פרשת ראה: שער לחינוך רגשי למנהלים

הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגׇּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ ה' אֱלֹהֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ: בכל תחום שהוא, מנכ"ל אינו מנהל מוצר - אלא מנהל את העובדים שלו. מנהל חברת היי-טק לא מנהל ביטים. הוא מנהל בני אדם. קצין בחיל האוויר לא מפקד על מטוסים, הוא מפקד על בני אדם. מנכ"ל חברת פינטק לא מנהל תשואות, הוא מנהל בני אדם.

מסיבה זו, מנהל חייב להשתלם לפני כל דבר אחר בהבנה הרגשית וביכולת להוביל בני אדם. זה מורכב, אני יודע, אבל זה דבר שגם אם לא נולדתם איתו, אתם תוכלו לרכוש אותו. כך מלמד רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, בפירושו לפרשת השבוע. הפרשה עוסקת במחויבות של האדון כלפי עבדו, הן בזמן שבו העבד עובד אצלו והן בתום התקופה. בשלב הזה נדרש האדון להעניק לעבד מעין "דמי פרישה" שיאפשרו לו לשוב לחיים האזרחיים.

הגיוני בסך הכל רק שמסתבר שלאדון די קשה להוציא הוצאה כספית גדולה כזו, מה גם שלא בטוח שהוא מבין בתמורה שלה. משום כך התורה דורשת ממנו "נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖." יש פה חתיכת הבטחה: אפשר לתת לעבד, וגם לא להיות צר-עין כלפיו.

מהו הסוד, כיצד ניתן להגיע לרמה רגשית כה גבוהה?

אם ננתח את הטקסט נגלה שיש כאן הענקה בשלושה שלבים: "נתון" זו נתינה ראשונה, "תיתן" זו כבר הפעם השניה. בפעם השלישית שאתה נותן, כבר "לא ירע לבבך". כאשר הנתינה הופכת להרגל - הכוחות הרגשיים משלימים עם ומתיישרים עם הפעולה החיצונית. הרמב"ם גם נגע במשהו דומה: כדי לשנות הרגל מסוים חייב לפעול בקיצוניות השניה לתקופה מסוימת מאותו הרגל עד שלבסוף נגיע לדרך האמצע.

בתקופת הקורונה עוד יותר התחדדה סוגיית ההתייחסות לעובדים, היה קשה למנהלים להבין את המצב הרגשי, לא היתה מערכת סנסורים שאיפשרה להבין את מצב המחויבות של העובדים, כדי לשמר ולוודא שאנשים עדיין מזדהים ומחויבים היה חייב לייצר "מופעים" קבועים, סוג של מנגנון שמאפשר באמת לדעת מה "מצב הרוח" הארגוני, מה המצב של העובדים באמת, היו לזה יתרונות כי זה "חייב" לאותם כללים שבעל העקדה, יצחק עראמה מתייחס אליהם.

ההתייחסות לצד הרגשי היא כבר לא מותרות, בעבר שאלו האם אתה מנהל רק עם EQ או רק IQ, היום זה כבר ברור שזה מחויב מכל מנהל, אחרת העובדים לא נשארים, זה לא יכול להסתכם ברק לשאול מה קורה ולעבור הלאה, אלא באמת להתעניין, להשקיע ולתת מעצמך, כשאתה נותן אתה מקבל.

היהדות מעניקה לנו סל של כלים המופנה פנימה: ככל שנפעל כלפי חוץ בצורה חיובית, הדבר יקרין עלינו פנימה ונהפוך לאנשים טובים יותר. זה נכון כאנשים פרטיים, כבני משפחה, וזה בוודאי נכון כמנהלים: עלינו לשפר את המיומנויות הרגשיות שלנו, דרך פעולות חיוביות. הבנה, הקשבה, חיוך, הכלה, נדיבות והענקה.

הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול"