"ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כ"ה, כ"ז) פרשת תולדות מפגישה אותנו עם דילמה חינוכית רבת שנים: חינוך שוויוני אל מול הרצון להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. הדילמה זו מוצאת את ביטויה בדבריו הנוקבים והמפורסמים של הרש"ר הירש על יצחק ורבקה:
הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה - לא רק בתכונותיהם - אלא גם בחינוכם הלקוי. כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנך לנער על פי דרכו וגו'" (משלי כב, ו) ... המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, - מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל ...
אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו ... כי אז "הגיבור" שלעתיד לא היה הופך ל"גיבור ציד", אלא ל"גיבור לפני ה'" באמת..."ויגדלו הנערים", רק משגדלו הנערים והיו לגברים, הופתעו הכל לראות, כי אלה אשר מרחם אחד יצאו, ויחד נתגדלו, נתחנכו ולמדו, היו כה שונים בטבעם ומנוגדים במעשיהם.
על איזה גיל מדובר? לכאורה דברי הרב הירש מתבססים על המדרש המדבר על כך שהם היו בני 13 (מקביל לכתות ז-ח) שלנו:
ויגדלו הנערים, ... כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים. (בראשית רבה פרשה סג סימן י):
בכדי להבין את המורכבות של הדילמה, כדאי שניישם אותה על המציאות של ימינו. נדמיין שיעקב ועשיו למדו יחד ביה"ס היסודי וקיבלו את אותו החינוך. כבר בשנים הללו בלט השוני בין השניים אך במידה סבירה. "ויגדלו הנערים" - צריך לבחור להם מסגרת על יסודית. ביה"ס של יעקב אבינו בתרגום למושגי ימינו הוא המשך ישיר של ביה"ס היסודי והוא לומד בישיבה יוקרתית.
אבל לאן נשלח את עשיו? ע"פ דבריו של הרש"ר הירש לא נכון לשלוח אותו לביה"ס של יעקב, לאיזה מסגרת נשלח את הבן שלנו שמעדיף להיות איש שדה ולא איש תם יושב אוהלים, האם נקבע שבביה"ס של עשיו יש חובה להשתתף בתפילה? בשיעורים? האם יהיו שם שיעורי בית? אלו תכניות מיוחדות נקיים בביה"ס הזה? האם התלמידים שם ייגשו לבגרות?
לפני כשנה בכנס חינוכי, הביא אחד מאנשי החינוך הוותיקים והמוערכים את דברי הרש"ר הירש וחלק על דבריו, בהקשר של ימינו. לטענתו, הליכה בעקבות המתווה הזה מקבע את מצבם של התלמידים ומונע מהם את שוויון ההזדמנויות הנחוץ כל כך בחברה שלנו. נטיית הלב של ילד בן 12 להיות איש שדה לא מחייבת חוסר השתלבות במסגרת של יושבי אוהלים. הוסיף הדובר ואמר שזו , לדעתו, הייתה טעותם של קברניטי מערכת החינוך לפני עשרות שנים שהפרידו את החינוך העיוני והמקצועי ובכך קבעו את עתידו של הנער בגיל צעיר.
אך ישנה מורכבות נוספת. הנחת היסוד של דברי הרב הירש היא שהחינוך של ילדינו הוא בידינו ואם אך נדאג לתת את החינוך הראוי והמתאים אזי תצלח משימתנו. אבל דברי הרמב"ן בהקשר ליוסף מהדהדים כאן, "להודיענו כי הגזרה אמת והחריצות שקר", ההשתדלות של האדם כנגד הגזרה האלוקית או כנגד הבחירה החופשית של אדם אחר היא מוגבלת ביותר.
הרבה מאד בדמותם העתידית של ילדינו תלוי בהם, בבחירה החופשית שלהם וברצונות החופשיים שלהם. ייתכן מאד שגם החינוך המתאים ביותר לא יניב את התוצאה הרצויה למחנך מכיוון שהתלמיד יבחר אחרת "וה' יעשה הטוב בעיניו".
אז מה ראוי לעשות? לשלוח את עשיו לביה"ס של יעקב או לא?כמובן, שלא נכון לתת הכרעה חד-ממדית בדילמה כל כך מורכבת. אבל ניתן ללמוד כמה רעיונות חשובים מעצם הדיון:
א. לפעמים חינוך שוויוני הוא מתכון לנזק חינוכי גדול.
ב. הרבה מאד תלוי בחינוך טוב ומתאים , אך לא הכל.
ג. לא כל העדפה המתגלה אצל בגיל 13 תלווה את הילד עד לזקנתו.
ד. חשוב ליצור בתוך המסגרות גמישות שתאפשר בחירה ע"פ נטיות הלב ותצמיח "גיבורים לפני ה' " ולא , גיבורי ציד בלבד.
ה. שערי תפילה לא ננעלו, תמיד ראוי ללוות את החינוך שלנו בתפילה שה' יצליח דרכנו. ושנזכה 'לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים אוהבי ה' יראי אלוקים אנשי אמת זרע קודש בה' דבקים'.
הכותב הוא מנהל בית המדרש התיכוני או״ת אריא"ל ע״ש יוסף ספירשטיין, מבית אור תורה סטון