ושננתם לבניך
"ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק"
התורה קובעת שני דברים. האחד: "יצחק בן אברהם" – יצחק הוא בנו של אברהם מן הבחינה הביולוגית. השני: "אברהם הוליד את יצחק" – אברהם הוא גם מולידו הרוחני של יצחק. שאמרו חכמים: "כל המלמד בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (סנהדרין יט, ב). אם בבן חברו כך, בבנו שלו על אחת כמה וכמה.
זה מול זה
"ויעתר יצחק לנכח אשתו"
אומר רבי דוד מאמשינוב: יצחק ורבקה העמידו את עצמם זה מול זה. רבקה התפללה ואמרה מה אני ומה זכותי, אבל יצחק בעלי, צדיק בן צדיק, ראוי וזכאי לישועה. יצחק התפלל ואמר: מה חידוש יש בכך שאני ירא שמים, הרי כך חונכתי על ידי אבותי, אבל רבקה נולדה וגדלה בבית בתואל ולבן הארמי, והיא "כשושנה בין החוחים" – צדקת ויראת שמים, ראויה היא להיפקד בזרע של קיימא (על התורה).
לכתך אחרי
"ויעתר יצחק לנכח אשתו"
אומר רבי לוי יצחק, בעל "קדושת הלוי": יצחק חשב שזכותה של רבקה גדולה מזכותו שלו. שכן, הינתקותה ממשפחתה וממולדתה ודבקותה בבית אברהם ובו, הוא ניסיון מתמשך. ואילו הניסיון שלו – העקדה – היה חד פעמי. על כן התפלל "לנוכח אשתו" – שתעמוד להם זכותה.
למה זה אנכי
"ותאמר אם כן למה זה אנכי"
אומר רבי שלמה קלוגר: כשחשה רבקה שפרי בטנה מפרכס לצאת בשעה שהיא חולפת על פתחי עבודה זרה, באה בטרוניה כלפי מעלה ושאלה: "אם כן", בשביל ללדת ליצחק בן לעבודה זרה: "למה זה אנכי"? לשם מה טרח אברהם ושלח להביא אותי ממרחקים? בשביל בן כזה, יכול היה אברהם לקחת ליצחק בנו גם אשה כנענית.
קידוש השדה
"ועתה בני שמע בקלי, לאשר אני מצוה אתך, לך נא אל הצאן"
דרש רבי יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון: רבקה מצווה את יעקב לצאת אל השדה, אל הצאן. בשל מה אותו צו חמור החלטי ועקשני? משום שרבקה רואה כיצד עשו הוא איש שדה, איש ציד, אדם היוצא אל העולם, עושה, משתלט, בשעה שיעקב יושב אהלים. היא חוששת שעשו יישאר איש השדה היחיד, המדינאי היחיד, הדיפלומט, הנואם, השולט – והוא ישתלט על הכלכלה, על הרחוב, ועל כל העולם בחוץ. אם הוא יהיה איש שדה יחידי, הוא יגרש את יעקב גם מהאוהלים שלו, אוהלי התורה...לכן היא אומרת ליעקב: "לך אל הצאן" – צא אל השדה לרחוב, הוצא את תורתך מן האוהלים לעולם הרחב. אם יעקב ייצא אל השדה, יתקדש גם השדה. כברכתו של יעקב: "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'".
שינו את לבושם
"ותקח רבקה את בגדי עשו...ותלבש את יעקב"
אומר רבי יצחק מאיר מגור: יעקב אבינו נתברך על ידי יצחק, בהיותו לבוש בבגדי עשו. להורות לדורות הבאים, שגם כאשר יהודים מחליפים את לבושם היהודי בבגדי עשו ונראים כגויים, גם אז הם ראויים לברכה.
גביר לאחיך
"הוה גביר לאחיך"
רבי יוסף כהנמן היה אומר: יצחק בירך את יעקב שיהיה גביר לאחיו, ולא כאותם יהודים עשירים הקופצים את ידיהם מצרכי עם ישראל, ומפזרים את הונם רק בין הגויים, כדי למצוא חן בעיניהם.
בדרכי נועם
"ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אתו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען"
אומר ה"חפץ חיים": כאשר אדם מבקש להשפיע על ילדיו ללכת בדרך טובים, ולמנוע אותם מללכת בדרך חטאים, ינהג כמו שנהג יצחק, בנועם ובברכות ולא יעשה זאת ברוגזה ובכעס. תחילה: "ויברך אותו", אחר כך פנה אליו בבקשה: "לא תקח אשה מבנות כנען". אחר כך חזר והרעיף עליו אהבה וברכות: "ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך".