תורת המצורע – פרטי הסיפור

שתי הציפורים השחוטה והמשולחת מזכירות מעט את סיפור שני השעירים של יום הכיפורים. הפרטים, כאיסוף החפצים, הטבילה במים ובדם, וכל השאר, מעוררים סקרנות רבה

חדשות כיפה הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי 12/04/18 16:55 כז בניסן התשעח

תורת המצורע – פרטי הסיפור
הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, צילום: באדיבות המצלם

ביום טהרתו מצווה המצורע לקחת שתי ציפורים חיות וטהורות, עץ ארז ושני תולעת ואזוב. עליו לשחוט אחת מן הציפורים לכלי חרס על מים חיים. ואת שאר החפצים והציפור גם יחד עליו לטבול בדם הציפור השחוטה על המים החיים. מזים מן המים על המצורע המיטהר שבע פעמים ואת הציפור החיה משלחים לחופשי. 

תורת המצורע היא טקס המורכב מפרטים רבים. שתי הציפורים השחוטה והמשולחת מזכירות מעט את סיפור שני השעירים של יום הכיפורים. הפרטים, כאיסוף החפצים, הטבילה במים ובדם, וכל השאר, מעוררים סקרנות רבה.

האלשיך רואה בפרשה הזו הזדמנות:

הנה אין ספק כי אין דבר בכל משפטי תורתנו בפרטות אשר אין בו צפוני סודות. 
כי התורה והמשפט לאלהים אשר אין רעיון יכיל מחשבתו וכונתו בכל דין ומשפט 
אחד מני אלף מפרטי פרטיו הקטנים, כי מי עמד בסוד ה'. 
אך אמנם רשות נתונה מאבינו שבשמים לשום שכל 
והבין שמץ רמז הרומז על פשטי המקרא מן הבא בידינו החלושה והקלושה. 
אולי יחנן ה'. ויהי דבר אחד מדברינו הרבים מאשר רצה יתברך ברמז הרומז בו 
זולת סוד ה' אשר עליו מלמעלה,
ויהיה מעט מחזיק את המרובה להעלותו על רצון קדשו יתברך. 

האלשיך שוטח פה את הטענה העקרונית לפיה את הכתוב בתורה אין להבין רק על פי הפשט. בכל התורה יש רמזים וסודות מעבר להבנה הפשוטה של רצף המילים. כעין זה כתב הרמב"ן בהקדמה שלו לפירושו על התורה. הרמב"ן ציין שיש משמעות גם לאותיות במנותק מהקשרן בתוך המילים. 

האלשיך מתאר רמזים מסוג אחר. לדבריו, פרטי המצוות מסמלים עניינים בעלי משמעות וערך. אלא שבעוד שלרוב אנו מסוגלים להסביר את הנימוק והטעם למצוות באופן כללי, אנו מתקשים לבאר בדרך הגיונית את פרטיהן. קל להסביר מדוע הקב"ה ציווה עלינו לשבות ביום השבת, אך קשה להסביר מדוע דווקא ל"ט המלאכות הן המלאכות ששביתה מהן נחשבת לשביתה, קל וחומר שקשה להסביר מדוע המלאכה צריכה להיות דווקא כדרכה ולא בשינוי, דווקא בכוונה וכדומה.

במצוות ציצית נוכל לשאול על הקשרים, על הגדילים, על מספר החוטים ועל צבע התכלת, וכן על זה הדרך למצוות רבות נוספות. אך דווקא במקרה של מצורע שוחרר הרסן ופרשנים רבים חשו שיש כאן הזדמנות לנסות ולהביט על הציפורים, המים, הדם, האיזוב, הארז ושני התולעת ולהתרונן על כנפי הדמיון. 

וכך כותב האלשיך:

ואני בה' אעלוזה המפליא חסדו לי כרוב חסדיו. 
על כן תרתי בלבי למצא שמץ רמז באשר צוה יתברך למטהר מצרעתו 
לקחת שתי צפרים חיות טהורות ועץ ארץ ושני תולעת ואזוב, 
ולשחוט האחד על כלי חרס על מים חיים ולטבול אותם ואת שתי קצות כנפי הצפור החיה ואת סוף זנבה בדם הצפור השחוטה, ושלח אותה על פני השדה. 
ולהזות למטהר שבע פעמים, ואחרי כן לתת מדם האשם על תנוך אזנו ועל בהן ידו ורגלו ואחרי כן מן השמן כסדר הזה:

האלשיך לא היה הראשון וגם לא האחרון שחש כך. ורבים הציעו פשר לפרשיה הזו על דרך הסמליות והסוד. נקודת המוצא של הפרשנים היא שהצרעת היא גמול על לשון הרע, על פי דרשת ר' שמעון בן אלעזר שעל לשון הרע נגעים באים ובעקבות הראייה ממעשה מרים שנצטרעה.

הרמב"ם התייחס לצרעת כחטא שבדיבור והציע שיש חמישה סוגי דיבור. אחד שמצווה לדבר בו וזה דיבור בתורה ובמצוות. השני הוא מה שצריך להיזהר ממנו - עדות שקר ורכילות. השלישי הוא סיפור ושיחה שהם מאוסים משום שאין להם כל תכלית והם בבחינת ביטול זמן. הרביעי הוא הדיבור והעיון הפילוסופי "בשבח המעלות השכליות ומדותיות  ובגנות הפחותות" והחמישי הוא הדיבור בענייני פרנסה והוא מותר (פירוש המשנה אבות, א, יז).

לפי זה, מציע האלשיך שקורבנו של המצורע מורכב מחמישה חומרים שכל אחד מהם רומז לדיבור מסוג שונה: שתי הציפורים החיות רומזות לדברי תורה חיים ולדיבור שהוא נצרך לחיים, לפרנסה. ההקפדה על ציפורים טהורות באה לרמוז שכל עוד דיבורים אלה טהורים הרי הם מותרים. הארז שאינו עושה פרי רומז לשיחות בטלות (הסוג השלישי) וגבהותו רומזת לדיבור שיש בו גסות רוח, וכך הוא והתולעת המכרסמת בבשר החי רומזים יחד לדיבור הנלוז והאסור (הסוג השני), האיזוב הוא כבר ביטוי לשפלותו של האדם המביא את צרור הפרטים הללו ומבקש כפרה על מעשיו.

ר' יוסף בכור שור מבאר מעט אחרת, לפי דבריו הפרטים השונים מרמזים הן על החטא והן על דרך התיקון. כולם יחד מתארים סיפור מעשה שלם:

ארז גבוה שבאילנות ואזוב נמוך, סימן שמגבהות בא לנמיכות, 
ומי גרם לו? 
החטא, שהוא כשני תולעת, כדכתיב: "אם יהיו חטאיכם כשנים"; 
ועתה מחל לו הקדוש ברוך הוא וחוזר למקומו ולגבהותו. 
ושוחט הצפור ומערב דמה במים חיים, לומר, שהמת הוא המצורע שהוא חשוב כמת... 
מתערב עתה עם החיים לבא במחנה ולהיות כשאר בני אדם. 
ושולח הצפור האחת על פני השדה, לומר, המצורע שהוא יושב בדד "כצפור בודד על גג"
ואסור ונקשר מלבא עם שאר בני אדם, עתה הותר לבא עם חבריו, 
כמו הציפור שהיתה קשורה בידי אדם 
ועתה משולחת על פני השדה לילך ולעוף עם חברותיה.

הארז והאזוב מתארים את התהליך הנפשי שהאדם עבר - מזחיחות ויהירות לשפלות וענווה. שני התולעת הוא רמז למחילה מאת ה'. והציפורים הם רמז לתהליך החברתי שהאדם עובר מבדידות לפתיחות ולחירות של מי שאינו קשור לחטאו ולקלונו. שלושה תהליכים שונים ומשלימים: בין אדם לעצמו, בין אדם למקום ובין אדם לחברו.

בהמשך לפירושים אלו ניתן להציע שפרטי קרבן המצורע הם חומרים פשוטים ומצויים. ציפורים יש בשפע, אזוב, מקל ארז וחתיכת צמר הצבוע בצבע שני תולעת - ניתנים להשגה בקלות. כולם באים לרמוז על החומרים הדלים שאדם יכול לאסוף בכליו ולבנות מהם סיפור שלם. סיפור שעלול להיות חץ שלוח בלבם של בני האדם שעליהם סיפר אותו, בלשונו הרע.

בדרך כלל הסיפור מכיל עץ ארז - קטע גרעיני יציב ועובדתי. עם קצת אזוב, השלמת חסרים וחורים, כמו האזוב שמצוי בתוך הכותל במקומות בהם האבנים אינן הדוקות זו לזו. קשירת כל אלו בחוט צמר וצביעתם באדום בוהק. שליחתם כציפור על פני השדה  טבולים בקצת דם הציפור השחוטה, יוצרת ססגוניות ועניין. כל אלו הם מעשה לשון הרע עצמו.

החזרה אל מקום הפשע, התיאור המדויק של הרוע וקלותו חורטים על ליבו של המצורע, המיטהר מעוונו, את מלוא זוועת הקלות הבלתי נסבלת והנלוזות של מעשהו הנבזי. הדיוק הזה והמפרט הטכני של החטא כשהוא פרוס במדוקדק על כל שלביו מאפשר לחוטא לעזוב את החטא גם במובן הנפשי, לרחוק מהתבוסס בו ולצאת חופשי.
 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן