האירוע המרכזי בפרשה זו הינו, ללא ספק, חטא המרגלים. חטא זה גרר אחריו עונש חמור במיוחד, עונש הבא בשל מאיסתם של בני ישראל בארץ חמדה - ארץ ישראל. בפרשייה מורכבת זו, יש לבחון, בין השאר, את התייחסותם של מנהיגי העם באותה שעה. כיצד הגיבו משה, אהרון, יהושע וכלב לטענות החמורות שהשמיע העם ומה הייתה המשמעות של תגובתם.
בפרק י"ג, לאחר שהתורה מונה את שמות שנים עשר המרגלים, המצווים לתור את הארץ, מציינת התורה את שמו של יהושע בן נון במיוחד, בפס' ט"ז:
"אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע". חז"ל מבארים, כי תוספת האות י' לתחילת שמו של הושע בן נון הייתה לסייע בידו להינצל מעצתם של המרגלים, שבהגיעם לארץ, יוציאו את דיבתה רעה - " י-ה יושיעך מעצת מרגלים".
יש לשאול, מדוע מוסיף משה אות לשמו של יהושע בלבד? לכאורה, היה צריך משה להוסיף אות גם לשמו של כלב בן יפונה, כדי שלא ייפול ויושפע מעצת המרגלים? מדוע נמנע הקב"ה מלתת את ברכתו גם לכלב בן יפונה?!
בנוסף, יש לשים לב, כי בהמשך הפרשה, בפרק י"ד פס' כ"ד, לאחר שהקב"ה מסביר מהו העונש שיקבלו בנ"י בשל חטא המרגלים, כתוב: " ועבדי כלב, עקב הייתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה".
מעניין לציין, כי בפסוק זה אין איזכור לשמו של יהושע בן נון. הדבר תמוה מאוד, שהרי אנו יודעים, שגם יהושע בן נון לא הסכים לעצתם של המרגלים וא"כ, מדוע מזכירה התורה את הרוח האחרת, שהייתה דווקא לכלב ולא ליהושע בן נון?
קושייתנו מתחזקת, לאור פסוק המופיע בספר דברים פרק א' פס' ל"ו, שם אומרת התורה:
"זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה ולו את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מילא אחרי ה'". בפסוק זה, בא לידי ביטוי שכרו של כלב באופן ברור יותר. המילה "זולתי", המופיעה בפסוק זה, מבליטה, לכאורה, את העובדה שדווקא כלב בן יפונה מילא אחר דברי ה' ולא נפל בעצת מרגלים, בשונה מיהושע בן נון. דבר זה, לכאורה, לא ייתכן, שהרי אנו יודעים, שגם יהושע בן נון לא שעה לעצת המרגלים ומדוע מתייחסת התורה שוב רק לכלב בן יפונה?!
מדברינו עולה, כי על אף, שהן כלב בן יפונה והן יהושע בן נון התנגדו באופן נחרץ לדברי המרגלים ובעקבות כך זכו ונכנסו לארץ, מפסוקי התורה עולה, כי לכלב בן יפונה ישנה עדיפות על פני יהושע בן נון. יש, א"כ, לברר מדוע!
כדי להבין עניין זה, אנו צריכים לעמוד מעט על אישיותו המיוחדת של כלב בן יפונה. כלב הינו בנה של מרים, אחות משה ואהרון. בפרק י"ג בספר במדבר, מספרת התורה, כי כאשר כלב בן יפונה מגיע יחד עם המרגלים לחברון, הוא הולך ומשתטח על קברי האבות, במערת המכפלה ומבקש מהקב"ה שלא ליפול בעצת המרגלים. כלב איננו זקוק לברכתו המיוחדת של משה, שהרי הוא בעצמו מבין, שעליו לעשות זאת.
בנוסף, מפסוקי התורה עולה, כי כלב היה המנהיג היחידי שעמד כנגד כל העם והתנגד באופן נחרץ לדברי הבלע של המרגלים. המדרש מספר, כי משה ואהרון נתרשלו בתגובתם כנגד דברי המרגלים וכן יהושע בן נון, ג"כ, לא הצליח להגיב בצורה נחרצת כנגד דברי המרגלים. רק כלב בן יפונה, ללא פחד ומורא, ללא היסוס, עמד כנגד כל העם ואמר את דבריו הנחרצים על ארץ ישראל: " טובה הארץ מאד מאד".
בנוסף, חשוב לציין את דברי המדרש בתנחומא, בעניינו של כלב בן יפונה. מדברי המדרש עולה, כי ההתייחסות המיוחדת של התורה לכלב בן יפונה דווקא, יותר מיהושע בן נון, באה בשל העובדה, שכלב הוא אחיו של חור, בנה של מרים. המדרש מספר, כי כאשר באו בני ישראל ליצור את העגל, כדי להחליפו בה' ובמשה, עמד עליהם חור ולא הסכים לעניין. חור ידע את הסכנה הגדולה הכרוכה בכך ולכן ניסה למנוע את בנ"י מחטא חמור זה. כידוע, שילם חור על כך בחייו, שהרי בנ"י, מרוב להיטותם לבנות את העגל - עמדו והרגוהו.
נראה, כי מסירות הנפש שהייתה אצל חור עברה גם אל כלב. כלב, כאחיו חור, ידע מהי הסכנה הכרוכה בחטא חמור זה של הוצאת דיבה רעה על הארץ ולכן גם הוא היה מוכן למסור את נפשו על הדבר.
כעת, ניתן להבין מדוע מתייחסת התורה לכלב כיוצא מן הכלל. עמידתו האיתנה של כלב כנגד דברי הבלע של המרגלים באים מתוך אמונה גדולה מאוד בקב"ה ובצדקת הדרך. הוא אינו זקוק לתוספת בשמו. הוא יודע לעשות זאת לבד. הוא שייך למשפחה שורשית, אשר מסירות הנפש זורמת בעורקיה.
כעת מתפרש הפסוק " ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו וכו' ביתר בהירות. מבין כל מנהיגי הדור באותה תקופה, בזמן חטא המרגלים החמור, כלב הינו היחידי שתופס יוזמה ומוסר את נפשו כדי להתנגד לדברי המרגלים. זוהי הסיבה לכך, שכלב זוכה ליחס מיוחד מאת הקב"ה ומכונה בתורה כ" עבדי כלב". זוהי אכן, מנהיגות של גבורה אמיתית.
הכותב הוא ראש אולפנת בני עקיבא צפירה