מה עושים בזמן של קושי? אפשר לחזור אחורה בזמן, 2,600 שנה לאחור, באירוע שהעם ציין אך השבוע: פורים. גם אז היה איזה איראני שרצה להשמיד את היהודים. אגב, אפילו מדינה לא הייתה לנו אז, ולא וטו באום. אחשורוש שלט על כל העולם המיושב של אז. היהודים אז יצאו לבתי הכנסת והתפללו.
תפילה לכאורה, כמוה כבקשה מאלוקים. אנחנו מגישים לו "רשימת מכולת" של כל הבעיות, הקשיים, האתגרים והצרות שלנו. אבל רק לכאורה. בפועל, מסביר רבי יצחק עראמה, מגדולי ספרד בדור הגירוש, הרעיון הוא לפתוח את הלב. כשאנחנו מספרים לו את הצרות והקשיים, אנחנו נזכרים ברגש רב במה שעבר עלינו, וככה אנחנו מעבירים את עצמינו למצב רגשי גבוה יותר.
פרשת השבוע פרשת צו
"וקרעו לבבכם" הוא מצטט את הנביא יואל "ואל (תקרעו את) בגדיכם". אלוקים רוצה את הלב שלנו, את החיבור שלנו אליו. המילים הן הביטוי החיצוני לזה, אבל הן לא יעזרו אם האדם לא יעשה את העבודה הפנימית שלו להתקרב לאלוקיו.
זה נכון בתפילה, ולהבדיל חשוב לזכור את זה גם בעסקים. בני אדם מדברים באמצעות מילים, אבל הם מתקשרים ביניהם בשפת הרגש. כשאנחנו אומרים משפט ולא מאמינים בו, אנחנו משדרים לבן שיחנו את ההפך המוחלט. או שאנחנו מנסים לעשות עסקים, כפי שמתבטא רבי יצחק עראמה בנוגע לתפילה: "במטבע פסול ומזויף".
פרשת השבוע פרשת צו
במאה האחרונה יצאו לא מעט ספרי ניהול העוסקים בשילוב אינטליגנציה רגשית בעסקים, כמה היא חשובה, כמה היא יכולה להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות ועל שימור העובדים וה-DNA של הארגון. אפשר פשוט להסתכל בהיסטוריה מאז ימי הודו וכוש, עבור דרך גירוש ספרד, ועד היום; שילוב של רגש אמיתי וכנה פותח לבבות, לב שהוא פתוח מאפשר פנים מאירות ומשנה את כל הדינמיקה של הפגישה.
הרגש הוא המטבע האמין והחזק ביותר. גם כאן עלינו להאמין במה שאנחנו אומרים, ולומר את מה שאנחנו מאמינים בו. אני מאמין שמשיקוף כנה של רגשות לא מפסידים שום עסקה ולהפך, מזה רק מרווחים.
אז מה צריך כדי שיהיה באמת "נהפוכו"? להתכוון באמת, להיות עם רגש חיובי. כשהלב פתוח, הסיכוי להשפיע גדל הרבה יותר.
הכותב הוא זיו אלול, יזם, משקיע, מנכ"ל Pery ומחבר הספר "אבות הניהול".