במאמר הנוכחי נבקש להעלות זיקות וקווים אחדים המחברים בין פרשת שמות ואירועים הקשורים לשעבוד מצרים ולגאולת מצרים, לבין המאורע הקשה שהתרחש לאחרונה של רצח התינוק עמיעד ישראל הי"ד, בנם של שירה ועמיחי איש-רן, שנפצעו בליל שמיני של חנוכה תשע"ט, יום ראשון, ה-9 בדצמבר 2018, בפיגוע הירי בצומת עפרה.
שמות השבטים לְשֵׁם גאולת ישראל
בספר בראשית מוזכרים מדרשי שם של בני יעקב בזיקה להולדתם. הסברים אטימולוגיים אלה המתלווים לשמות קשורים בעיקרו של דבר לנסיבות חייהם האישיות של לאה, רחל ויעקב. שמותיהם של שנים עשר שבטי ישראל מובאים גם בראש ספר שמות: "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ. רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה. יִשָּׂשׂכָר זְבוּלֻן וּבִנְיָמִן. דָּן וְנַפְתָּלִי גָּד וְאָשֵׁר. וַיְהִי כָּל נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ יַעֲקֹב שִׁבְעִים נָפֶשׁ וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם" (שמות א, א-ד). בתנחומא (שמות, ג) ובתנחומא מהדורת בובר (שמות, ה, עמ' 3) מובאת מערכת שלמה של מדרשי שם אחרים של השבטים בהתאם לעיקרון ששמותיהם נקראו "לשם גאולת ישראל" (תנחומא). מדרשי השם הללו הם בעלי אופי לאומי, ולא פרטי, והם מתייחסים למאורעות החל מנצנוץ הגאולה בתקופת שעבוד מצרים ועד לגאולה העתידה. בשמות רבה (א, ה, מהדורת שנאן עמ' 41–42) מצוי מקור מקביל שיש בו חילופים שונים, וחלק מהשמות נדרשו "על שם גאולת מצרים".
וכך נאמר בתנחומא:
"'ראובן שמעון' (שמות א, ב) כל השבטים לשם גאולת ישראל נקראו. 'ראובן' על שם 'ראה ראיתי את עני עמי' (שם ג, ז). 'שמעון' 'וישמע א-להים את נאקתם' (שם ב, כד). 'לוי' 'ונלוו גוים רבים אל ה'' (זכריה ב, טו). 'יהודה' 'אודך ה' כי אנפת בי' (ישעיהו יב, א). 'יששכר' 'יש שכר לפעלתך' (ירמיהו לא, טו). 'זבולון' 'בנה בניתי בית זבול לך' (מלכים א' ח, יג). 'בנימין' 'נשבע ה' בימינו' (ישעיהו סב, ח). 'דן' 'וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי' (בראשית טו, יד). 'נפתלי' 'נופת תטופנה שפתותיך כלה' (שיר השירים ד, יא). 'גד' 'והמן כזרע גד' (במדבר יא, ז) 'ואשר' 'ואשרו אתכם כל הגוים' (מלאכי ג, יב) 'יוסף' על שם 'יוסף ה' שנית ידו'" (ישעיהו יא, יא).
יש לומר עוד כי הרמב"ן מתייחס בפתיחת פירושו לספר שמות לספר זה שהוא "בענין הגלות הראשון הנגזר בפירוש ובגאולה ממנו" (פירושי התורה, מהדורת שוול, עמ' רעט), ואילו בסיום ביאורו לספר זה הוא נדרש אליו כאל "ספר הגאולה" (שם, עמ' תקמ). נראה לומר כי הרמב"ן סובר שהגלות הייתה בגדר ניסיון שתכליתו – הגאולה, ובעקבות הצלחת הניסיון נקרא הספר על שם סופו (הרב ד"ר יצחק דב פריז, "על המשכן ועל מעשה העגל", דף שבועי, אוניברסיטת בר-אילן, 485, פרשת ויקהל תשס"ג). כן יש לציין כי הרמב"ן עצמו כתב חיבור בשם "ספר הגאולה" המתמקד בגאולה העתידה (כתבי רבינו משה בן נחמן, מהדורת שוול, כרך ראשון, עמ' רנג–רצו).
שמו של בנם של שירה ועמיחי איש-רן, עמיעד ישראל הי"ד, ניתן לו על ידי הוריו זמן קצר לפני הלווייתו, שהתקיימה ביום רביעי בלילה, ה' בטבת, ה-12 בדצמבר, ואף הוא נושא אופי לאומי גאולי. אביו של עמיחי, הרב רפאל איש-רן, סיפר בהקשר למתן השם כי הרב שמואל אליהו ביקש לאחר פטירת התינוק שההורים יעניקו לו שם. השעות חלפו והם טרם בחרו שם. המשפחה יצאה להלוויה בלא שנקבע עדיין שם, וסוכם כי הרב איש-רן יתקשר לזוג לכשיגיעו לבית העלמין. כך זמן קצר קודם ההלוויה בחרו שירה ועמיחי את השם עמיעד ישראל "'שם כל כך מתאים וראוי לילד הזה. שם עם משמעות גדולה ומחזקת'" (ראו מאמרה של יפעת ארליך, "'רק כשהגענו לבית הקברות ניתן לתינוק שמו: עמיעד ישראל. שם בעל משמעות גדולה ומחזקת'", ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 14 בדצמבר 2018). הרב רפאל איש-רן התייחס במהלך הספדו בהלוויה למשמעות השם: "בהלכה כתוב שצריך לתת שם לתינוק. אז ההורים שלך, הֲבֵּן יַקִּיר, נתנו לך שם, והשם הוא בעל משמעות גדולה, הוא מסמל את הכול: עמיעד ישראל. עמנו פה לעד. עם ישראל פה לעולמי עולמים".
רחל בת בנו של שותלח ובנה
כבר בתחילת ספר שמות מוזכר כי מצרים העבידו את בני ישראל בפרך, ובכלל זה בחומר ובלבנים: "וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ" (שמות א, יג-יד). בהמשך פרשת שמות (פרק ה) אנו שומעים על מכסת הלבנים שבני ישראל היו אמורים להכין מדי יום, ועל הכבדת העבודה באופן שהמצרים חדלו מלתת תבן למאכל, ובה בעת נאלצו בני ישראל לספק אותה מתכונת לבנים. עבודתם של ישראל בלבנים נמשכה עד ליציאת מצרים.
ב"פרקי רבי אלעזר" מועלית הטרגדיה שאירעה לרחל בת בנו של משותלח, לבעלה ולבנם. יש לציין כי לגרסת אחד מכתבי היד רחל הייתה בת בנו של שותלח, ושם זה מופיע בשושלת היוחסין של שבט אפרים (ראו במדבר כו, לה-לו; דברי הימים א' ז, כ-כא). אישה זו שהייתה מעוברת, שעה שעמלה עם בעלה בהכנת הלבנים, יצא הוולד ממעיה ונתערבב בתוך החומר. צעקתה שנשמעה בשמים שימשה כגורם הראשוני למכת בכורות, שבעקבותיה יצאו ישראל ממצרים. וכך נאמר:
"רחל בת בנו של משותלח היתה הרה ללדת ורמסה בחומר עם בעלה ויצא הולד מתוך מעיה ונתערב בתוך החומר ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד, ובאותה[!] הלילה ירד מיכאל המלאך והעלהו לפני כסא הכבוד, ואותו הלילה ירד הב"ה והכה בכורי מצרים" ["פרקי ר' אלעזר", מהדורת היגער, חורב י (תש"ח), פרק שבעה וארבעים, עמ' 239, 294].
יש להעיר כי שלא כמו הנזכר בקטע זה, בבבלי ראש השנה (י ע"ב–יא ע"א, יא ע"ב) מאוזכרים מאורעות שונים שהתרחשו בתשרי ובניסן, כאשר הן לדעת רבי אליעזר והן לדעת רבי יהושע בראש השנה "בטלה עבודה מאבותינו במצרים", שהשעבוד פסק למעלה ממחצית השנה קודם יציאת מצרים (עיינו עוד יעל לוין, מדרשי בתיה בת פרעה, ירושלים תשס"ד, עמ' 11–18).
והנה, באופן מצמרר ניכר דמיון בין סיפורם של רחל בת בנו של שותלח, בעלה ובנה שנולד לה, לבין הפיגוע שבו נפצעו שירה ועמיחי איש-רן ושבו נרצח עמיעד ישראל הי"ד. אמנם לא מוזכר במקורות שמו של וולדה של רחל בת בנו של שותלח, אולם אפשר לראות סמליות בשם האם עצמה בהוראה של "רחל מבכה על בניה", שהיא בוכה ומבכה על בניה ושקיבוץ גלויות הוא בזכותה. בשני המקרים כאחד היו הבעל והאישה יחדיו באותו המקום בשעת האסון, ובשני המקרים יצא הוולד ממעי אמו קודם זמנו. הוולד של רחל בת בנו של שותלח יצא לאוויר העולם מפאת השעבוד הקשה של המצרים בבני ישראל, ועמיעד ישראל הי"ד נרצח בעקבות הרמת ידם של אויבינו עלינו. מהבחינות הללו אפשר להשקיף על הפיגוע שהתרחש לאחרונה, ועל מה שנלווה לו, כמעין סיפור גלגול ובבואה של המעשה מתקופת שעבוד מצרים, מעשה ששימש קטליזטור לגאולה.
אין ספק כי בדומה לבנם של רחל בת בנו של שותלח ובעלה שעלה לפני כיסא הכבוד, אף עמיעד ישראל הי"ד עלה לפני כיסא הכבוד, ושמא שניהם משתעשעים שם יחדיו בדברי תורה ומתפללים על עם ישראל.
אחדות ישראל
לפי הנזכר במכילתא דרבי ישמעאל בשעה שיצאו בני ישראל ממצרים לא שררה אחדות ביניהם, והם הגיעו לכלל אחדות רק בזמן מתן תורה. וכך נאמר: 'ויחן שם ישראל' (שמות יט, ב). כל מקום שהוא אומר 'ויסעו' 'ויחנו', נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, אבל כאן השוו כולם לב אחד, לכך נאמ' 'ויחן שם ישראל נגד ההר'" (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מסכתא דבחדש, א, מהדורת הורוביץ עמ' 206). המחלוקת שהייתה ביניהם מוזכרת במדרש אחר בקובץ מדרשי זה: "ארבע כתות נעשו ישראל על הים, אחת אומרת ליפול אל הים ואחת אומרת לשוב למצרים ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדן ואחת אומרת נצווח כנגדן. זאת שאמרה ליפול אל הים נאמר להם 'התיצבו וראו את ישועת ה'' (שמות יד, יג), זו שאמרה נשוב למצרים נאמר להם 'כי אשר ראיתם את מצרים' (שם), זו שאמרה נעשה מלחמה כנגדן נאמר להם 'ה' ילחם לכם' (שם שם, יד), זו שאמרה נצווח כנגדן נאמר להם 'ואתם תחרישון'" (שם) (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דויהי, ב, עמ' 96).
מקטע אחר המובא במכילתא דרבי ישמעאל עולה כי מצרים ברודפם אחר ישראל היו באחדות: "'והנה מצרים נוסע אחריהם' (שמות יד, י), 'נוסעים'' אין כתיב כאן אלא 'נוסע' מגיד שנעשו כולן תורמיות תורמיות כאיש אחד (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דויהי, ב, עמ' 91). ואולם לעומת זאת בדרשה אחרת שם אנו מוצאים כי בעומדם על הים הייתה המחלוקת נטושה גם בין המצרים עצמם: "שלש כתות נעשו מצרים על ישראל על הים אחת אומרת ניטול ממונם וממוננו ולא נהרגם ואחת אומרת נהרגם ולא ניטול ממונם ואחת אומרת נהרגם וניטול ממונם, זו שאומרת ניטול ממונם ולא נהרגם 'אחלק שלל' (שמות טו, ט), זו שאומרת נהרגם ולא ניטול ממונם 'תמלאמו נפשי' (שם), זו שאומרת נהרגם וניטול ממונם 'תורישמו ידי'" (שם) (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דויהי, ז, עמ' 140).
בימים שלאחר הפיגוע בצומת עפרה והולדתו של עמיעד ישראל הי"ד שררה אחדות גדולה בקרבנו. בהלוויית התינוק אמר הסב הרב רפאל איש-רן בין היתר: "אבל אין הרבה אנשים שחיו הרבה מאוד שנים שהצליחו לאחד את עם ישראל כמו שאתה. כולם בתפילות, זועקים לפני אבינו שבשמים... ראינו את האהבה הגדולה שהרעיפו עלינו כל בית ישראל. זה לא דבר פשוט בכלל. אחדות גדולה. סנגוריה גדולה על עם ישראל. זה בניין". הסב חיים סילברשטיין ציין בין היתר: "עמיחי ושירה, לבנו נקרעים מצער על הכאב ועל האובדן. אבל בנכם הטרי עמיעד ישראל, נכדנו הרך, השם ייקום דמו, כבר עשה רבות בטרם מלאו לו ארבעה ימים. הוא איחד את עם ישראל בישראל ובעולם, שהתגייס בתפילות, בחיבוקים, בלימוד ובאהבה. הוא זיכה רבבות מבני עמנו בלימוד תורה, בתפילה, בחסד ובאהבת חינם...". ואריאל, אחיה התאום של שירה, אמר בהלוויה כי קודם הגעתם, שירה אמרה להם כי ברור לה שהסיבה שעמיעד ישראל בא לעולם היא רק בשביל לאחד את עם ישראל בתפילה וסביב ארץ ישראל.
ימים אחדים לאחר ההלוויה, ביום ראשון, ח' בטבת, ה-16 בדצמבר, במסיבת העיתונאים שקיימו הוא ושירה, ציין עמיחי איש-רן את האחדות בין חלקי העם שהם חוו: "... זה משהו שהתינוק שלנו הצליח לעשות בשלושה ימים קצרים שהוא חי, שרוב האנשים לא מצליחים לעשות כל החיים שלהם, הוא פשוט איחד אותנו... כולם פשוט באו, כולם רצו להשתתף, כולם רצו לחזק, כולם הרגישו קשורים. ואני פשוט גאה להיות חלק מעם כזה".
לאחרונה ממש, ביום רביעי, י"ח בטבת, ה-26 בדצמבר, התקיים בבית החולים שערי צדק בירושלים אירוע רב רושם של התחלת כתיבת ספר תורה, שנתרם בידי יהודי מברזיל, לעילוי נשמתו של עמיעד ישראל הי"ד. זאת בנוכחות הוריו, קרובי משפחה, רבנים, אנשים מהצוות הרפואי ובני אדם נוספים. גם בהזדמנות זו עמד עמיחי על האחדות הניכרת בקרב העם ושותפות הגורל הכנה בדאגה לשלומה של שירה ולשלומו.