פרשת פקודי: אלה פקודי המשכן

המשכן לא היה מפואר כל כך בהשוואה לבתי המקדש, אבל השכינה שרתה במשכן בהתמדה יותר מהם. מה זה מלמד אותנו?

חדשות כיפה הרב כרמיאל כהן 07/03/19 11:14 ל באדר א'

פרשת פקודי: אלה פקודי המשכן
צילום: shutterstock

(כא) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: ... (כד) כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה בְּכֹל מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: (כה) וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: ... (כט) וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה שִׁבְעִים כִּכָּר וְאַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁקֶל: (פרק לח)

פירוט סכומי הזהב הכסף והנחושת ששימשו למלאכת המשכן נועד, לדעת רבי עובדיה ספורנו, לצורך חינוכי משמעותי מאד:

"כל הזהב. העיד על קצבת הזהב והכסף והנחשת שנכנסה במלאכת המשכן שהיה דבר מועט מאד בערך אל העושר שהיה בבית ראשון כמבואר בספר מלכים (מ"א ו, כ-לה. ז, מח - נ) ויותר ממנו העושר שהיה בבנין הורדוס (סוכה נא ע"ב). ועם כל זה יותר התמיד מראה כבוד ה' במשכן של משה ממה שהתמיד במקדש ראשון, ולא נראה כלל במקדש שני. ובזה הורה שלא קצבת העושר וגודל הבנין יהיו סבה להשרות השכינה בישראל, אבל רוצה ה' את יריאיו ומעשיהם לשכנו בתוכם".

השוואה בין העושר שהיה במקדש ראשון ובמקדש שני לבין כמויות הזהב הכסף והנחושת ששימשו למלאכת המשכן מלמדת שהמשכן לא היה מפואר במיוחד. למרות זאת התמדת השכינה במשכן היתה גדולה יותר מאשר במקדש ראשון, ובמקדש שני כלל לא שרתה השכינה. יחס הפוך זה בין העושר לבין השראת שכינה מלמד שאין העושר גורם להשראת שכינה "אבל רוצה ה' את יריאיו ומעשיהם לשכנו בתוכם". יראת ה' ומעשים טובים הם הגורמים להשראת שכינה בישראל.

התמדת השכינה במשכן עולה מהפסוקים המסיימים את פרשתנו (פרק מ):

(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: (לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן: (לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם: (לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ: (לח) כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:         

בביאורו לפסוק לו כתב ר"ע ספורנו:
"ובהעלות הענן. וכל כך היתה שריית השכינה קֶבַע במשכן שלא היה מסתלק כלל משם עד שהיו ישראל צריכים לנסוע. וזה לא היה בשילה ולא בבית ראשון ולא בבית שני".

היעלות הענן מעל המשכן היתה אך ורק לקראת מסע. בשאר כל הזמנים הִתְמִיד הענן להיות על המשכן. מצב כזה, שבו השראת השכינה היא תמידית, לא היה לאחר מכן, לא בשילה ולא בבית ראשון ולא בבית שני.
אמנם מצב כזה לא היה לאחר מכן, אבל הוא עתיד להיות ואף ברמה גבוהה יותר. כך המשיך וכתב ר"ע ספורנו, ובזה חתם את ביאורו לספר שמות:

"אבל יותר מזה יהיה בבית שלישי יוב"ב (יבָּנה ויכונן במהרה בימינו), כאמרו "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה ב, ט)".

לעתיד לבוא, בבית שלישי, יגן הקב"ה על ירושלים מבחוץ כחומת אש "שיכָּווה כל שאינו מזומן לה" (לשון ר"ע ספורנו בביאורו לזכריה שם), וגם בתוכה ישרה שכינתו.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן