תרומת הדשן מבטאת התחדשות יומיומית והוצאת הדשן מבטאת והרחקת כל עקבות העבר. מפניני הרש"ר הירש.
(ג) וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: (ד) וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר: (פרק ו)
תרומת הדשן והוצאת הדשן הן פעולות הנעשות בתחילת כל יום, והן מתייחסות לאפר הקרבנות של יום האתמול. בעוד שאת הדשן שהורם מניחים "אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ", את שאר הדשן מוציאים אל מחוץ למחנה. לדעת הרש"ר הירש שתי פעולות אלו מסמלות שני עניינים הפוכים.
תרומת הדשן והנחתו אצל המזבח היא חיבור לעבר, לאפר הקרבנות שהוקרבו אתמול. הדשן המונח אצל המזבח "בא להזכיר לאומה – בשלב המעבר לעבודת היום המתחדש: אין היום החדש מביא תפקידים חדשים; כי התפקיד המוטל עלינו היום הוא הוא התפקיד שכבר הוטל עלינו אתמול". מבחינת האומה יש תפקיד אחד – התפקיד של היום זהה לתפקיד של אתמול. זיכרון יום אתמול בא לידי ביטוי, כאמור, בהנחת הדשן אצל המזבח.
לעומת זאת, הוצאת הדשן אל מחוץ למחנה היא ביטוי להרחקת "כל עקבות עבודת יום אתמול". בדיוק להיפך מתרומת הדשן – "תרומת הדשן פותחת את עבודת היום החדש, אגב זכירת עבודת היום שעבר; ואילו הוצאת הדשן מביעה לעומת זה, שהתפקיד היהודי מתחדש בכל יום".
התחדשות יומיומית והרחקת כל עקבות העבר, מטרה יש להן:
"במסירות מלאה ורעננה נמלא את תפקידנו כל יום – כאילו עדיין לא עשינו דבר; עבודה שנעשתה אתמול אל תצמצם את פעילותנו היום. זיכרון המעשים שנעשו כבר עלול להחניק כל יוזמה למעשים חדשים. אוי לו לזה, שליבו מלא סיפוק על מעשיו בעבר; שאינו עובד את עבודת כל יום ביומו – כאילו היה זה היום הראשון של עבודת חייו!"
אין ספק שנודעת חשיבות לזיכרון העבר, אולם מאידך זיכרון זה "עלול להחניק כל יוזמה למעשים חדשים". מבחינת האומה, כאמור, יש קישור לעבר; אולם מבחינת היחיד, עליו לעבוד את עבודת כל יום ביומו "כאילו היה זה היום הראשון של עבודת חייו".
על פי הדברים האלה מבאר הרש"ר הירש את ההלכה שהוצאת הדשן נעשית בבגדים פחותים – "אל נתגאה במעשים שעשינו כבר; העבר ייסוג מפני התפקיד החדש, המוטל עלינו כל יום ביומו". הבגדים הפחותים מבטאים את פחיתות מעשי העבר לעומת "התפקיד החדש המוטל עלינו כל יום ביומו".
נמצא אפוא שהקישור לעבר המאפיין את האומה, אסור לו להשפיע על מעשיו של היחיד. מעשי היחיד צריכים להתחדש בכל יום.