(יא) וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה':... (כח) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כט) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַה' יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַה' מִזֶּבַח שְׁלָמָיו: (ל) יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי ה' אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה': (פרק ז)
מבין כל הקרבנות רק בקרבן השלמים כתוב "אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה'". רבי אפרים שלמה מלונטשיץ בפירושו "כלי יקר" רואה בכך ביטוי למעלתו של קרבן השלמים על פני קרבנות אחרים; כך הוא כותב:
"וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה'. לא נאמר אשר יקריב לה' בכל הקרבנות כי אם אצל השלמים אשר בלי עון ירוצון לפי שהם קרובים אל ה' יותר מכל הקרבנות הבאים על החטא, ומטעם זה כתיב בסמוך (פסוקים כט-ל) "המקריב את זבח שלמיו לה' יביא את קרבנו לה'... ידיו תביאנה את אשי ה'". הזכיר בכולם לה' כי באלה חפצתי נאם ה'".
התורה מציינת פעמים אחדות שקרבן השלמים הוא לה' כי קרבן השלמים הוא קרבן שהוא רצוי במיוחד לה' ("כי באלה חפצתי נאם ה'" – על פי ירמיהו ט, כג). הסיבה לכך היא מכיוון שקרבן השלמים אינו בא בעקבות חטא ("בלי עון ירוצון" – מליצה על פי תהלים נט, ה) והוא קרוב אל ה' "יותר מכל הקרבנות הבאים על החטא".
מעלתו של קרבן השלמים גם באה לידי ביטוי בכך שהבעלים שותפים בהקרבת החלק הקרב על המזבח – "יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי ה' אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי ה'", ואין הדבר כך בקרבנות חטאת אשם ועולה שכל תהליך ההקרבה נעשה על ידי הכהנים. ה"כלי יקר" מבהיר את ההבדל באמצעות משל:
"והבט ימין וראה שלא הזכיר בשום קרבן שהבעל יביא בידיו חלק של גבוה כי אם בשלמים ידיו תביאנה, לפי שכל מי שיש לו כעס מן המלך ורוצה לכפר ולקנח פני רוגזו אז הוא שולח המנחה לפניו על ידי שליח כדרך שאמר יעקב (בראשית לב, כ) "אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו". אבל המביא למלך איזו מתנה דרך דורון וכבוד אז הוא מביא המנחה בידיו בעצמו ולא על ידי השליח. וזהו ההבדל שבין חטאת ואשם הבאים על חטא המעשה, והעולה הבאה על חטא ההרהור, ובין השלמים. כי אותן קרבנות הבאים להסיר פני כעסו של ה' יתברך אינו דין שידיו תביאנה כי נראה כחוצפא כלפי שמיא לפיכך הוא משלחם על ידי הכהנים אבל השלמים שהם דורון ומתנה ידיו תביאנה".
המביא מתנה למלך כי חפץ שהמלך יכפר על עוונו, שולח את המתנה על ידי שליח; אבל המביא מתנה למלך "דרך דורון וכבוד", מביא את המנחה בעצמו.
כך גם בקרבנות: חטאת אשם ועולה הם קרבנות שבאים "להסיר פני כעסו של ה' יתברך"; החטאת והאשם על חטא המעשה, והעולה על חטא ההרהור. אילו הייתה שותפות של מביא הקרבן בהקרבה היה הדבר "נראה כחוצפא כלפי שמיא", ולכן ההקרבה נעשית על ידי הכהנים. אבל בקרבן השלמים שהוא "דורון ומתנה" הבעלים שותפים בהקרבה – "יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי ה'".