפעולות השמאליות אל הימין..."

דם האשם מסמל את החטא, והשמן מסמל את הרפואה מן החטא. השמן ניתן "עַל דַּם הָאָשָׁם", על אותם איברים שניתן דם האשם כדי ללמד "שרפואת הדם הזה והסרת כתמיו היה בקבל עליו אור התורה האלהית ומצוותיה". החטא היה בשינוי ייעוד האיברים מן הימין אל השמאל, והתיקון הוא בקבלת "אור התורה האלהית ומצוותיה" ובהפיכת "כל הפעולות השמאליות אל הימין".

15.04.2021

1. המצורע הרעיוני (משה אהרון )


משה אהרון <hoomoshev@gmail.com‏>

המצורע הרעיוני - המוצא אך רע בעולם
-------------------------------------------------
יש מצורע פיזית
ויש מצורע רעיונית.
המצורע הרעיוני :
יש לו תורה נגדית משלו
אותה השוללת
בריאה ובורא ולפיכך :
"זאת תורת המצורע" .
ומה היא אותה התורה
גלומה היא
באותיות כינויו :
לאמור : מצוא - רע
שכל מהות העולם והחיים
בעיניו של המצורע הרעיוני
אך רע.
וכי מבחינתו
טוב לו לעולם
שלא נברא משנברא
והנה טהרתו של זה
מסורה תחילה
לו עצמו.
ואם מגיע יום טהרתו
כלומר מתחולל
שינוי בתודעתו
חייב הוא תחילה
לגלות הכנעה.
"לבוא מרצונו לכהן"
למורה האמונה.
משעושה כן כצעד ראשון
ה"כהן" יוצא אליו מחוץ למחנה.
והנה כל המשך טהרתו סמלי
כמו : שתי הציפורים המסמלות
את שני רעיונות היסוד כאמור .
והציפור המסמלת את
רעיונותיו הנפסדים של המצורע
נשחטת . ומנגד הציפור הלעומתית
המסמלת את האמונה והבריאה הטובה
נותרת חיה להמשיך לעופף
כסמל לנצחיות החיים והטוב.
וכך גם המצורע צריך
לשלם גם בזמן.
שבעה ימים מחוץ לאוהל.
כסמל להכרה ואישוש
של שבעה ימי הבריאה
ועוד.....
משה אהרון

דווח על תגובה לא ראויה
18.04.2021

2. ארץ ישראל והצרעת - בלי : "אחי-זה" אין אחיזה בארץ ישראל (משה אהרון )


משה אהרון <hoomoshev@gmail.com‏>
11:32 ‎(לפני 0 דקות)‎
אני

מה היא "אחוזה" בארץ ישראל
---------------------------------------
כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה. וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם".
ארץ ישראל יכולה להיות
"כנועה" לבניה
וחלילה שושבינה לשבט
להלקות את מכלימיה
. בבחינת "וכיפר אדמתו עמו"
שגובה מחיר החטאים עליה.
אם כן מתי מתקיים בנו: "
"אשר אני נותן לכם".
את אותה ארץ "כנועה" .
כשאתם מקיימים ל-אחוזה".
כלומר לאח-זה .[אח+ זה]
שארץ ישראל נתנה לנו
לקיים בה אך אחווה
שלום ורעות .
רק אם יש ביננו אחווה
בבחינת "אח זה לזה".
זוכים אנו ל"אחוזה"
לאחיזת עולם
בארץ ישראל
ואם חלילה אנו
מפירים כלל זה .
מתקיים בנו "צרעת"
תחילה בבית .
ואחר כך :
"בארץ אחוזתכם" .
שחלילה הצרעת
תאחז בכם
משה אהרון

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

יפו. אפלייה של העירייה? צילום:  Yossi Aloni/Flash90

חבר הכנסת מש"ס נגד עיריית תל אביב: "אפליה בוטה ופומבית"

קרא עוד