"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (כ"ה, כ"ח).
רש"י פי' עפ"י חז"ל: "בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדברים". לעיל נאמר ברש"י שהיה שואל אותו איך מעשרים את המלח ואת התבן קסבר אביו שהוא מדקדק במצוות. והקשה הגר"מ רובמן זצ"ל בספרו "זכרון מאיר" איך יתכן שיצחק לא הכיר את עשו, והרי דרך חכמים שיודעים לעמוד על טיבו של אדם וק"ו כשמדובר בבנו. ואף שכתוב "ותכהינה עיניו |מראות", מ"מ רבקה בודאי סיפרה לו על מעשיו הרעים?
ואפשר לומר שבאמת יצחק הכיר את עשו היטב. ידוע ידע כי הוא בבחינת חזיר הפושט את טלפיו לאמור ראו כי טהור אני. (מד"ר בראשית ס"ה, א) וראיה לכך שהכיר מהותו של עשו ממש"כ רש"י עה"פ "גשה נא ואמושך בני - אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר כי הקרה ה' אלקיך". ראיה נוספת: בברכה שחשב לברך את עשו. בירכו רק "ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ". אבל את ברכת אברהם לא נתן לו, אלא ליעקב כאשר שלחו לפדם ארם, מוכח, א"כ, להדיא שיצחק הכיר את עשו. ומעתה חוזרת ביתר תוקף השאלה, מדוע אהב יצחק את עשו?
בהסבר הענין י"ל, כי ישנן שתי הנהגות נפרדות כלפי בנים אשר סרו מדרך הוריהם: אם בעטו לגמרי ואינם סרים למשמעת אביהם ואמם ורבותיהם, צריך להרחיקם ולגרשם מהבית. אבל כל זמן שהבן עדיין מכבד את הוריו וגם משתדל להיראות בפני אביו ואמו כאילו הוא מתנהג כראוי, אז ראוי לקרב אותו. כי יש עדיין תקוה אולי ישוב במשך הזמן מדרכו הרעה. כידוע, קיים עשו למרות רשעותו מצות כיבוד אב במדריגה גבוהה מאד, כדאיתא במד"ר (ס"ה, י"ב) שהיה לובש בגדי מלכות בשעה ששירת את אביו, וכן בזה שאמר "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי" הרי שלמרות כעסו הגדול על יעקב נמנע מלצער את אביו. ובאמת פחדו של יעקב מעשו היה מכח הזכות שיש לעשו מכח קיום מצות כיבוד אב ואם (עיין מד"ר עו, ב').
לפי"ז אפשר לומר שאע"פ שיצחק הכיר היטב את עשו, מ"מ הראה לו אהבה כדי לקרבו. ובזה מובן מדוע אצל רבקה נאמר "אוהבת את יעקב", ואילו גבי יצחק כתיב "ויאהב יצחק את עשו". יצחק לא אהב את עשו באמת אלא פעל פעולת אהבה. זאת היתה רק אהבה מהשפה ולחוץ משיקולים חינוכיים, לכן כתב ויאהב". ולפי"ז יוצא שדברי הכתוב "כי ציד בפיו", אין כוונתם לומר שבאמתהצליח לרמות את יצחק. רק עשו מצד עצמו חשב שמרמה את אביו. ומזה אפשר ללמוד פרק בסוגית חינוך הבנים. האב המחנך צריך להקדיש מחשבה רבה לענין ולמצוא דרכים נאותות בחינוך הבנים לכל ילד עפ"י דרכו הוא יש לדעת מתי לקרב ומתי לרחק, באיזה מקרה להגיב ובאיזה מצב להתעלם, רבים הם ההורים אשר הפילו חללים בגין זה שלא ידעו איך לטפל בבניהם. במקרים רבים יתכן וניתן היה להציל את נפש הילד, אילו היו מקיימים "והשיב לב אבות על בנים". באופן זה היו זוכים להתגשמות החצי השני של הפסוק: "ולב בנים על אבותם". מובן שצריך לזה סייעתא דשמיא וזהירות יתירה בכל מקרה שלא לעבור על המידה.
(מתוך ספר "ילקוט לקח טוב")
חנוך לנער על פי דרכו
יחסו של יצחק לבניו יעקב ועשיו בפרשת תולדות - נותן פירוש מענין לענין חינוך הילדים שלנו.
