(יח) שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (פרק טז)
המילה "לְךָ" שבביטוי "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ" נראית מיותרת. וכי מה היה חסר אם היה כתוב שפטים ושטרים תתן בכל שעריך?
רבי אברהם סבע בפירושו "צרור המור" רואה במילה זו רמז חשוב לשופטים. כך הוא כותב:
"ואמר "שופטים ושוטרים תתן לך", לרמוז שצריך האדם שישפוט את עצמו בתחילה ואחר כך יוכל לשפוט האחרים, אבל מי שלא ישפוט את עצמו איך ישפוט לאחרים. וזהו "הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ" (צפניה ב, א). קשט את עצמך ואחר כך קשט את אחרים (בבא בתרא ס ע"ב)... ולכן אמר בכאן "שופטים ושוטרים תתן לך", רוצה לומר לעצמך, ומיד תוכל לשפוט האחרים, וזהו "ושפטו את העם משפט צדק"".
המילה "לְךָ" רומזת לכך ששופט יכול לשפוט את העם משפט צדק רק אם הוא יכול לשפוט את עצמו תחילה. שופט שאינו יכול לשפוט את עצמו גם אינו יכול לשפוט אחרים. השופט צריך להוות דוגמה אישית ולהתנהג על פי אמות מידה של צדק כדי שיוכל לשפוט את העם משפט צדק.
בדומה לזה ממשיך "צרור המור" ומסביר את הרמז שבמילה "לִשְׁבָטֶיךָ" שבהמשך הפסוק:
"וכן רמז "שופטים ושוטרים תתן לך... לשבטיך", שכמו שהשופט צריך שישפוט עצמו בתחילה, כן צריך לשפוט קרוביו ובני שבטו, ואז יוכל לשפוט האחרים, אבל אם לא ישפוט קרוביו בתחילה לא יוכל לשפוט האחרים. ולכן נאמר בשבט לוי שהם השופטים ומורי התורה (להלן לג, ט) "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו'". ואז "יורו משפטיך ליעקב וגו'" (שם פסוק י). אבל אם הם מחניפים לקרוביהם ומכירים אותם איך ישפטו האחרים, כי יאמרו לו כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וְלֵךְ אצל נגעים ואהלות, כי אין קרוב רואה את הנגעים... ולכן אמר "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך" ולקרוביך, ואז "ושפטו את העם משפט צדק"".
תנאי לשפיטת העם בצדק הוא היכולת לשפוט גם את הקרובים. שופט שמחניף לקרוביו ובני שבטו אינו יכול לשפוט אחרים. בלשון מליצית (על פי סנהדרין סז ע"ב וזבחים קב ע"א. וראו גם משנה נגעים ב, ה) כותב "צרור המור" שהאנשים שאותם שופט השופט לא יקבלו אותו כשופט, כי יאמרו לו "כַּלֵּה מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וְלֵךְ אצל נגעים ואהלות, כי אין קרוב רואה את הנגעים". לפני שאתה שופט אותנו אתה צריך לשפוט את קרוביך.
דוגמה חיובית לשופטים הם שבט לוי שאינם מחניפים לקרוביהם – "הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בנו בָּנָיו לֹא יָדָע" – ולכן "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל".