פרשת שמיני: וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים

לדעת רבינו בחיי, הקדושה היא החלשת כוח התאוות והתגברות כוח השכל. מהי הדרך להגיע לקדושה?

חדשות כיפה הרב כרמיאל כהן 23/03/22 20:16 כ באדר ב'

פרשת שמיני: וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים
פרשת השבוע, צילום: pixabay

(מג) אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם: (מד) כִּי אֲנִי ה' אֱהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ: (מה) כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי: (פרק יא)

בסיומה של פרשתנו, פרשת שמיני, אחרי פרשיית מאכלות אסורים, מופיע הציווי להיות קדושים (ציווי המופיע גם במקומות נוספים בתורה). מהי קדושה זו ומהי הדרך להגיע אליה? כותב רבינו בחיי:

"אמרו רז"ל בספרי: "והתקדשתם", זו קדושת מצוה, ואחר כך: "והייתם קדושים". והכוונה במאמר הזה כי על ידי המצות יחליש כח התאוות ויתגבר כח השכל שבשבילו נברא האדם"

מאמר זה של חז"ל אמנם אינו מצוי בפנינו, אך מצויים מאמרי חז"ל דומים הקושרים בין הקדושה לבין המצוות (ראו למשל ספרא קדושים פ"ט, ב; ספרי במדבר פסקא קטו. וראו רמב"ם ספר המצוות סוף הכלל הרביעי, ומורה הנבוכים מאמר שלישי פרקים לג ומז). בכל אופן מקישור המצוות לקדושה מתברר, לדעת רבינו בחיי, שהקדושה היא החלשת כוח התאוות והתגברות כוח השכל. והדרך להגיע לקדושה זו היא קיום המצוות. עוד מדגיש רבינו בחיי (בקטע קודם) שהקדושה "אינה אלא במעשה התורה והמצוות", דהיינו שזוהי הדרך האחת והיחידה להתגבר על התאוות. מהו כוחן של התאוות עד שאין אפשרות להתגבר עליהן ללא התורה והמצ כותב רבינו בחיי: 

"ידוע כי התאוה חזקה בטבעה והנה היא באדם קודמת לשכלו, כי התאוה מוטבעת בו מתחלת נעוריו שהוא נמשך אחר ההנאות הגשמיות ועמהן הוא הולך וגדל עד שהיא מתגברת על השכל אשר בשבילו נוצר האדם, ועוד שהתאוה מחוברת מכחות הטבעים ומן היסודות ויש לה מחזיקים ועוזרים הרבה והם המאכלים ושאר התאוות הגשמיות, והשכל שהוא עצם רוחני והוא נגזר מן העולם העליון הוא נכרי בעולם הגופות העבים והגסים, ומפני שהוא נכרי אין לו מחזיק ועוזר אלא הכל כנגדו, ובדין הוא שיחליש השכל ותתגבר התאוה עליו בסבת שני ענינים, האחד מפני שהתאוה באדם קודמת לשכל, והשני מפני שהתאוה יש לה מחזיקים ולא כן השכל". 

שני יתרונות יש להן לתאוות על פני השכל. יתרון ראשון הוא שהתאוות מצויות באדם קודם לשכלו. האדם נולד עם תאוותיו וגדל עמהן משחר נעוריו עוד לפני שהתפתח שכלו. יתרון שני הוא שהתאוות הן "בבית", בעולם הזה, בעולם החומר, והעולם משופע ב"מחזיקים ועוזרים הרבה" לתאוות, כלומר בגירויים מגירויים שונים "והם המאכלים ושאר התאוות הגשמיות". לעומת זאת השכל שייך לעולם אחר, "העולם העליון", הוא "נכרי בעולם הגופות העבים והגסים, ומפני שהוא נכרי אין לו מחזיק ועוזר אלא הכל כנגדו".

נמצא שמבחינת הנתונים של התאוות והשכל, השכל מועד לכשלון – "בדין הוא שיחליש השכל ותתגבר התאוה עליו".

העניין הוא שהאדם לא נוצר למען ספק את תאוותיו אלא למען התפתחות שכלו, אך אין לו סיכוי לעמוד במשימה זו שלמענה נברא, כי התאווה "מתגברת על השכל אשר בשבילו נוצר האדם". לכן ניתנו לאדם התורה והמצוות כדי לאפשר לו לעמוד במשימת חייו שלמענה נוצר. ממשיך רבינו בחיי:

"לפיכך הוצרך האדם אל התורה והמצות לחזק כח השכל ולהחליש כח התאוות, ומפני זה נצטוינו במצות המאכלים האסורים ובמצות העריות ובמצות התפלה והתענית והצדקה וגמילות חסדים שכולן להחליש כח התאוה". 

התורה והמצוות נועדו לשנות את המאזן שיועיד את האדם לכשלון במשימת חייו. בלעדיהן אי אפשר לו לאדם לעמוד במשימתו. הן מחלישות את התאוות שבאדם ומחזקות את שכלו ועל ידי כן משתנה המאזן ויכול האדם לעמוד במשימתו שלשמה נברא – "וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים". 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן