(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: (ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: (פרק ו)
ארבעה עניינים לומד רבינו בחיי מפרשת העולה, ונעסוק אך בשני שבהם "להודיע גודל חיוב הנברא לעבוד את בוראו".
הרמת הדשן מהמזבח היא עבודה שבעיקרה היא פעולת ניקיון יומיומית, פינוי המזבח מן השאריות שנשארו מקרבנות יום אתמול. לכאורה היה ניתן לצפות שעבודה זו לא תיעשה על ידי כהנים, ושאם תיעשה על ידי כהנים תיעשה לא בבגדי כהונה שבהם מקריבים את הקרבנות ועושים שאר עבודות אלא בבגדים פשוטים.
פרשת השבוע פרשת צו
אולם לא כך הוא הדבר. תרומת הדשן נעשית אך ורק על ידי כהן הלבוש בבגדי כהונה שלו. מפרטים אלו לומד רבינו בחיי על היחס הרצוי שבין האדם לבוראו. כך הוא כותב:
"דבר ידוע כי האדם צריך שיהיה נכנע ושפל להקב"ה בעמדו בתפלה לפניו, או בעשותו מצוה או אחד מיתר העבודות הקלות או החמורות, שיתהדר בהם לכבוד ה' יתעלה, ושלא יחוס על כבוד עצמו, אלא שיכיר בעצמו כי הבשר והדם דל הוא ואין ידו משגת לחובה העצומה, וראוי לו להכנע ולהשפיל עצמו, כענין
שכתוב באברהם: (בראשית יח, כז) "ואנכי עפר ואפר", והמלך דוד ע"ה אמר: (תהלים טו, ד) "נבזה בעיניו נמאס" וזהו שאמר בכאן: "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן"... ולמדנו מזה כי גם במצות הרמת הדשן שהיא עבודה קלה צוה הקדוש ברוך הוא שיתהדר בה הכהן לפניו שילבש בגדי כהונה ובהם ירים את הדשן, וכל זה הערה ודרך חיים לכל מי שמתקרב להקב"ה באחת מהעבודות, או מי שמתעסק באחת ממצותיה של תורה שיתהדר לפניו יתברך בעשותו אחת מכל מצות ה' שישפיל כבוד עצמו לכבוד ה' יתעלה אפילו בעבודה קלה שבהן".
אדם שעומד לפני בוראו בתפילה ובשאר מצוות צריך להתהדר בלבושו ובמראהו לכבוד הקב"ה. זאת אנו למדים מן הכהן שלובש את בגדיו המיוחדים לצורך עבודה שנדמית כפחותה, כיון שגם בעבודה זו הוא עומד לפני בוראו.
פרשת השבוע פרשת צו
עניין זה מתחדד עוד יותר לאור העובדה שרק כהן רשאי להרים את הדשן מהמזבח. כותב רבינו בחיי:
"כיון שהאדם עבד להקב"ה ונתחייב לעבוד אותו אי אפשר שתהיה העבודה שלמה עד שיקבל העבד עליו כל מדות העבדות, והם: ההכנעה והשפלות לפניו, לא שיתנהג לפניו במדת אדנות ושררה כי יהיה מבזה כבוד אדוניו... ומפני זה הכהן העובד המיוחד לעבודת המקדש צוה לו הכתוב שירים את הדשן בכל יום שהיא עבודה קלה שבעבודות כדי שישפל ויכנע לפני ה' יתעלה".
הכהן שנבחר לעבוד בבית ה', ובשל כך עלולה להכנס בו גאוה על מעמדו, דווקא הוא שצריך גם לפנות את הדשן מן המזבח "כדי שישפל ויכנע לפני ה' יתעלה".
נמצא שבעבודת תרומת הדשן מתחברים הדר ושפלות, והכל לכבוד שמים. הכרה במעמדו הפחות של האדם מול בוראו היא שצריכה לגרום לו לשפלות וכניעה, וזכות ההתקרבות לבורא מצריכה התהדרות בפניו.