סגור
חדשות כיפה

פרשת פנחס: תדיר ושאינו תדיר

הגמרא לומדת מפסוקי קרבנות המוספין שבפרשתנו את הכלל שתדיר ואינו תדיר התדיר קודם. במאמר ננסה להבין כיצד זה נלמד מהפסוקים.

צילום: shutterstock

בפרשתנו אנו קוראים על הציווי של עולות התמיד וקרבנות המוספים. המשנה במסכת זבחים (דף פ"ט עמוד א') דנה על הסדר של הקרבת הקורבנות, ביום שיש יותר מקרבן אחד- "כל התדיר מחבירו קודם את חבירו: התמידין קודמין למוספין, מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש, מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה שנאמר 'מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה' (במדבר כ"ח כ"ג)". קורבן התמיד של הבוקר תמיד ראשון ולאחריו קרבן המוספין. אם יש באותו יום מספר קרבנות מוספין, כגון בשבת וראש חודש שיש גם קרבן מוסף וגם קרבן ראש חודש, הרי שהקרבן התדיר יותר, במקרה הזה קרבן שבת, מוקרב ראשון. הוא הדין לראש השנה, שיש בו גם קרבן מוסף ראש חודש וגם קרבן מוסף של ראש השנה, שקרבן מוסף של ראש חודש מוקרב בו לפני קרבן מוסף של ראש השנה. אגב, מה יקרה כשיש לנו 3 קרבנות מוסף, למשל, בראש השנה שחל בשבת? מקריבים קודם מוסף שבת, אח"כ מוסף ראש חודש, ובסוף מוסף ראש השנה.

הגמרא (שם) דנה כיצד נלמד הכלל הזה מפסוקי קרבנות המוספין שבפרשתנו. נביא תחילה את לשון הגמרא כפי שהוא ואחר כך נסביר: "מנא לן? מנא לן, כדקאמר טעמא 'מלבד עולת הבוקר'. דילמא תמידין הן דקדמו למוספין משום דתדירי. מוספין למוספין מנא לן? א"ר אילעא דאמר קרא  'כאלה תעשו ליום שבעת ימים' (במדבר, כ"ח, כ"ד) אלה כאלה. והאי מיבעי ליה לגופיה? אם כן ניכתוב אלה תעשו ליום. אי כתב אלה תעשו ליום שבעת הימים הווא אמינא אלה לשבעת הימים אין, מידי אחרינא לא. ליום כתיב. ואכתי אימא אלה ליום אבל שאר יומי לא ידענא כמה, אמר קרא תעשו שיהו כל העשיות שוות. אביי אמר מגופה דקרא- אם כן לימא קרא 'מלבד עולת הבקר' ותישתוק, 'אשר לעולת התמיד' למה לי? למימר דהך דתדירא תיקדום".

נסביר את דברי הגמרא. שואלת הגמרא מניין לנו שקורבן תדיר מוקרב לפני קורבן פחות תדיר? ועונה שהרי זה כבר כתוב במשנה עצמה, שזה נלמד מהאמור גבי קרבן המוסף של היום הראשון של פסח "מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד", כלומר, רק אחרי שכבר הקרבתם את עולת הבוקר. וכאן שואלת הגמרא, שמא רק עולת התמיד קודמת כלשון הפסוק, בגלל שהיא חובה קבועה כל יום, אבל מוסף תדיר יותר יחסית לא יהיה לפני מוסף תדיר פחות יחסית? עונה רבי אילעא שזה נלמד מהפסוק הבא, המדבר על קרבנות המוספין של שאר ימי הפסח. בחג הפסח יש אותו קרבן בכל אחד משבעת ימי החג. הקרבן מפורט לגבי היום הראשון ולאחר מכן אומרת התורה "כאלה תעשו ליום שבעת ימים". "כאלה תעשו", אומר רבי אילעא, שהכוונה שאת היסוד שעולת התמיד קודמת לקרבן מוסף, תשכפלו גם לקרבנות תדירים יחסית אחרים. כלומר, תעשו כמו אלה שדיברנו עליהם למעלה, שבהם התמיד קודם למוסף. כיצד? שאם יש לך באחד מימי הפסח עוד מוסף, למשל בשבת שבתוך החג, תקריב קודם את מוסף שבת התדיר יחסית, ורק לאחריו את מוסף החג.

כאן עונה הגמרא שהפסוק הזה נצרך כדי לומר שאותו קרבן שמקריבים ביום הראשון מקריבים בכל אחד מימי החג, וממילא אין כאן משפט מיותר ללמוד ממנו שקרבן מוסף תדיר מוקרב לפני קרבן מוסף פחות תדיר. מתרצת הגמרא שמזה שכתוב "כאלה תעשו ליום" ולא "אלה תעשו ליום" בא לרמוז שצורת העשייה, כלומר הקדמה של התדיר יותר, רלוונטית לכל ימי החג, כולל לשבת שבתוך החג שיש בו שני מוספין, ומקדימים את מוסף השבת. חוזרת הגמרא ומקשה שאם היה כתוב רק "אלה תעשו" הייתי מבין שאת קרבן המוסף מחלקים לכל שבעת הימים, ולא שבכל יום מקריבים את כל הכמות. עונה הגמרא שלא יכלתי להבין כך כי נאמר "אלה תעשו ליום", ומתרצת שאז הייתי מבין שביום הראשון צריך להקריב את כל הקרבן המפורט, אבל בשאר ימי הפסח יכולים להקריב קרבן מוסף בגודל משתנה כפי החלטתם, ולכן הייתה התורה צריכה להדגיש "כאלה", כלומר, בכל יום ויום קרבן בדיוק כמו של היום הראשון, וכך לעשות כל יום משבעת הימים. ממילא אין לי מלשון הפסוק דיוק ללמוד ממנו שמוסף תדיר קודם למוסף פחות תדיר.

בשלב הזה אומר לנו אביי שניתן ללמוד דין קדימה של מוסף תדיר, מאותו פסוק שממנו למדנו שקרבן התמיד קודם למוספין. אם רצה רק ללמד שתמיד קודם למוסף, יכל להסתפק במילים "מלבד עולת הבוקר", כלומר לאחר שעולת הבוקר כבר הוקרבה. למה צריך הפסוק להמשיך "אשר לעולת התמיד"? בכדי ללמדנו את הטעם למה עולת הבוקר מוקרבת לפני המוסף- משום שהיא "עולת התמיד", כלומר, תדירה יותר. מכאן נלמד שכל קרבן תדיר יותר מוקדם לפני חבירו. וגם מוסף תדיר יותר מוקדם למוסף פחות תדיר. (עד כאן ביאור הגמרא).

והנה אחרי שלמדנו את סוגית הגמרא, אם נתבונן בפסוקי פרשתנו נשים לב לכמה נקודות מעניינות:
1)לגבי קרבן מוסף שבת כתוב (במדבר, כ"ח, י') "
עַל-עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ".
2)לגבי מוסף ראש חודש כתוב (שם, פס' ט"ו) "
עַל-עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ".
3)הגמרא, כזכור, למדה את כלל "התדיר קודם" מהנאמר על מוסף פסח (שם, פס' כ"ג) "
מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת-אֵלֶּה". אולם, בנוסף, גם בפסוק שלאחריו, שלמסקנת הגמרא איננו מלמד כלל על דיני קדימה בין הקרבנות אלא על עצם החיוב של הקרבנות בשאר ימי החג, מוזכר שוב שזה אחרי עולת התמיד "כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ-נִיחֹחַ לַה' עַל-עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ".
4) לגבי מוסף חג השבועות כתוב (שם, פס' ל"א): "מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ תַּעֲשׂוּ".
5) לגבי מוסף ראש השנה כתוב (שם, פרק כ"ט, פס' ו') "
מִלְּבַד עֹלַת הַחֹדֶשׁ וּמִנְחָתָהּ וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם כְּמִשְׁפָּטָם".
6) לגבי מוסף של יום הכיפורים כתוב (שם, פס' י"א): "מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם
".
7) לגבי קרבנות המוספין של ימי סוכות ושמיני עצרת כתוב בכל יום (למשל, שם פס' ט"ז): "
מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ"

כאן עולות כמה שאלות- 1)מדוע במוספי שבת וראש חודש וכן בשאר ימי הפסח נאמר "על עולת התמיד" בעוד ביום ראשון של פסח ושאר המועדים נאמר "מלבד עולת התמיד"? 2) מדוע צריכה התורה לכתוב בכל מוסף ומוסף שוב שהוא אחרי קרבן התמיד, ומדוע לא מספיק שתכתוב פעם אחת? 3) בראש השנה התורה מזכירה שהמוסף הוא מלבד "עולת החודש ועולת התמיד". אם עולת התמיד מוקרבת ראשונה מדוע היא כתובה כאן שנייה? 4) שאלה דומה לגבי מוסף יום כיפור שחטאת הכיפורים מוקדמת בלשון הפסוק לעולת התמיד. 5) מדוע הוצרכה הגמרא להתפלפל מניין לומדים שמוסף תדיר קודם למוסף לא תדיר בעוד שיכלה ללמוד זאת במפורש מזה שכתוב שמוסף של ראש השנה מוקרב רק אחרי מוסף של ראש חודש?

לגבי השאלה הראשונה, ההעמק דבר על פרשתנו (כ"ח, י') מתרץ שהמילים "על עולת התמיד" מתכוונות לעולת התמיד של בין הערביים, כלומר, ללמדנו שיש להקדים את המוסף לתמיד של בין הערביים. בעוד "מלבד עולת התמיד" מתייחס לכך שהמוסף הוא לאחר תמיד של בוקר. במוספים הראשונים לימדה אותנו התורה שהם קודמים לשל בין הערביים, וביום הראשון של פסח לימדה אותנו שזה לאחר תמיד של בוקר, ומשילוב הדברים למדנו שהמוספין קרבין רק בין שני התמידין. אוסיף חידוש שלי- נשים לב, אגב, שהמילים "על עולת התמיד" מוזכרים דווקא בקרבנות מוסף החוזרים על עצמם כמה פעמים בשנה- מוסף שבת בשבתו, מוסף חודש בחודשו ומוסף כל אחד מימי פסח שהוא העתק של היום הראשון. יתכן שדווקא באלו, שחוזרים על עצמם וממילא פחות מתלהבים מהם, יכול הכהן לזלזל ולדחותם עד זמן בין הערביים, לכן מדגישה בכולם התורה לעשותם בבוקר מיד אחרי תמיד של שחר, ולא לאחרם עד לבין הערביים.

לגבי השאלה השנייה, ניתן לומר שהרי מדובר על קרבנות יחודיים הקרבים אחת בשנה כל אחד, והאדם מתלהב מהם ויכול להיכשל להקריבם לפני קרבן תמיד הבוקר השגרתי הכביכול "משעמם", ולכן הדגישה התורה בכל אחד מהם בפני עצמו שיש קודם להקריב את קרבן תמיד של הבוקר.

לגבי השאלה השלישית והרביעית, הפירוש הלשוני של "מלבד עולת החודש ועולת התמיד" איננו שעולת החודש היא לפני עולת התמיד, אלא שיש, למרות ההתלהבות מהקרבן היחודי, להמתין עם מוסף ראש השנה עד לאחר עולת החודש, ולמעשה אפילו להמתין לאחר עולת התמיד השגרתית (שקודמת לעולת ראש החודש). הוא הדין לגבי יום הכיפורים.

לגבי השאלה החמישית, לא הייתי יכול ללמוד מהמילים "לבד עולת החודש" שמוסף של ראש חודש קודם לשל ראש השנה, משום שמילים אלו נצרכות בכדי ללמד שבראש השנה קרבן מוסף של ראש חודש בכלל קרב, ושלא נחשוב בטעות שהוא מוחלף בקרבן מוסף של ראש השנה. לפני שהפסוק מלמד אותי סדר קדימות של קרבנות המוספין, הוא מלמד אותי בכלל שחיוב מוסף של ראש חודש תקף גם בראש חודש תשרי, למרות שיש בו גם מוסף עצמאי של ראש השנה.

 

18.07.2019

1. כשבארץ ריקה מדעת ה' אז הדעת סובלת "האכלת" האל בקורבן [קורבני לחמי?!] (משה אהרון עו"ד )




בס"ד.

בפרשת השבוע - פנחס מופיע הציווי על קורבנות התמיד.

דעתנו על הקורבנות כבר הבענו בלוא מעט רשימות גם בבלוג זה .

ובכלזאת "זרקור"בערבון מוגבל על מהותם הסמלית של קורבנות התמיד


בעם ואולי יותר מהאדם כפרט

יש שלוש כוחות אופל מסוכנים והרסניים :

הרצון לכבוש עוד ועוד.בעיקר על האחר ועל חשבון האחר.

הרצון לשלוט ולהשתלט על האחר.

הרצון להתרחב גם על חשבון האחר [התפשטות שאיננה יודעת שובע]

והנה כנגד שלוש כוחות אופל אלו באו לכאורה סוגי הקורבנות המתאימים כלהלן :

כבשים כנגד יצר הכיבושים [קורבנות התמיד].

אילים כנגד יצר השתלטנות.

פרים כנגד יצר ההתפשטות וההתרחבות על חשבון האחר.
שעירי עיזים - שיעור לעזי המצח

והנה עולת התמיד ולפיה מקריבים מדי יום שני כבשים.

באה לכאורה לטהר את הזמן שהתמידות שבו לא תפגם. ותמשך.

דהיינו מעלים ומזככים את התמיד [הזמן] בקורבנות ייעודיים המכפרים לכאורה .

הקרבת כבש בבוקר באה גם לסמל כי כיבושים שליליים של יום בטלים

. וכי לעולם לא יהיה בהם משום "תמיד" -עתיד. בבחינת תועלת ממשית .

כנ"ל בכבש המוקרב בין הערביים לגבי הכיבושים השליליים בלילות .

כמובן יש גם את הצד השני של המטבע של : כיבוש היצר האישי .

קורבנות התמיד לעניין זה מסמלים את טקס הכנעת היצר וכיבושו פעמיים ביום :

לפני תחילת הפעילות היומית ולאחריה.

לעתיד לבוא כל הקורבנות בטלים משום שרמת הידע וההגיינה המוסרית

תהא גבוהה מכורח הממשות של תודעה מפותחת [ומלאה הרץ דעה את ה'...]

ולא נהייה צריכים יותר לסמלים מעין אלה

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

מי יאתגר אותו? נתניהו עם חברי הליכוד צילום: שרון רביבו

"בפריימריז הבאים כבר יהיה מתמודד מול נתניהו"

קרא עוד