ישנו הבדל קריטי בין נכסים חומריים לבין נכסים רוחניים. בעוד קנייני הרוח, כמו חוכמה, יושרה, ענווה או איפוק, אלו הם נכסים המהווים חלק אינטגרלי מאישיותו של האדם, הרי שרכוש, הון, ונכסים פיזיים הם אינם חלק ממנו. אגב, מעניין לשים לב כי בעוד הנכס הרוחני מסייע לאדם כל עוד הוא "בתוכו", הכסף מביא תועלת רק כשמוציאים אותו.
הדבר האמיתי שבאמת יש לאדם – אלו הם הקניינים הנפשיים
יתרה מכך, העידן הנוכחי מלמד אותנו, כי הדבר היחיד שהוא באמת נכס לאדם, אלו הם הקניינים הנפשיים שלו. כספים, גם מיליארדים, יכולים להיעלם ולהימחק תוך יום. הדבר האמיתי שבאמת יש לאדם – אלו הם הקניינים הנפשיים.
את התובנה הזו מפרט רבי יצחק עראמה, מגדולי חכמי ספרד בדור הגירוש, בפירושו לפרשת השבוע. כאילו חזה בעיני רוחו את ההאטה בשוק ההיי טק. אלא שזה לא שחור ולבן. במילים אחרות, עושר חומרי אינו דבר רע – כל עוד הוא משמש את האדם לרכוש ולמקסם מעלות רוחנית.
נכסים חומריים הם לא רעים בהכרח, והם גם לא 'טובים' בהגדרתם
פרשת השבוע מספרת על הברכות שמעניק יצחק, אבי האומה, ליעקב. הברכות אמורות להינתן בכלל לעשיו, ויעקב עם עזרה של רבקה, נוטל את הברכות מבלי ידיעתו של האב. יצחק, צריך לומר, מסכים עם התרגיל ברגע שהתרמית מתבררת לו, ולמעשה הוא מסכים דיעבד לכך שיעקב אמור לקבל את הברכות.
אבל עצם האירוע הוא מעט מוזר. יעקב, כמתואר, היה "איש תם, יושב אוהלים", עוסק מבוקר ועד לילה בנכסי הרוח, כשעולם החומר פחות מטריד אותו. מדוע אפוא מתאמץ יעקב לקבל את הברכות – ברכות שמתייחסות ל"טל השמים ושמני הארץ", מדוע הוא זקוק לשפע חומרי?
מסתבר שנכסים חומריים הם לא רעים בהכרח, והם גם לא 'טובים' בהגדרתם. הם פשוט פלטפורמה, המאפשרת לאדם להתקדם. אם הוא מנצל אותם וממקסם את התפתחותו הרוחנית – הנכסים הגשמיים הופכים לברכה עבורו. לעומת זאת, אם הוא אינו מקדם את עצמו, ורואה בנכסים חומריים את תכלית חייו, הוא עלול למצוא את עצמו במירוץ אינסופי להשגת העושר הנכסף, כאשר כל הישג, במקום להעניק לו תחושת שובע ושלימות, רק מגביר את התיאבון הפנימי שלו לקבל עוד.
להישאר צנועים כלפי העובדים וכלפי השוק
בעידן שבו ענף ההיי-טק, ובעקבותיו גם חלקים אחרים במשק, משמיעים קולות צורמים, זהו זמן בו ראוי להתכנס ולהבין לאיזו מטרה אנחנו מתרוצצים, מתאמצים, נקרעים, נוטלים סיכונים ומשקיעים את האנרגיות שלנו ואת עצמינו. אם המטרה הסופית העומדת לנגד עינינו היא רוחנית במהותה, קל לנו הרבה יותר להסתגל לשינויים ולהתאים את עצמינו למצב. אולם אם הערכים הם משניים למטרות חומריות, עלול להיווצר קושי גדול להמשיך לקדם את החברה – ואת עצמינו.
השילוב של עשיה שיש בה ערכים, נתינה היא בעצם מנוע של משמעות שמאפשר יכולת התמודדות גבוהה לכל תקופה שתהיה ושתגייס את המיטב מכל פרט. דווקא עכשיו מצופה לא רק להאט את ההוצאות ולהגדיל את ההכנסות, אלא בעיקר להישאר צנועים כלפי העובדים וכלפי השוק. זה המתכון להצלחה.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Periapt ומחבר הספר ״אבות הניהול״