(לג) וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת זְנוּתֵיכֶם עַד תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר: (לד) בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי: (פרק יד)
העונש שנגזר על בני ישראל בעקבות חטא המרגלים היה להתעכב ארבעים שנה במדבר ולמות שם, במקום להיכנס לארץ מיד. משך הזמן – ארבעים שנה – מנומק בכתוב שהוא כנגד ארבעים הימים שבהם תרו המרגלים את הארץ "יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה".
פרשת השבוע פרשת שלח
משמעותו של היחס בין הימים הקשורים לחטא לבין השנים הקשורות לעונש הוא לצורכי זיכרון; כך כותב הרש"ר הירש: "היחס המספרי שבין שיעור זמן העונש לבין שיעור זמן החטא יזכיר להם את החטא כל זמן העונש". כל זמן העונש יֵדעו בני ישראל בשל מה באה עליהם הרעה הזאת; יֵדעו וילמדו.
אולם העונש הממושך מעורר בעיה: אם האבות חטאו מדוע נענשים גם הבנים? מדוע הבנים שלא חטאו מתעכבים במדבר בעטיו של חטא האבות?
הרש"ר הירש רואה בעונש לבנים "תוצאה טבעית בלתי נמנעת". הבנים חיים בתוך מציאות של עונש שנגזר על אבותיהם, או אפילו נולדים לתוך מציאות כזו. אין אפשרות למנוע מצב טבעי זה, שהתוצאה שלו היא חיי מדבר ארוכים לבנים שלא חטאו.
אולם הרש"ר הירש עומד על כך שהתורה רומזת לכך שלמרות המציאות הנוראה של העונש, תהיה במציאות זו גם ברכה לבנים. הרמז הוא במלה "רֹעִים" המתארת את חיי הבנים במדבר; כך הוא כותב:
"ובניכם יהיו רֹעים - הכתוב נוקט לשון "רעייה" כדי לתאר את המסע הממושך במדבר, שגם הבנים עתידים להשתתף בו; וכך הוא רומז לנו שמסע זה יביא להם קיום והצלחה".
פרשת השבוע פרשת שלח
הרש"ר הירש רואה בדוגמה זו עיקרון יסודי למדה "פקד עון אבות על בנים":
"הרי כאן ביאור חי למידת "פקד עון אבות על בנים". כתוצאה טבעית בלתי נמנעת גם הבנים לוקים בעונש שנגזר על הוריהם, אולם השתתפות זו של הבנים בסבל תהיה להם לישועה. שכן ארבעים שנות המסע במדבר יחדירו בישראל את רוח התורה ויקנו לו את מידת הבטחון בה', ופרי ההילולים של הלימוד הזה עוד הבשיל – ויבשיל – מקץ מאות בשנים".
אכן הבנים סובלים בעון אבותיהם, "אולם השתתפות זו של הבנים בסבל תהיה להם לישועה". העונש לאבות ש"כתוצאה טבעית בלתי נמנעת" פוגע גם בבנים שלא חטאו, יש בו גם ברכה לבנים. "ארבעים שנות המסע במדבר יחדירו בישראל את רוח התורה ויקנו לו את מידת הבטחון בה'".
יתכן שברקע אפשרות הראייה החיובית והחינוכית של ארבעים שנות המדבר עומדים הפסוקים בפרשת עקב (דברים ח, ב-ה): "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו מִצְוֹתָיו אִם לֹא. וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם. שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ".
נמצא שהעונש על חטא המרגלים היה עונש חמור עבור האבות החוטאים, אבל הועיל מבחינה חינוכית לבנים, שבסוף תקופת העונש זכו להיכנס לארץ. אכן כניסתם של הבנים לארץ הייתה בשלה יותר בזכות ארבעים שנות החינוך במדבר. עובדה זו, לדעת הרש"ר הירש, תתן אותותיה גם לאחר מאות שנים.