פרשת שמות | וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם

שלושת האותות שעשה משה לעיני העם אינם בגדר קסמים אקראיים אלא טומנים בחובם מסרים של עידוד למשה ולישראל. מפניני רבי מאיר שמחה מדווינסק בפירושו "משך חכמה"

חדשות כיפה הרב כרמיאל כהן 03/01/24 16:40 כב בטבת התשפד

פרשת שמות | וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם
פרשת השבוע, צילום: pixabay

(כט) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ל) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם: (לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ: (פרק ד)

שלושה אותות עשה משה לעיני העם "לְמַעַן יַאֲמִינוּ" כי נראה אליו ה'. הפיכת מטה לנחש, הפיכת יד בריאה למצורעת כשלג, והפיכת מים לדם. כבר חז"ל עמדו על כך שאין האותות בגדר קסמים אקראיים אלא יש משמעות לעובדה שנבחרו דווקא אותות אלו, אשר טומנים בחובם מסרים למשה ולישראל.

פרשת השבוע פרשת שמות

כך אמרו במדרש (שמות רבה פרשה ג, יב) ביחס לאות הראשון:

"א"ר אליעזר לכך נהפך המטה לנחש כנגד פרעה שנקרא נחש, שנאמר: 'התנים הגדול' (יחזקאל כט, ג), ואמר 'על לויתן נחש בריח' (ישעיהו כז, א), לפי שהיה נושך את ישראל. אמר לו הקב"ה ראית פרעה שהוא כנחש עתיד אתה להכותו במטה וסוף הדברים הוא יעשה כעץ מה המטה אינו נושך כך הוא לא ישך, הה"ד 'שלח ידך ואחוז בזנבו'".

לדברי המדרש האות הראשון שבו נהפך המטה לנחש מלמד על סופו של פרעה. אמנם יש לשים לב שהמדרש ממקד את המסר שאות זה מלמד לא בהפיכת המטה לנחש אלא בשלב הבא, בהפיכת הנחש למטה. לפי זה, הפיכת המטה לנחש היא רק הכנה לאות בעל המשמעות – הפיכת הנחש למטה, ללמד את משה (ולאחר מכן את ישראל) שפרעה הגדול שנושך את ישראל כנחש עתיד להפוך למטה "מה המטה אינו נושך כך הוא לא ישך".

רבי מאיר שמחה מדווינסק בפירושו "משך חכמה" גם כן כותב כדברים האלה ביחס למשמעותו של האות הראשון; וביחס למשמעותו של האות השני הוא כותב:

"ושנית, כי ישראל אשר הם משחתים בדעות, אשר היו עובדי עבודה זרה, יתהוו מאושרים ויזדככו במעלתם כבריאות הבשר המצורע אשר בשינוי רצון ה' יתעלה יתהוו גוי קדוש עם ה'".

הפיכת יד בריאה למצורעת כשלג היא הכנה לאות בעל המשמעות, שהוא הבראת היד המצורעת. אות זה שבו הבריאה היד המצורעת של משה מלמד על השינוי וההזדככות שעתידים ישראל לעבור ממצב של עובדי עבודה זרה עד מעלת "גוי קדוש עם ה'".

בעוד שהאות השני מלמד, לדעת ה"משך חכמה", על מעלת עם ה', מלמד האות השלישי על מעלת ארץ ה'; כך הוא כותב ביחס לאות השלישי:

"ומה שמכניסם לארץ אחרת ואינו נותן להם גאולה במצרים, או שאינו הורג את המצרים ומורישם מפניהם, לזה אמר כי כמימי היאור אשר בשינוי מקום יהיו לדם ביבשת, כן העם הישראלי ראוי לסגולה במקום מחצבתם, מקום אשר הוא הורתם, ומסוגל לנשמתם אשר הוא תחת השגחת ה' יתעלה לבד, כידוע דברי רז"ל בזה ודו"ק".

פרשת השבוע פרשת שמות

האות השלישי בא להשיב על שאלה שעלולה להתעורר. השאלה היא: מדוע אין הקב"ה מסתפק בלהוציא את ישראל מעבדות לחירות ומשאירם במצרים, וחפץ גם להעבירם לארץ אחרת? תשובה לשאלה זו מלמד האות השלישי. איכותם הטבעית של מימי היאור קיימת אך ורק כאשר הם מצויים ביאור. כאשר הם יוצאים מן היאור ליבשה, לסביבה שאינה טבעית להם, הם הופכים לדם.

כך הם ישראל, כאשר הם מצויים בארץ זרה כארץ מצרים איכותם הטבעית אינה באה לידי ביטוי, למרות שיצאו מעבדות לחירות. סגולת ישראל באה לידי ביטוי אך ורק בארץ אבותם, בארץ אשר עיני ה' בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

נמצא ששלושת האותות מהווים עידוד לישראל, הן בענין הכאת פרעה, והן בענין מעלתם הרוחנית שתתעלה עוד יותר כאשר יגיעו לארץ ה'.