לפזר אידיאלים באוויר, לצעוק מה ה"אני מאמין" שלנו, להרצות ולהוכיח אחרים על הדרך השגויה בה הם הולכים - זה די פשוט. כשאדם נמצא בתנאי חיים רגילים, קל לו לספר על הערכים והאמונות אליהם הוא שייך, על הדברים שהם מבחינתו קו אדום בל יעבור, שדגל שחור מתנוסס מעליהם. כשאנו רחוקים מ"הדגל השחור" ומ-"הקו אדום" הם מאוד יציבים וברורים מבחינתנו.
אולם, שאלת השאלות היא מה יהיה ויקרה כשהאדם יעמוד למבחן, כשהוא יגיע לתנאים שאינם אופטימליים מבחינתו, למצבים קשים של שבר ודוחק. האם גם אז הוא יישאר נאמן לערכיו ולאמונותיו אותם הוא פיזר בראש חוצות, או שמא הם יהפכו ל"המלצה בלבד", שאיננה מחייבת בעתות משבר וצרה.
יוסף הוא אחת הדמויות שחוותה את העליות והירידות הקיצוניות ביותר בתנ"ך
עם תחילת הפרשה, כשהתורה מתארת את שמות השבטים שירדו למצרים היא מונה אותם אחד אחד, וכשהיא מגיעה ליוסף היא אומרת- "ויוסף היה במצרים". דבר זה מעלה תמיהה גדולה שכן כמעט חצי חומש בראשית, שזה עתה סיימנו, מדבר על גלגולו של יוסף ועל הגעתו והתנהלותו במצרים. מה המסר שהתורה רוצה להעביר לנו בתיאור המקום בו היה יוסף?!
רש"י מדריך אותנו לקרוא את הדברים קצת אחרת, ואומר שהפסוק- "ויוסף היה במצרים" לא בא כתיאור מקום, אלא בא לומר לנו שיוסף תמיד היה ותמיד נשאר יוסף.
אחת הדמויות שחוותה את העליות והירידות הקיצוניות ביותר בתנ"ך- זה יוסף. הוא מתחיל כבן זקונים אהוב ובמהרה מוצא את עצמו נזרק לבור עם נחשים ועקרבים, משם הוא מתגלגל כעבד לארץ נוכריה, יושב בבית הסוהר ובסוף הוא מוצא את עצמו כמשנה לפרעה ומנהל חיי הכלכלה של מצרים ושל העולם כולו.
כל שינוי שבעולם לא שינה את עולמו הפנימי של יוסף
מסכת חיים שכזו יכולה לבלבל, שכן היא מציבה את האדם בפני מצבים משתנים ומציאויות סותרות והפוכות. במצב שכזה קשה לאדם עוד יותר להישאר נאמן לערכיו ולעולמו, שכן הוא תלוש ונע ונד ממקום למקום, מתפיסת עולם אחת לחברתה.
אולם, כל שינוי שבעולם וכל מציאות מתחלפת לא שינו את עולמו הפנימי של יוסף. הוא נשאר יציב, כצוק איתן, נאמן לתפיסת עולמו ולאמונתו בה', גם כשהוא ראה שהמציאות לה הוא רגיל נשמטת תחת רגליו. המילים "ויוסף היה במצרים" של התורה מהווים לנו מופת ואות על היציבות והנאמנות לדרך בה אנו מאמינים, לא משנה מה קורה או יקרה מסביב.
הרב אסף הר-נוי, רב קהילת "אדרת אליהו" וראש בימ"ד "מבקשי פניך", גילה, ירושלים